ישעיהו 9:17 מדרש: תנא דבי אליהו רבה, פסיקתא רבתי ופרקי דרבי אליעזר

נוכח פני אדני רבש"ע ראה נא בענינו וריבה ריבנו ויעלה עלבוננו לפניך מה שנעשה לנו בכל שעה ושעה וזכור כמה בעלי בתים יש בהם בישראל שאין להם פרנסה ועוסקים בתורה בכל יום תמיד. וזכור כמה עניים יש בהם בישראל שהעכו"ם מושכין את בשרם מעליהם ועוסקין בתורה בכל יום תמיד. זכור כמה סומים יש בהם בישראל שאין להם מזונות ונותנים ולומדים את בניהם תורה. זכור כמה נערים וקטנים שיש בהם בישראל שאינם יודעים בין ימינם לשמאלם ועוסקים בתורה בכל יום תמיד. זכור כמה זקנים וזקנות שיש בהן בישראל שמשכימין ומעריבין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ומחמדין ומתאוין ומצפין לישועתך בכל יום תמיד. אבי שבשמים צדיק אתה ה' וחסיד אתה בכל מעשיך באמונה יגולו רחמיך על בניך שאלמלא תמצא בהם בעכו"ם עשרה בני אדם בעיר אחת אמרו חכמים שאתה תשפטם ביסורין ותביא עליהן עניות כדי שיכולין לעמוד בהם ועמך ישראל שהם יברכוך וישבחוך ויפארוך בכל יום ובכל שעה ושמך יתפאר ויתברך ע"י ישראל לעיני כל הבריות (אע"פ) שעושים כל מעשה ידיהם הטובים בשתיקה עאכ"ו שתרחם עליהם. העבודה שבכל יום תמיד ובכל שעה ושעה שאני קורא את המקרא הזה אלך אשובה אל מקומי עד אשר יאשמו ובקשו פני בצר להם ישחרונני (הושע ה׳:ט״ו) אז נתקיים בי מקרא הזה (ירמיהו כ״ג:ט׳) נשבר לבי בקרבי רחפו על עצמותי הייתי כאיש שכור וגו'. רבש"ע מה אומר ומה אדבר הרי אני אומר לך כמו שהשיב יהודה על דברי בנימין אחיו אמשול לך משל למה"ד למלך שיש לו עבד בתוך ביתו וגדלו מיום שבא לעולם עד יום שבא לפרקו והשיא לו אשה והוליד בנים ובנות וגידל המלך אותם מתוך הצער ומתוך השעבוד ומתוך הטלטול ומתוך הטירוף ומתוך הדוחק ומתוך שאין להם מזונות ולאחר שעה אמר לו המלך בסתר אמור לבניך שיעשו עמך מלאכה עמד העבד והרג את כולם בשעה אחת וברגע אחת העבד הזה מה יש לו עליו הוי אומר נוח לו שלא בא לעולם או משל למלך שיש לו בן ביתו וגידלו מיום שבא לעולם עד יום שהגיע לפרקו והשיא לו אשה ובנה לו בית ומילא את ביתו חטין ושעורין ופול ועדשים וכל מיני קטניות ולאחר שעה כשהם יושבין על השלחן המלך והבן עמד הבן עליו מאחוריו והפילו לארץ הבן הזה מה יש לו עליו אותו הבן אין המלך מניח אותו בתוך ביתו אפילו שעה אחת ואם יש לו בן בתוך ביתו שהוא ממהר ורץ להבעיר את הבערה בשדה חבירו ושוקד לגזול את הבריות ואומר אין בכך כלום ועצל מבית המדרש ועצל מלעסוק בתורה ועצל מלעסוק במלאכה כדי שיזון את אשתו ואת בניו ואת בני ביתו זה הבן מה יש לו עליו זה הבן הוא חייב ארבע מיתות בית דין האמורות בתורה. וכן רשעי ישראל יודעין שמתים