מדרש תנחומא
כְּשֶׁגָּלוּ יִשְׂרָאֵל מִשֹּׁמְרוֹן, שָׁלַח סַנְחֵרִיב אֶת עֲבָדָיו וְהוֹשִׁיבָן בְּשֹׁמְרוֹן לְהַעֲלוֹת מַס לַמַּלְכוּת. שִׁלַּח הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּהֶן אֶת הָאֲרָיוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְהִי בִּתְחִלַּת שִׁבְתָּם שָׁם לֹא יָרְאוּ אֶת ה' וַיְשַׁלַּח ה' בָּהֶם אֶת הָאֲרָיוֹת. שָׁלְחוּ וְאָמְרוּ לוֹ: הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִגְלִיתָ וְגוֹ' וַיְשַׁלַּח בָּם אֶת הָאֲרָיוֹת וְהִנָּם מְמִיתִים אוֹתָם וְגוֹ' (מלכים ב יז, כה-כו). שָׁלַח וְקָרָא לְכָל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל, אָמַר לָהֶם כָּל הַשָּׁנִים שֶׁהֱיִיתֶם בְּאַרְצְכֶם לֹא שִׁכְּלָה אֶתְכֶם חַיַּת הַשָּׂדֶה וּמָה עֶסְקָהּ עַכְשָׁו. אָמְרוּ נֹאמַר לוֹ דָבָר אֶחָד, אוּלַי יָשִׁיב אוֹתָנוּ לְאַרְצֵנוּ. אָמְרוּ לוֹ: הָאָרֶץ אֵינָהּ מְקַבֶּלֶת גּוֹי שֶׁאֵינוֹ עוֹסֵק בַּתּוֹרָה וְלֹא נִמּוֹל. אָמַר לָהֶן, תְּנוּ לִי שְׁנַיִם מִכֶּם שֶׁיֵּלְכוּ לְשָׁם וִילַמְּדוּ אוֹתָם, וּדְבַר הַמֶּלֶךְ אֵין לְהָשִׁיב. מִיָּד שָׁלְחוּ לְשָׁם אֶת רַבִּי דוֹסְתַּאי בַּר יַנַּאי וְאֶת רַבִּי סָבַיָּא, וְלִמְּדוּ אוֹתָם בִּכְתַב סֵפֶר תּוֹרָה נוֹטָרִיקוֹן וּבוֹכִין.
פרקי דרבי אליעזר
וכשגלו ישראל ממקומם משומרון לבבל, שלח המלך עבדיו והושיבו אותם בשומרון להעלות מס למלכות מה עשה הב"ה שלח בהם את האריות והיו הורגים בהם שלחו ואמרו למלך בבל אדוננו המלך הארץ ששלחנו עליה אינה מקבלת אותנו כי נשארנו מעט מהרבה שלח המלך וקרא לכל זקני ישראל ואמ' להם כל השנים הללו שהייתם בארצכם לא שכלה אתכם חיית השדה ועכשו אינה מקבלת אתכם אמרו לו דבר של עצה אולי ישיב אותם לארצם אמרו לו אדננו המלך הארץ ההיא אינה מקבלת גוי שאינו נמול אמ' להם תנו שנים מכם וילכו וילמדו תורה ודבר המלך אין להשיב ושלחו וקראו את ר' דוסתאי ואת ר' ינאי ומלו אותם והיו מלמדים אותם תורה שבכתב נוטריקון ובוכים והגוים האלה היו הולכים בחוקות התורה ובחוקות אלהיהם את ה' היו יראים ואלהיהן היו עובדין.