מדרש על ישעיהו 5:14: בראשית רבה ומקורות קלאסיים

זְבוּבֵי מָוֶת יַבְאִישׁ יַבִּיעַ שֶׁמֶן רוֹקֵחַ, בֶּן עַזַּאי וְרַבִּי עֲקִיבָא, בֶּן עַזַּאי אָמַר זְבוּב אֶחָד שֶׁמֵּת אֵינוֹ מַבְאִישׁ וּמַבִּיעַ שֶׁמֶן רוֹקֵחַ, אֶלָּא בְּחֵטְא יְחִידִי שֶׁחָטָא אִבֵּד מִמֶּנּוּ טוֹבָה הַרְבֵּה. דָּרַשׁ רַבִּי עֲקִיבָא (ישעיה ה, יד): לָכֵן הִרְחִיבָה שְׁאוֹל נַפְשָׁהּ וּפָעֲרָה פִּיהָ לִבְלִי חֹק, חֻקִּים אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא לִבְלִי חֹק, מִי שֶׁאֵין לוֹ מִצְווֹת שֶׁתַּכְרִיעַ לוֹ עַל זְכֻיּוֹתָיו. דּוֹרְשֵׁי רְשׁוּמוֹת אוֹמְרִים, הָאָדָם נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, וּלְעוֹלָם יָמֹד אָדָם עַצְמוֹ חֶצְיוֹ זַכַּאי וְחֶצְיוֹ חַיָּב, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ לְכַף זְכוּת, עָבַר עֲבֵרָה אַחַת אוֹי לוֹ שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ לְכַף חוֹבָה. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר, לְפִי שֶׁהַיָּחִיד נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, וְהָעוֹלָם נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, בְּחֵטְא יְחִידִי שֶׁחָטָא זֶה אִבֵּד מִמֶּנּוּ וּמִן הָעוֹלָם טוֹבָה הַרְבֵּה.

—דרש ר״ע לכן הרחיבה שאול נפשה ופערה פיה לבלי חוק (ישעיה ה׳ י״ד) חקים אין כתיב כאן אלא לבלי חוק מי שאין לו מצוה שתכריע על זכיותיו. דורשי רשומות אומרים האדם נידון אחר רובו, ולעולם ימוד אדם עצמו חציו זכאי וחציו חייב, עשה מצוה אחת, אשריו שהכריע את עצמו לכף זכות, עבר עבירה אחת אוי לו שהכריע את עצמו לכף חובה (מדרש קהלת רבה פ״י א').

וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל. אֵין כְּתִיב שָׁם שֶׁיּוֹצִיא הוֹצָאוֹת עַל הַמִּילָה. בֹּא וּרְאֵה, כַּמָּה יִשְׂרָאֵל מְחַבְּבִין אֶת הַמִּצְוֹת, שֶׁהֵם מוֹצִיאִין הוֹצָאוֹת כְּדֵי לִשְׁמֹר אֶת הַמִּצְוֹת וְלִשְׂמֹחַ בָּהֶם. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אַתֶּם מְשַׁמְּרִים אֶת הַמִּצְוֹת וְתִשְׂמְחוּ בָּהֶן, אֲנִי מוֹסִיף לָכֶם שִׂמְחָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וְיָסְפוּ עֲנָוִים בַּה' שִׂמְחָה וְגוֹ' (שם כט, יט). חֲבִיבָה הַמִּילָה, שֶׁנִּשְׁבַּע הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַבְרָהָם, שֶׁכָּל מִי שֶׁהוּא מָהוּל אֵינוֹ יוֹרֵד לַגֵּיהִנָּם, שֶׁנֶּאֱמַר: בַּיּוֹם הַהוּא כָּרַת ה' אֶת אַבְרָם בְּרִית לֵאמֹר (בראשית טו, יח). וּמִי יֵרֵד לְשָׁם. רְאֵה מַה כְּתִיב אַחֲרָיו, אֶת הַקֵּינִי וְאֶת הַקְּנִזִּי וְגוֹ'. וְכֵן יְחֶזְקֵאל רוֹאֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: בֶּן אָדָם נְהֵה עַל הֲמוֹן מִצְרַיִם וְהוֹרִדֵהוּ אוֹתָהּ וּבְנוֹת גּוֹיִם אַדִּרִם אֶל אֶרֶץ תַּחְתִּיּוֹת אֶת יוֹרְדֵי בוֹר, מִמִּי נָעָמְתָּ רְדָה וְהָשְׁכְּבָה אֶת עֲרֵלִים וְגוֹ', שָׁם אַשּׁוּר וְכָל קְהָלָהּ סְבִיבוֹתָיו קִבְרֹתָיו וְגוֹ', שָׁם מֶשֶׁךְ תֻּבַל וְכָל הֲמוֹנָהּ סְבִיבוֹתָיו קִבְרוֹתֶיהָ כֻּלָּם עֲרֵלִים וְגוֹ', שָׁמָּה נְסִיכֵי צָפוֹן וְגוֹ' (יחזקאל לב, יח-ל). וְכֵן יְשַׁעְיָה אוֹמֵר, לָכֵן הִרְחִיבָה שְׁאוֹל נַפְשָׁהּ וּפָעֲרָה פִיהָ לִבְלִי חֹק (ישעיה ה, יד), לְמִי שֶׁאֵין בּוֹ חֹק. וּמִנַּיִן שֶׁהִיא נִקְרֵאת חֹק, שֶׁנֶּאֱמַר: וְיַעֲמִידֶהָ לְיַעֲקֹב לְחֹק, לְיִשְׂרָאֵל בְּרִית עוֹלָם (תהלים קה, י), מִשּׁוּם שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שָׁם שְׁמוֹ בְּיִשְׂרָאֵל. וּמָה הַשֵּׁם וְהַחוֹתָם שֶׁשָּׂם בָּהֶם. הוּא שַׁדַּי. הַשִּׁי״ן שָׁם בָּאַף, וְהַדָּלֶ״ת בַּיָּד, וְהַיּוּ״ד בַּמִּילָה. וּלְפִיכָךְ כְּשֶׁהוּא הוֹלֵךְ אֶל בֵּית עוֹלָמוֹ, יֵשׁ מַלְאָךְ מְמֻנֶּה בְּגַן עֵדֶן שֶׁלּוֹקֵחַ אוֹתוֹ וּמְבִיאוֹ בְּגַן עֵדֶן. וְהַכּוֹפְרִים וְהַפּוֹשְׁעִים, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְצַוֶּה לַמַּלְאָךְ וּמוֹשֵׁךְ עָרְלָתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: שָׁלַח יָדָיו בִּשְׁלֹמָיו, חִלֵּל בְּרִיתוֹ (שם נה, כא). מַעֲשֶׂה שֶׁשָּׁאַל טוּרְנוּסְרוּפוּס הָרָשָׁע אֶת רַבִּי עֲקִיבָא, אֵיזוֹ מַעֲשִׂים נָאִים, שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹ שֶׁל בָּשָׂר וָדָם. אָמַר לוֹ: שֶׁל בָּשָׂר וָדָם נָאִים. אָמַר לוֹ טוּרְנוּסְרוּפוּס, הֲרֵי הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ יָכֹל אָדָם לַעֲשׂוֹת כַּיּוֹצֵא בָּהֶם אָמַר לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא, לֹא תֹּאמַר לִי בְּדָבָר שֶׁהוּא לְמַעְלָה מִן הַבְּרִיּוֹת שֶׁאֵין שׁוֹלְטִין עָלָיו, אֶלָּא אֱמֹר דְּבָרִים שֶׁהֵם מְצוּיִין בִּבְנֵי אָדָם. אָמַר לוֹ: לָמָּה אַתֶּם מוּלִין. אָמַר לוֹ: אֲנִי הָיִיתִי יוֹדֵעַ שֶׁעַל דָּבָר זֶה אַתָּה שׁוֹאֲלֵנִי, וּלְכָךְ הִקְדַּמְתִּי וְאָמַרְתִּי לְךָ, שֶׁמַּעֲשֵׂה בְּנֵי אָדָם נָאִים מִשֶּׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. הֵבִיא לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא שִׁבֳּלִים וּגְלֻסְקָאוֹת, אָמַר לוֹ: אֵלּוּ מַעֲשֶׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְאֵלּוּ מַעֲשֶׂה יְדֵי אָדָם. אָמַר לוֹ: אֵין אֵלּוּ נָאִים יוֹתֵר מִן הַשִּׁבֳּלִים אָמַר לוֹ טוּרְנוּסְרוּפוּס, אִם הוּא חָפֵץ בַּמִּילָה, לָמָּה אֵינוֹ יוֹצֵא הַוָּלָד מָהוּל מִמְּעֵי אִמּוֹ. אָמַר לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא, וְלָמָּה שׁוֹרְרוֹ יוֹצֵא עִמּוֹ וְהוּא תָּלוּי בְּבִטְנוֹ וְאִמּוֹ חוֹתְכוֹ וּמַה שֶׁאַתָּה אוֹמֵר לָמָּה אֵינוֹ יוֹצֵא מָהוּל, לְפִי שֶׁלֹּא נָתַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הַמִּצְוֹת לְיִשְׂרָאֵל אֶלָּא לְצָרֵף אוֹתָם בָּהֶם. וּלְכָךְ אָמַר דָּוִד, אִמְרַת ה' צְרוּפָה (תהלים יח, לא).