בניהן בעונותיהן שנאמר גם בכנפיך נמצאו דם נפשות אביונים נקיים וגו' (ירמיהו ב׳:ל״ד) ואינם עושים תשובה ואומר (משלי י״ב:י׳) יודע צדיק נפש בהמתו. ורחמי רשעים אכזרי. יודע צדיק נפש בהמתו כיצד יש בו באדם ד"ת ומצות שומר את עצמו שלא יבא לידי עבירה ולידי דבר מכוער מפני שהעלה דבר על דעתו ואומר אוי לי אם אחטא שימותו בני בעונותי לכך נאמר יודע צדיק נפש בהמתו. ורחמי רשעים אכזרי כיצד יודעין שמתים בניהם בעונותיהן והויין עליהם כאכזרים לכך נאמר ורחמי רשעים אכזרי. במדה שמדדו בה מדדת להם שנאמר (ישעיהו י״ג:ט׳) הנה יום ה' בא אכזרי ועברה וגו' וחטאיה ישמיד ממנה וכשהן מבעירין ושוקדין וממהרים לעבור עבירה ואומרים אין בכך כלום שנאמר (ישעיהו ט׳:י״ז) כי בערה כאש רשעה במדה שמדדו בה מדדת להם שנאמר (מלאכי ג׳:י״ט) כי הנה היום בא בוער כתנור והיו כל זדים וכל עושה רשעה קש וגו'. וכן מצינו במנשה בן חזקיה כבן י"ב שנה היה מנשה בן חזקיהו מלך יהודה במלכו והמליכו הקב"ה וגדלו לטובה והרבה לו שנים והרבה לו חיים מכל המלכים שהיו לפניו ולא עוד אלא שירד הקב"ה משמי השמים העליונים ממקום כבודו וגדלו ותפארתו וקדושת שמו ושכן במקדש ועמד מנשה ועשה דברים מכוערים יתרים ואמר הקב"ה יפה עשיתי שלא דרתי בשכינתי עמו על שלא עסק בכל כחו בעבודתי ותורתי ומצותי. ואתה אבי שבשמים באהבתך שאהבת אותנו ובשמחתך ששמחת בנו הפרשת את עמך ישראל מתוך ע' עמים ומתוכם הפרשת שבט לוי ומשבט לוי הפרשת כ"ג שיעמוד ויתפלל על כל ישראל בכל שעה ושעה ולכפר עליהם. אבי שבשמים זכור את בריתך שכרת עם הראשונים עם הג' צדיקים אברהם יצחק ויעקב זכור כמה עניים ואביונים שיש בהן בישראל עווסקין בתורה בכל יום תמיד. אבי שבשמים זכור מה שכתבת לנו בתורתך (ויקרא י״ט:י״ג) לא תעשוק את רעך ולא תגזול וגם כתבת לנו בתורתך וכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך והחזקת בו (ויקרא כ״ה:ל״ה) אבי שבשמים זכור כמה פסחים וכמה סומים יש בהן בישראל שאין להם מזונות ואפ"ה נותנין שכר למלמדים שילמדו עם בניהם תורה. אבי שבשמים זכור לישראל שהם קנינך אשר מעולם שנאמר (דברים ל״ב:ו׳) הלא הוא אביך קנך וגו' ואומר ה' קנני ראשית דרכו (משלי ח׳:כ״ב) אבי שבשמים זכור כמה אלמנות ויתומים שיש בהם בישראל שעוסקין בתורה ובמצות בכל יום תמיד אבי שבשמים זכור רחמיך ה' וחסדיך כי מעולם המה (תהילים כ״ה:ו׳) ואומר טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו (משלי קמה) ואומר לה' אלקינו הרחמים והסליחות כי מרדנו בו (דניאל ט׳:ט׳) ואומר (שמות ל״ד:ו׳-ז׳) ה' ה' אל רחום וחנון ארך אפים ורב חסד ואמת נוצר חסד לאלפים נושא עון ופשע וחטאה ונקה. אבי שבשמים זכור