אוצר מדרשים
— שש במדבר, ראשונה (י״ב), שהיתה שכינה מהלכת לפניהם שנאמר וה׳ הולך לפניהם יומם (שמות י״ג כ״א), וכן עתיד הקב״ה להלוך לפניהם שנאמר כי הולך לפניכם ה׳ (ישעיה נ״ב י״ב). שנייה (י״ג) נתן להם את המן ונגנז, ועתיד הקב״ה להחזירו לישראל שנאמר אכול ושבוע והותיר (דהי״ב ל״א י'). שלישית (י״ד) נתן להם את השליו ונגנז ועתיד הקב״ה להחזירו לישראל שנא׳ כי מאספיו יאכלוהו (ישעיה ס״ב ט). רביעית (ט״ו) שלא היו צריכין לא לאור החמה ולא לאור הלבנה (כי עמוד הענן היה יומם ועמוד האש לילה), ועתידין ישראל לעתיד לבוא שלא ישתמשו לא לאור החמה ולא לאור הלבנה שנאמר לא יהיה לך עוד השמש לאור יומם (ישעיה ס׳ י״ט). חמישית (ט״ז) כיון שאמרו נעשה ונשמע ירדו ששים רבוא מלאכי השרת ונתנו בראש כל אחד ואחד שני כתרים וזיינין במתניו שנאמר מוסר מלכים פתח ויאסור אזור במתניהם (איוב י״ב י״ח), כיון שחטאו ירדו מאה ועשרים מלאכי חבלה ונטלום מהם שנאמר ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב (עי' שבת ל' ע״א וכתובות קי״א ע״ב), ועתיד הקב״ה להחזירם להם לעתיד לבוא, שנאמר ופדויי ה׳ ישובון ובאו לציון ברינה ושמחת עולם על ראשם (ישעיה ל״ה י'), שמחה בלבם לא נאמר אלא שמחת עולם על ראשם, מלמד שעתיד הקב״ה להחזיר כתריהם לישראל לימות המשיח בשמחה, שנאמר ששון ושמחה ישיגו. ששית (י״ז) שהיה הקב״ה תוקע בשופר שנאמר ויהי קול השופר הולך וחזק מאד (שמות י״ט י״ט), ועתיד הקב״ה לקבץ את ישראל בשופר שנאמר והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול וגו׳ (ישעיה כ״ז י״ג).
מדרש לקח טוב
פס'. ונתתי מטר ארצכם. אמר הקב״ה אם עשיתם מה שעליכם אף אני אעשה את שלי. ונתתי מטר ארצכם בעתו יורה ומלקוש. רבי נתן אומר בעתו מלילי שבת ללילי שבת. יורה. שמורה את הבריות להכניס פירותיהן ולהטיח גגותיהן ולעשות כל צרכיהם. ד״א יורה. שמרוה את הארץ ומשקה עד תהום. וכן הוא אומר (תהלים סה) תלמיד, רוח נחת גדודיה. יורה במרחשון ומלקוש בניסן שיורד על המלילות ועל הקשין. ואספת דגנך ותירושך ויצהרך. כלומר בשופע. וכן הוא אומר (ויקרא כ״ו:ה׳) והשיג לכם דיש את בציר וגו'. ד״א ואספת דגנך. הנהג בהן דרך ארץ. דברי רבי ישמעאל. ד״א ואספת דגנך. שתהא ארץ ישראל מליאה דגן תירוש ויצהר וכל ארצות דואבות למלאת אותה כסף וזהב כענין שנאמר (בראשית מ״ז:י״ד) וילקט יוסף את כל הכסף. ד״א ואספת דגנך. כענין שנאמר (ישעיהו ס״ב:ט׳) נשבע ה' בימינו ובזרוע עזו כי מאספיו יאכלוהו והללו את ה':
ספרי דברים
ד"א דגן כמשמעו. תירוש זה היין. כענין שנאמר (יואל ב) והשיקו היקבים. ולא כענין שנא' (שופטים ו) והיה אם זרע ישראל ועלה מדין ועמלק ובני קדם וחנו ועלו עליו וישחיתו את יבול הארץ, אלא כענין שנא' (ישעיה סב) כי מאספיו יאכלוהו והללו את ה' ומקבציו ישתוהו בחצרות קדשי.