ישעיהו 11:6 מדרש: ספרא, אוצר מדרשים ומדרש לקח טוב

[ב] וכן הוא אומר (ישעיהו יא, ו): "וְגָר זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ וְנָמֵר עִם גְּדִי יִרְבָּץ וְעֵגֶל וּכְפִיר וּמְרִיא יַחְדָּו וְנַעַר קָטֹן נֹהֵג בָּם. וּפָרָה וָדֹב תִּרְעֶינָה יַחְדָּו יִרְבְּצוּ יַלְדֵיהֶן וְאַרְיֵה כַּבָּקָר יֹאכַל תֶּבֶן. וְשִׁעֲשַׁע יוֹנֵק עַל חֻר פָּתֶן וְעַל מְאוּרַת צִפְעוֹנִי גָּמוּל יָדוֹ הָדָה"-- מלמד שתינוק מישראל עתיד להושיט את ידו לתוך גלגל עינו של צפעוני ומוציא מרה מתוך פיו. וכן הוא אומר "גמול ידו הדה"-- זו חיה ההורגת את הבריות.

אמרו חכמים, שלמה מלך על עליונים ועל התחתונים, שנאמר וישב שלמה על כסא ה׳ - אמר ר׳ יוחנן וכי ישב על כסא ה׳? אלא הקב״ה הושיבו והמליכו על העליונים ועל התחתונים, ועשה לו כסא בתחתונים דמות כסא הכבוד אשר בעליונים, מה בכסא העליונים דמות ארבע חיות אדם ואריה ושור ונשר, אף כאן בכסא שלמה דמות אדם אריה שור נשר, ותני ר׳ חייא בדמות הכסא הכבוד עשה שלמה כסאו ברוח הקדש, ודמות הגלגל וכרובים מאחורי הכסא, ודמות חיות ואופנים העמידם לפני הכסא, וששים גבורים היו קבועים שם, והיו על מצחו ששים אותיות של יברכך. אמר ר׳ אלעזר, גם באבנים טובות ומרגליות כולם הטיחן כעצם השמים לטוהר, וגם בהמות חיות ועופות החזיקם בכסא, טמא כנגד טהור - אריה למול שור. אמר ר׳ אלעזר, דמות פני אריה היה עומד בגבורה, ושתי ידיו היו נשואות כנגד קרני השור, וקרני השור יוצאין לקראתו כשני קונטריות. אמר ר׳ יוחנן, העמידם המלך שלמה לכסא, אחד מימין ואחד משמאל, כבש מימין וזאב משמאל, צבי מימין ודוב משמאל, יחמור מימין ופיל משמאל, ראם מימין ונרפית משמאל, ובסוף כולם העמיד בן אדם ונגדו שד והעמיד למעלה זיז ונגדו נשר, ושם יונה ונגדה התקין נץ, ובתוכה לוח חקוק נחש בו על נס. ואמר ר׳ יוחנן, היאך היה דרך שלמה לעלות ולישב בכסא? נוטלו שור בקרניו והיה נותנו לאריה והיה מזהירו ואומר לו הזהר במלך שלמה שלא ירע בו דבר, ואריה נותנו לאיל, ואיל נותנו לנמר, ונמר לכבש, וכבש לזאב, וזאב לצבי, וצבי לדוב, ודוב ליחמור, ויחמור לפיל, ופיל לראם, וראם לגרפית, וגרפית לאדם, והיו אומרים לו בקול גדול: הרי שלחנו לך המלך שלם ואתה עד בינינו. ואדם נתנו לשד, ושד היה נותנו ופורח בו ומוליכו בין שמים לארץ, ואח״כ מביאו למקומו ומושיבו על קתדרא של זהב כולה מקובעת באבנים טובות ומרגליות, והיה השד עולה לרקיע ומביא לבנת הספיר ומניח תחת רגליו. שאלו תלמידיו את ר׳ יוחנן, וכי כל כך היה כחו של שד ברקיע? אמר להם, ולא שנינו שמונה דברים נאמרו בשדים: ארבעה כמלאכי השרת וארבעה כבני אדם. אוכלים ושותים כבני אדם ומשמשים מטותיהם כבני אדם ופרים ורבים כבני אדם ומתים כבני אדם. וארבעה כמלאכי השרת: יש להם כנפים כמלאכי השרת, רואים ואינם נראים כמלאכי השרת, ומהלכים מסוף העולם ועד סופו כמלאכי השרת, יודעים מה שבעליונים ושבתחתונים כמלאכי השרת. באותה שעה יונה מפז מביאה למלך את ספר משנה התורה ומניחה אותו על ברכיו