מדרש לקח טוב
כנגד מה אמר קהלת מקרא זה כנגד כל באי העולם שטובתו ורעתו של אדם אינה ברשותו ואינו יודע עד כמה טובתו ועד כמה רעתו ועתים לו לכל דבר ואין מי יתהלל ויאמר בחכמתי ניצלתי מכל רע או בצדקתי באה לי טובה אלא הכל ביד יוצרו אשר אין לפניו לא עולה ולא שכחה ולא משוא פנים ולא מקח שוחד. אדם הראשון בראו הקב"ה דמות נכבד בתחלה ויניחהו בגן עדן לסוף ויגרש את האדם קמו שני בניו קם איש על אחיו ויהרגהו. נח איש צדיק ברכו אלהים הצילו משטף ממות לאחר שש מאות שנה קלל גזעו. אברהם אבינו לעת זקנתו קבר את אשתו לא ראתה שרה אמנו בחופת יצחק בנה. יצחק אבינו שטם עשו בנו את יעקב בחייו והבריחו יצחק לחוצה לארץ, יעקב אבינו מכרו בניו יוסף אחיהם ויתאבל על בנו ימים רבים. אהרן ראה את אחיו מלך ואת עצמו כהן גדול ואת ארבעת בניו משוחים בשמן המשחה סיגני כהונה ואת נחשון אחי אשתו נשיא שבט מקריב קרבנו בראשון לכל השבטים ובו ביום מתו שני בניו לכך נאמר ביום טובה היה בטוב לתת שבח לבורא הכל. שנא' (תהילים קט״ז:י״ג) כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא. ולהודות שכן ראינו ומצינו ההודאה נקראת טוב שנא' (שם קיח) הודו לה' כי טוב. וביום רעה ראה. כי לא על חנם הגיעה. ד"א וביום רעה ראה שלא תתרעם אלא צריך אדם להודות ולברך על הרעה כשם שמברך על הטובה שנאמר (שם קטז) צרה ויגון אמצא ובשם ה' אקרא. דאע"פ ביום טובה אתה ותהיה שמח בטוב זכור יום רעה שנאמר (משלי י״ד:כ״ג) בכל עצב יהיה מותר. גם את זה לעמת זה. כל מה שברא הקב"ה בעולמו ברא זה כנגד זה. תחתונים כנגד עליונים. דלים כנגד עשירים. אנחה כנגד שמחה. רעה כנגד טובה. ברא גן עדן לצדיקים ברא גיהנם לרשעים. על דברת שלא ימצא האדם אחריו מאומה. שלא יוכל אדם להרהר אחריו של בוראו מאומה לאמר אם כך נוצרתי היה טוב לי אם היה זה בעולם היה טוב אלא לא חסר הקב"ה בעולמו כלום שנאמר (בראשית א׳:ל״א) וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד. ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. ויהי ביום השמיני. אמר רבי שמעון בר אבא אמר רבי יוחנן כל מקום שנאמר ויהי אם צרה אין צרה כיוצא בה ואם שמחה אין שמחה כיוצא בה. וכל מקום שנאמר והיה שמחה (מכל) [בכל] מקום שנא' (זכריה י״ד:ז׳-ח׳) והיה ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלם. (מיכה ה׳:ו׳) והיה שארית יעקב וכן כיוצא בהן. ואם תאמר (ירמיהו ל״ח:כ״ח) והיה (ביום ההוא אשר) [כאשר נלכדה ירושלים] וגו' אינה צרה. שבאותו היום נטלו ישראל אפופסין על עונותיהם שנאמר (איכה ד׳:כ״ב) תם עונך בת ציון. ויהי חמשה במקרא. והם לשון ווי שנא' (בראשית י״ד:א׳) ויהי בימי אמרפל עשו מלחמה. (ישעיהו ז׳:א׳) ויהי בימי אחז מפני שאחז ביטל בתי כנסיות ובתי מדרשות וצעקו ווי. (ירמיהו א׳:ג׳) ויהי בימי יהויקים צעקו ווי ששרף את המגלה. (רות א׳:א׳) ויהי בימי שפוט השופטים צעקו ווי על שאוי לו לדור ששופט את שופטיו. (אסתר א׳:א׳) ויהי בימי אחשורוש צעקו ווי על גזירותיו של המן. וכן אמר ר' יהושע בן לוי בשם נתן המדרש הזה עלה בידינו מסורת מן הגולה מפורש במסכת מגלה. מצאנו ויהי שהוא לשון צרה ויש מקום לשון שמחה. אמנם בא ויהי ביום השמיני לשון שמחה גדולה ביום שנבראו בו שמים וארץ. במעשה בראשית כתיב (בראשית א׳:ה׳) ויהי ערב ויהי בקר. וכאן נאמר ויהי שכיון שכילו ישראל את מלאכת המשכן בא משה ובירכן שנא' (שמות ל״ט:מ״ג) וירא משה את כל המלאכה. ומה היא ברכת משה שבירכן אמר להן יהי רצון שתשרה שכינה על מעשה ידיכם. על אותה השעה הוא אומר (שיר השירים ג׳:י״א) צאינה וראינה בנות ציון בנות המצויינות לי. במלך שלמה במלך שהשלום שלו. בעטרה שעטרה לו אמו אומו כמו (ישעיהו נ״א:ד׳) ולאומי אלי האזינו. שהיה המשכן מצוייר בתכלת וארגמן ותולעת שני ושש ביום ששרתה שכינה על ישראל. וביום שמחת לבו ביום שירדה אש חדשה מן המרום וליחכה את העולה ואת החלבים. ביום השמיני. שמיני למלואים שבעת ימים היה משה מחנכן בעבודה. קרא משה לאהרן ולבניו ולזקני ישראל. להראותם גדולתו של הקב"ה ועבודת נוהו ששם בתוך בני ישראל. וכן הוא אומר (שם נז) כי כה אמר רם ונשא שוכן עד וקדוש שמו מרום וקדוש אשכון אע"פ שמרום וקדוש אשכון אף אני שוכן את דכא ושפל רוח:
פסיקתא דרב כהנא
[ג] צאינה וראינה בנות ציון (שה"ש ג:יא), בנים המצויינין לי במילה ובתגלחת ובציצית. במלך שלמה (שם), במלך שהשלום שלו. ד"א במלך שלמה, המלך שהשלים מעשיו עם בריותיו. השלים אש לאברהם אבינו, השלים חרב לאבינו יצחק, השלים מלאך לאבינו יעקב. ד"א במלך שלמה, המלך שהוא עושה שלום בבריותיו. א"ר יוחנן המשל ופחד (איוב כה:ב), א"ר יעקב דכפר חנן המשל זה מיכאל, ופחד זה גבריאל, עמו (שם), ומשלימים עמו ולא זה מזיק את זה. וא"ר יוחנן מימיה לא ראתה חמה פגימתה של לבנה, ולא מזל קדים לחבריה, ולית מזל חמי מה דקדמוי. אמ' ר' כולהון סלקין כהדין דסליק בסולמא הפיך. כתיב המקרה במים עליותיו וגו' (תהלים קד:ג), תני ר' שמעון בן יוחאי הרקיע של מים והככבים של אש והן דרים זה עם זה ואינן מזיקי' זה את זה. הרקיע של מים והמלאך של אש והם דרים זה עם זה ואינן מזיקין זה את זה. א"ר אבין לא סוף דבר בין מלאך למלאך, אפי' מלאך עצמו חציו אש וחציו מים והוא עושה שלום בם. ואית ביה חמש אפין, וגוייתו כתרשיש וגו' (דניאל י:ו). וכתי' ויהי ברד ואש וגו' (שמות ט:כד), ר' יהודה אומר צלוחית של ברד מלאה אש. רבי נחמיה אמר אש וברד פתוכין זה בזה. אמר ר' חנין טעמיה דר' יודה כהדא פרטתא דרמונא דחרצנייתיה מתחמיה מלגאו. אמר ר' חנין טעמיה דר' נחמיה כהדא שאשתא דקנדילא דמיא ומשחא מערבין כחדא דהיא דלקא מן גביהון. ויהי ברד ואש מתלקחת (שם), מהו מתלקחת, א"ר יודה בר סימון מיתא מתקריא לעשות שליחותיה. א"ר אחא למלך שהיו לו שני ליגיונות קשים והיו דבובין זה בזה, וכיון שהגיעה מלחמתו של מלך עשו שלום ביניהם. כך אש וברד דבובים זה לזה, וכיון שהגיעה מלחמתו של הב"ה במצרים ויהי ברד ואש מתלקחת (שם), נס בתוך נס. בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו (שה"ש ג:יא). א"ר יצחק חיזרנו על כל המקרא ולא מצינו שעשתה בת שבע עטרה לשלמה בנה, אלא זה אוהל מועד שהוא מעוטר בתכלת וארגמן ותולעת שני. א"ר חוניא, שאל ר' שמעון בן יוחאי את ר' אלעזר בר' יוסי, אפשר ששמעת מאביך מהו בעטרה שעטרה לו אמו, א"ל למלך שהיה לו בת והיה אוהבה יותר מדאי, לא זז מחבבה עד שקראה אחותי, לא זז מחבבה עד שקראה אמי. כך בתחלה חיבב הב"ה את ישראל וקראן בתי, שמעי בת וראי (תהלים מה:יא). לא זז מחבבה עד שקרא אותן אחותי, שנא' אחותי רעייתי (שה"ש ה:ב). לא זז מחבבה עד שקרא אותן אמי, שנ' שמעו אלי עמי ולאומי וגו' (ישעיהו נא:ד), ולאמי כתי'. עמד ר' שמעון בן יוחאי ונשקו על ראשו, א"ל אילו לא באתי אלא לשמוע דבר זה דיי. ר' יהושע דסיכנין בשם ר' לוי בשעה שאמ' הקב"ה למשה עשה לי משכן היה לו להביא ד' קונטיסין ולמתוח את המשכן עליהן, אלא מלמד שהראה לו הב"ה למשה למעלה אש אדומה אש ירוקה אש שחורה אש לבנה ואמר לו עשה לי משכן. אמר לו משה להקב"ה רבון העולמים וכי מניין לי אש אדומה אש ירוקה אש שחורה אש לבנה, א"ל בתבניתם אשר אתה מראה בהר (שמות כה:מ). ר' ברכיה בשם ר' לוי למלך שנגלה לבן ביתו בלבוש אולו מרגליטון. א"ל עשה לי כזה. א"ל אדני המלך וכי מניין יש לי לבוש אולו מרגליטון, א"ל אתה בסימננך ואני בכבודי. כך אמר הב"ה למשה, משה אם אתה עושה מה של מעלה למטה אני מניח סנקליטין שלי של מעלן ויורד ומצמצם שכינתי ביניכם למטן. מה למעלה, שרפים עומדים (ישעיה ו:ב), אף למטן, עצי שטים עומדים (שמות כו:טו). מה למעלה ככבים אף למטה קרסים. א"ר חייא בר אבא מלמד שהיו קרסי זהב נראין במשכן ככוכבים הקבועין ברקיע. ביום חתונתו (שה"ש ג:יא), חיתונים היו. וביום שמחת לבו (שם), זה אהל מועד. ד"א ביום חתונתו, זה אהל מועד. וביום שמחת לבו, זה בניין בית העולמים. לכך נאמר ויהי ביום כלות משה (במדבר ז:א).
תנחומא בובר
בעטרה שעטרה לו אמו, אמר ר' יצחק חזרתי על כל המקרא כולה ולא מצאתי שעשתה בת שבע עטרה לשלמה בנה, והוא אומר בעטרה שעטרה לו אמו, ר' שמעון בן יוחי שאל לר' אלעזר בר יוסי א"ל אפשר ששמעת מאביך מהו בעטרה שעטרה לו אמו, א"ל כך אמר אבא, משל למלך שהיתה לו בת יחידה, והיה אהבה יותר מדאי, לא זז מחבבה עד שקרא אותה [אחותי, לא זז מחבבה עד שקרא אותה] אמי, כך חיבב הקב"ה את ישראל וקרא אותם בתי, שנאמר שמעי בת וראי (תהלחים מה יא), ולא זז עד שקרא אותם אחותי, שנאמר אחותי רעיתי (שה"ש ה ב), לא זז עד שקרא אותם אמי, שמעו אלי עמי ולאומי וגו' (ישעיה נא ד), ולאמי כתיב, עמד ר' שמעון בן יוחי ונשקו על ראשו ואמר אילולי לא באתי לעולם אלא לשמוע דבר זה דיי.