מה שכתבת לנו בתורתך (יחזקאל י״ח:כ׳) בן לא ישא בעון האב ואב לא ישא בעון הבן וגו'. ועוד אם ח"ו יאבדו ישראל מן העולם ותאבד תורתך מן העולם ושנו חכמים במשנה אם אין תורה אין דרך ארץ ואם אין ד"א אין תורה. אבינו שבשמים עשה עמנו חסד בעבור שמך הגדול שנקרא עלינו ועל יום השביעי ועל שאר המצות. אבי שבשמים כתבת לנו ע"י יונה עבדך הנביא (יונה ד׳:י״א) ואני לא אחוס על נינוה העיר הגדולה אשר יש בה הרבה משתים עשרה רבו אדם אשר לא ידע בין ימינו לשמאלו ובהמה רבה. כמו שאתה חסת על נינוה כן יתגוללו רחמיך עלינו וקיים עלינו מה שאמרו שפתיך (ישעיהו מ״ח:י׳-י״א) למעני למעני אעשה כי איך יחל וכבודי לאחר לא אתן: נוכח פני אדני רבש"ע ראה נא בענינו וריבה ריבנו ויעלה עלבוננו לפניך מה שנעשה לנו בכל שעה ושעה וזכור כמה בעלי בתים יש בהם בישראל שאין להם פרנסה ועוסקים בתורה בכל יום תמיד. וזכור כמה עניים יש בהם בישראל שהעכו"ם מושכין את בשרם מעליהם ועוסקין בתורה בכל יום תמיד. זכור כמה סומים יש בהם בישראל שאין להם מזונות ונותנים ולומדים את בניהם תורה. זכור כמה נערים וקטנים שיש בהם בישראל שאינם יודעים בין ימינם לשמאלם ועוסקים בתורה בכל יום תמיד. זכור כמה זקנים וזקנות שיש בהן בישראל שמשכימין ומעריבין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ומחמדין ומתאוין ומצפין לישועתך בכל יום תמיד. אבי שבשמים צדיק אתה ה' וחסיד אתה בכל מעשיך באמונה יגולו רחמיך על בניך שאלמלא תמצא בהם בעכו"ם עשרה בני אדם בעיר אחת אמרו חכמים שאתה תשפטם ביסורין ותביא עליהן עניות כדי שיכולין לעמוד בהם ועמך ישראל שהם יברכוך וישבחוך ויפארוך בכל יום ובכל שעה ושמך יתפאר ויתברך ע"י ישראל לעיני כל הבריות (אע"פ) שעושים כל מעשה ידיהם הטובים בשתיקה עאכ"ו שתרחם עליהם. העבודה שבכל יום תמיד ובכל שעה ושעה שאני קורא את המקרא הזה אלך אשובה אל מקומי עד אשר יאשמו ובקשו פני בצר להם ישחרונני (הושע ה׳:ט״ו) אז נתקיים בי מקרא הזה (ירמיהו כ״ג:ט׳) נשבר לבי בקרבי רחפו על עצמותי הייתי כאיש שכור וגו'. רבש"ע מה אומר ומה אדבר הרי אני אומר לך כמו שהשיב יהודה על דברי בנימין אחיו אמשול לך משל למה"ד למלך שיש לו עבד בתוך ביתו וגדלו מיום שבא לעולם עד יום שבא לפרקו והשיא לו אשה והוליד בנים ובנות וגידל המלך אותם מתוך הצער ומתוך השעבוד ומתוך הטלטול ומתוך הטירוף ומתוך הדוחק ומתוך שאין להם מזונות ולאחר שעה אמר לו המלך בסתר אמור לבניך שיעשו עמך מלאכה עמד העבד והרג את כולם בשעה אחת וברגע אחת העבד הזה מה יש לו עליו הוי אומר נוח לו שלא בא לעולם או משל למלך שיש לו בן ביתו וגידלו מיום שבא לעולם עד יום שהגיע לפרקו והשיא לו אשה ובנה לו בית ומילא את ביתו חטין ושעורין ופול ועדשים וכל מיני קטניות ולאחר שעה כשהם יושבין על השלחן המלך והבן עמד הבן עליו מאחוריו והפילו לארץ הבן הזה מה יש לו עליו אותו הבן אין המלך מניח אותו בתוך ביתו אפילו שעה אחת ואם יש לו בן בתוך ביתו שהוא ממהר ורץ להבעיר את הבערה בשדה חבירו ושוקד לגזול את הבריות ואומר אין בכך כלום ועצל מבית המדרש ועצל מלעסוק בתורה ועצל מלעסוק במלאכה כדי שיזון את אשתו ואת בניו ואת בני ביתו זה הבן מה יש לו עליו זה הבן הוא חייב ארבע מיתות בית דין האמורות בתורה. וכן רשעי ישראל יודעין שמתים בניהן בעונותיהן שנאמר גם בכנפיך נמצאו דם נפשות אביונים נקיים וגו' (ירמיהו ב׳:ל״ד) ואינם עושים תשובה ואומר (משלי י״ב:י׳) יודע צדיק נפש בהמתו. ורחמי רשעים אכזרי. יודע צדיק נפש בהמתו כיצד יש בו באדם ד"ת ומצות שומר את עצמו שלא יבא לידי עבירה ולידי דבר מכוער מפני שהעלה דבר על דעתו ואומר אוי לי אם אחטא שימותו בני בעונותי לכך נאמר יודע צדיק נפש בהמתו. ורחמי רשעים אכזרי כיצד יודעין שמתים בניהם בעונותיהן והויין עליהם כאכזרים לכך נאמר ורחמי רשעים אכזרי. במדה שמדדו בה מדדת להם שנאמר (ישעיהו י״ג:ט׳) הנה יום ה' בא אכזרי ועברה וגו' וחטאיה ישמיד ממנה וכשהן מבעירין ושוקדין וממהרים לעבור עבירה ואומרים אין בכך כלום שנאמר (ישעיהו ט׳:י״ז) כי בערה כאש רשעה במדה שמדדו בה מדדת להם שנאמר (מלאכי ג׳:י״ט) כי הנה היום בא בוער כתנור והיו כל זדים וכל עושה רשעה קש וגו'. וכן מצינו במנשה בן חזקיה כבן י"ב שנה היה מנשה בן חזקיהו מלך יהודה במלכו והמליכו הקב"ה וגדלו לטובה והרבה לו שנים והרבה לו חיים מכל המלכים שהיו לפניו ולא עוד אלא שירד הקב"ה משמי השמים העליונים ממקום כבודו וגדלו ותפארתו וקדושת שמו ושכן במקדש ועמד מנשה ועשה דברים מכוערים יתרים ואמר הקב"ה יפה עשיתי שלא דרתי בשכינתי עמו על שלא עסק בכל כחו בעבודתי ותורתי ומצותי. ואתה אבי שבשמים באהבתך שאהבת אותנו ובשמחתך ששמחת בנו הפרשת את עמך ישראל מתוך ע' עמים ומתוכם הפרשת שבט לוי ומשבט לוי הפרשת כ"ג שיעמוד ויתפלל על כל ישראל בכל שעה ושעה ולכפר עליהם. אבי שבשמים זכור את בריתך שכרת עם הראשונים עם הג' צדיקים אברהם יצחק ויעקב זכור כמה עניים ואביונים שיש בהן בישראל עווסקין בתורה בכל יום תמיד. אבי שבשמים זכור מה שכתבת לנו בתורתך (ויקרא י״ט:י״ג) לא תעשוק את רעך ולא תגזול וגם כתבת לנו בתורתך וכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך והחזקת בו (ויקרא כ״ה:ל״ה) אבי שבשמים זכור כמה פסחים וכמה סומים יש בהן בישראל שאין להם מזונות ואפ"ה נותנין שכר למלמדים שילמדו עם בניהם תורה. אבי שבשמים