וקורא בו, לקיים מה שנאמר (דברים י"ז י"ט) וְהָיְתָה עִמּוֹ וְקָרָא בוֹ כָּל יְמֵי חַיָּיו. ר׳ אלעזר אמר אלו החיות והבהמות שהיו חקוקות בכסא, חציין היו בעלי קרנים וחציין בעלי טרפות, יד ושינון אלו בגמרא ואלו בטרפה (?), ולא חקקם הקב״ה בכסא של שלמה אלא להראות מהן דוגמא לישראל לעתיד לבא שעתידין אלו עם אלו להיות דרים כאחד, שנאמר וְגָר זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ וְנָמֵר עִם גְּדִי יִרְבָּץ וגו' וּפָרָה וָדֹב תִּרְעֶינָה יַחְדָּו וגו׳ (ישעיהו י"א ו' ז'). אמר ר׳ יוחנן, היו כולם נותנים קולם והיה מרעיד כל העולם כולו - שור גועה, אריה שואג, איל צוהל, נמר צורח, כבש חונב, זאב זורד, צבי מפרט, דוב מגמגם, חמור מבריס, פיל נוהם, ראם מצלצל, גפרית מלבלב, אדם מרנן, שד מזמר, זיז היה קורא וקולו עולה לשמים, נשר צועק כקול מים רבים, יונה מהגה, נץ מצפצף והיה מקולו מתעוררים כל ישני ירושלם, נחש בפיו היה שורק והיו חולי ירושלם מתרפאין מקולו. ר׳ אלעזר אומר, הוא נחש שעשה משה במדבר, הוא נחש שכיתת חזקיהו מלך יהודה. שאלו תלמידיו את ר׳ יוחנן, וכי חזקיהו מלך יהודה היה ראוי לכתת נחש שעשה משה במדבר לישראל נס להתרפאות בו, שכן כתוב וְכִתַּת נְחַשׁ הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר עָשָׂה מֹשֶׁה (מ"ב י"ח ד')? אמר להם, לא היה מכתתו אלא מפני שהיו ישראל מובטחים בו באותם הימים ולא היו מבקשים רחמים מלפני הקב״ה, לכך כיתתו כדי שיבקשו רחמים מן המקום, שכתוב בו מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא (דברים ל"ב ל"ט). אמר ר׳ אלעזר, היאך היה דרך שלמה לישב על הכסא? היה נוטל את התורה ומסתכל בה ומתחיל לשפוט את ישראל. באותה שעה היה קורא אריה - לא תכירו פנים במשפט, שור יהדר בדיבורו - ודל לא תהדר בריבו, איל מענה - כי המשפט לאלהים הוא, נמר עונה באף - צדק צדק תרדוף, כבש נותן קולו ואומר - ושפטו את העם משפט צדק, זאב צועק בדבר שבועה - על כל דבר פשע וגו׳, צבי קורא בדבר אמת - ושפטו את העם משפט צדק בכל עת, דוב מתגבר בקולו - ושפטתם צדק, נחרד יחמור ואומר - לא תטה משפט, פיל היה מזהיר בשבח משה - צדקת ה׳ עשה ומשפטיו עם ישראל, ראם היה קורא - ואלה המשפטים, גרפית היה אומר - ושפטתם בין איש ובין רעהו, ואתה המלך שפוט בין איש ובין רעהו, ובסוף כולם היו עומדים אדם ושד ועונים כאחת יחד שופטים ושוטרים תתן לך, ואתה המלך נתנך ה׳ למלך דיין לשפוט ולדין עמו ישראל, שפוט בצדק ודון באמת כדי שירבה ה׳ שלומך ושלום ישראל שאין העולם מתקיים אלא על שלשה דברים, על הדין ועל האמת ועל השלום.

פס'. ונתתי שלום בארץ. מלמד שהשלום כנגד הכל. ושכבתם ואין מחריד. אינכם יראים מכל בריה. והשבתי חיה רעה מן הארץ. רבי שמעון אומר משביתן שלא יזיקו. כלומר בעולם יהו חיות אבל לא יזיקו. וכן הוא אומר (ישעיהו י״א:ו׳) וגר זאב עם כבש ופרה ודוב תרעינה ושעשע יונק. מלמד שהתינוק מישראל משעשע באצבעו לתוך גלגל עינו. וחרב לא תעבור בארצכם. אפילו חרב של שלום כגון פרעה שעבר בימי יאשיהו: