מדרש תנחומא
כֵּיוָן שֶׁיָּרַד רְאוּבֵן בַּלַּיְלָה לְאוֹתוֹ הַבּוֹר לְהַעֲלוֹתוֹ וְלֹא מְצָאוֹ, קָרַע אֶת בְּגָדָיו וּבָכָה. חָזַר לְאֶחָיו אָמַר לָהֶם: הַיֶּלֶד אֵינֶנּוּ וַאֲנִי אָנָה אֲנִי בָא. הִגִּידוּ לוֹ אֶת הַמַּעֲשֶׂה וְאֶת הַחֵרֶם וְשָׁתַק. וְאַף הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַף עַל פִּי שֶׁכָּתוּב בּוֹ מַגִּיד דְּבָרָיו לְיַעֲקֹב (תהלים קמז, יט), דָּבָר זֶה לֹא הִגִּיד, מִפְּנֵי הַחֵרֶם. לְפִיכָךְ אָמַר יַעֲקֹב, טָרֹף טֹרַף יוֹסֵף. רַבִּי מָנָא אוֹמֵר, בִּמְכִירַת יוֹסֵף לָקוּ הַשְּׁבָטִים וְלֹא הִתְכַּפֵּר לָהֶם עֲוֹנָם עַד שֶׁמֵּתוּ. וַעֲלֵיהֶם הַכָּתוּב אוֹמֵר, אִם יְכֻפַּר הֶעָוֹן הַזֶּה לָכֶם עַד תְּמֻתוּן (ישעיה כב, יד).
עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק)
מאי קשר רשעים שבנא הוה דריש בתליסר רבוותא חזקיה הוה דריש בחד סר רבוותא כי אתא סנחריב וצר עלה דירושלים כתב שבנא פתקא שדא בגירא שבנא וסיעתו השלימו חזקיה וסיעתו לא השלימו שנאמר (תהלים יא ב) כי הנה הרשעים ידרכון קשת כוננו חצם על יתר הוה קא מסתפי חזקיה אמר דלמא חס ושלום נטייה דעתיה דקב״ה בתר רובא כיון דרובא מימסרי אינהו נמי מימסרי בא נביא ואמר לו (ישעיה ח יב) לא תאמרון קשר לכל אשר יאמר העם הזה קשר כלומר קשר רשעים הוא וקשר רשעים אינו מן המנין הלך לחצוב לו קבר בקברי בית דוד בא נביא ואמר לו (שם כב) מה לך פה ומי לך פה כי חצבת לך פה קבר הנה ה׳ מטלטלך טלטלה גבר אמר רב טלטולא דגברא קשה מדאתתא. (שם) ועטך עטה א״ר יוסי בר׳ חנינא מלמד שפרחה בו צרעת כתיב הכא ועטך עטה וכתיב התם (ויקרא יג מה) ועל שפם יעטה. (ישעיהו כ״ב:י״ז-י״ח) צנוף יצנפך צנפה כדור אל ארץ רחבת ידים תנא הוא בקש לעשות גדולה לעצמו וקלון לבית אדוניו לפיכך נהפך כבודו לקלון כי הוה נפיק איהו אתא גבריאל אחדיה דשא באפיה משרייתיה (שם ע״ב) אמרו ליה משרייתך היכא א״ל מרדו ואהדרו בי אמרו ליה א״כ אחוכי קא מחייכת בן נקבוהו בעקביו ותלאוהו בזנבי סוסיהם והיו מגררין אותו על הקוצים ועל הברקנים:
עין יעקב
מ מַאי "קֶשֶׁר רְשָׁעִים"? שֶׁבְנָא הֲוָה דָּרִישׁ בִּתְלֵיסַר רִבְוָתָא, חִזְקִיָּה הֲוָה דָּרִישׁ בְּחַד־סַר רִבְוָתָא. כִּי אָתָא סַנְחֵרִיב וְצָר עֲלָהּ דִּירוּשְׁלֶם, כָּתַב שֶׁבְנָא פִּתְקָאשָׁדָא בְּגִירָא: שֶׁבְנָא וְסִיעָתוֹ הִשְׁלִימוּ, חִזְקִיָּה וְסִיעָתוֹ לֹא הִשְׁלִימוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהילים י״א:ב׳) "כִּי הִנֵּה הָרְשָׁעִים יִדְרְכוּן קֶשֶׁת, כּוֹנְנוּ חִצָּם עַל יֶתֶר". הֲוָה קָא מִסְתַּפִי חִזְקִיָּה, אָמַר: דִּילְמָא חַס־וְשָׁלוֹם נַטְיֵיהּ דַּעְתֵּיהּ דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בָּתַר רוּבָּא? כֵּיוָן דְּרוּבָּא מִמְסְרֵי, אִינְהוּ נַמִּי מִמְסְרֵי. בָּא נָבִיא וְאָמַר לוֹ: (ישעיהו ח׳:י״ב) "לֹא תֹאמְרוּן קֶשֶׁר לְכֹל אֲשֶׁר יֹאמַר הָעָם הַזֶּה קָשֶׁר". (כלו) [כְּלוֹמַר]: קֶשֶׁר רְשָׁעִים הוּא, וְקֶשֶׁר רְשָׁעִים אֵינוֹ מִן הַמִּנְיָן. הָלַךְ לַחְצֹב לוֹ קֶבֶר בְּקִבְרֵי בֵּית דָּוִד, בָּא נָבִיא וְאָמַר לוֹ: (שם כב) "מַה לְּךָ פֹה? וּמִי לְךָ פֹה? כִּי חָצַבְתָּ לְּךָ פֹּה קָבֶר וְגוֹ', הִנֵּה ה' מְטַלְטֶלְךָ טַלְטֵלָה גָּבֶר". אָמַר רַב: טִלְטוּלָא דְּגַבְרָא, קָשֶׁה מִדְּאִיתְּתָא. (שם) "וְעֹטְךָ עָטֹה", אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא: מְלַמֵּד, שֶׁפָּרְחָה בּוֹ צָרַעַת, כְּתִיב הָכָא: "וְעֹטְךָ עָטֹה", וּכְתִיב הָתָם: (ויקרא י״ג:מ״ה) "וְעַל שָׂפָם יַעְטֶה". (ישעיהו כ״ב:י״ז-י״ח) "צָנוֹף יִצְנָפְךָ צְנֵפָה, כַּדוּר אֶל אֶרֶץ רַחֲבַת יָדָיִם" [וְגוֹ']. תָּנָא: הוּא בִּקֵּשׁ לַעֲשׂוֹת גְּדֻלָּה לְעַצְמוֹ וְקָלוֹן לְבֵית אֲדוֹנָיו, לְפִיכָךְ נֶהְפַּךְ כְּבוֹדוֹ לְקָלוֹן. כִּי הֲוָה נָפִיק אִיהוּ, אָתָא גַּבְרִיאֵל, אַחְדֵיהּ לְדָשָׁא בְּאַפֵּי מַשִׁרְיָתֵיהּאָמְרוּ לֵיהּ: מַשִׁרְיָתָךְ הֵיכָא? (אָמַר לְהוּ: מָרְדוּ וַאֲהַדְרוּ בִּי.) [אָמַר: הַדְרוּ בִּי]. אָמְרוּ לֵיהּ: אִם כֵּן, אַחוּכִי קָא מְחַיַכַתְּ בָּן! נְקָבוּהוּ בַּעֲקֵבָיו וּתְלָאוּהוּ בְּזַנְבֵי סוּסֵיהֶם, וְהָיוּ מְגָרְרִין אוֹתוֹ עַל הַקּוֹצִים וְעַל הַבַּרְקָנִים. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: שֶׁבְנָא בַּעַל הֲנָאָה הָיָה, כְּתִיב הָכָא: (ישעיהו כ״ב:ט״ו) "לֶךְ בֹּא אֶל הַסֹּכֵן". וּכְתִיב הָתָם: (מלכים א א׳:ד׳) "וַתְּהִי לַמֶּלֶךְ סֹכֶנֶת".