זכור לישראל שהם קנינך אשר מעולם שנאמר (דברים ל״ב:ו׳) הלא הוא אביך קנך וגו' ואומר ה' קנני ראשית דרכו (משלי ח׳:כ״ב) אבי שבשמים זכור כמה אלמנות ויתומים שיש בהם בישראל שעוסקין בתורה ובמצות בכל יום תמיד אבי שבשמים זכור רחמיך ה' וחסדיך כי מעולם המה (תהילים כ״ה:ו׳) ואומר טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו (משלי קמה) ואומר לה' אלקינו הרחמים והסליחות כי מרדנו בו (דניאל ט׳:ט׳) ואומר (שמות ל״ד:ו׳-ז׳) ה' ה' אל רחום וחנון ארך אפים ורב חסד ואמת נוצר חסד לאלפים נושא עון ופשע וחטאה ונקה. אבי שבשמים זכור מה שכתבת לנו בתורתך (יחזקאל י״ח:כ׳) בן לא ישא בעון האב ואב לא ישא בעון הבן וגו'. ועוד אם ח"ו יאבדו ישראל מן העולם ותאבד תורתך מן העולם ושנו חכמים במשנה אם אין תורה אין דרך ארץ ואם אין ד"א אין תורה. אבינו שבשמים עשה עמנו חסד בעבור שמך הגדול שנקרא עלינו ועל יום השביעי ועל שאר המצות. אבי שבשמים כתבת לנו ע"י יונה עבדך הנביא (יונה ד׳:י״א) ואני לא אחוס על נינוה העיר הגדולה אשר יש בה הרבה משתים עשרה רבו אדם אשר לא ידע בין ימינו לשמאלו ובהמה רבה. כמו שאתה חסת על נינוה כן יתגוללו רחמיך עלינו וקיים עלינו מה שאמרו שפתיך (ישעיהו מ״ח:י׳-י״א) למעני למעני אעשה כי איך יחל וכבודי לאחר לא אתן.

בכה תבכה בלילה (איכה א' ב'): ילמדינו רבינו הכהנים מהו שיהא מותר להם לטבול לתרומתם בתשעה באב אמר רבי חנינא סגן הכהנים כדיי בית אלקינו לאבד עליו טבילה אחת (ברייתא תענית י"ג א') אין צריך לומר שאנו צריכים להיות נזכרים חורבן הבית אמר הקדוש ברוך הוא אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני (תהלים קל"ז ה') וכן ירמיהו אומר זכור תזכור ותשוח עלי נפשי (איכה ג' כ') כביכול ראה מה כתב בכבודו של הקב"ה ויקרא ה' אלקים צבאות ביום ההוא לבכי ולמספד וגו' (ישעיה כ"ב י"ב) וכן הוא אומר על כן אמרתי שעו מני אמרר בבכי (שם שם ד') כביכול אמר הקדוש ברוך הוא כשם הוא למטן אף לפניי בבכיה למעלן על מה שהגיע כביכול בכייה לפניי על שהנחתי שכינתי שנאמר זאת מנוחתי עד עד וגו' (תהלים קל"ב י"ד) והיא בוכה על שהנחתי כבוד מנוחתי מתוכה והנחתיה לכך היא בוכה מניין שקראו בעניין בכה תבכה בלילה: [בכה תבכה בלילה] כך פתח ר' תנחומא בי ר' זה שאמר הכתוב כה אמר ה' תרדנה עיני דמעה יומם ולילה ולא תדמינה (ירמיה י"ד י"ז) אמר להם הקדוש ברוך הוא בכה תבכה בלילה אתם בוכים בלילה ואני בוכה יומם ולילה למה שאין לפניי שינה שנאמר הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל (תהלים קכ"א ד') ואמרת את הדבר הזה כה אמר ה' תרדנה עיני דמעה יומם ולילה לא גלה הכתוב אם הנביא אמר תרדנה עיני דמעה אם לאו אלא שמה שהוא אומר יומם ולילה ואי אפשר לבשר ודם לבכות יומם ולילה ואומר מי יתן ראשי מים ועיני מקור דמעה ואבכה יומם ולילה את חללי בת עמי (ירמיה ח' כ"ג) ש"מ בהקב"ה מדבר שאין לפניו שינה שנאמר הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל (תהלים שם): בכה תבכה למה שתי בכיות בכייה על הרוגיה בכייה אף על הרעב שהיה שם שהיו אוכלים בשר בנים ובנות כמה שנאמר ידי נשים רחמניות בשלו ילדיהן היו לברות למו וגו' (איכה ד' י') אמר רבי יוחנן כשם שהיו אוכלים בני ציון בשר בנים ובנות (שנא' ויהי) כך היו נשי שומרון אוכלות בשר בנים ובנות שנאמר ויהי רעב גדול בשומרון והנה צרים עליו וגו' ויהי המלך עובר על החומה ואשה צעקה אליו לאמר הושיעה אדונינו המלך ויאמר לא יושיעך מאין אושיעך המן הגורן או מן היקב (מלכים ב' ו' כ"ה עד כ"ז) אמר לה האלקים אני אף על פי כן חזר וקיבלה אמר לה מה ליך שנאמר ויאמר המלך מה לך ותאמר האשה הזאת אמרה לי תנה את בנך ונאכלנו [וגו'] ונבשל את בני ונאכלנו ואומר אליה וגו' [ותחבא את בנה] (שם שם כ"ח וכ"ט) מי (שהיה) [שהוא] שומע סבור שהטמינה אותה חי [א"ר יוחנן שחוט ומבושל היה] לאוכלה לעצמה מנין שנאמר (ותאמר) [ואמר] אליה [וגו'] תני את בנך ונאכלנו (שם) ונשחטהו אין כתב כאן הוי (מכלל) שהיה שחוט ומבושל ויאמר המלך כה יעשה לי אלקים וכה יוסיף אם יעמוד ראש אלישע בן שפט וגו' (שם שם ל"א) אמר רבי יוחנן בחורבן ראשון ובחורבן השני אכלו אבות בשר בנים ובנות והוא שירמיה מקונן עליהם לכן אבות יאכלו בנים בתוכך ובנים יאכלו אבותם וגו' (יחזקאל ה' י'): דבר אחר למה שני פעמים בכיה בכה תבכה בכיה על ירושלים בכיה על נהרות בבל כמ"ש על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו וגו' (תהלים קל"ז א') בכה תבכה בוכה על עצמה ובוכה על שפירש מהם ירמיה למה שהיה מיקל את העול מעליהם מה היה עושה היה נותן את הקולר על צוארו והיה נבוזראדן מסירו והיה אומר לו (חבול) [חובל] אתה בנפשי שלא ישמע המלך ויאמר לי וכי לא פקדתיך עליו שנאמר קחנו ועיניך שים עליו ואל תעש לו וגו' (ירמיה ל"ט י"ב) א"ל שלשה דברים אני רואה בך נביא של שקר ורוצח ומבעט ביסורים אמר לו לא על ילדיך אמר הקב"ה שהמקום צריך ליחרב אמר לוע"יועל ידי אחרים והוא מכניס עצמו בקולר והיו (השבוים) [השבאים] רודפים וכיון שהיו רואים אותו עמהם היו מהלכים מעט מעט והיאך היו רודפים מה היו עושים היו נוטלים אחד מהם והורגים אותו ועושים אותו איברים איברים ומשליכים אותו לפניהם והם רואים ומהלכים שלא בטובתן כשם שהלסטים (עושה) [עושים] כשהם (רועים) [שובים] את הצאן כמ"ש על צווארינו נרדפנו (איכה ה' ה') לכך [בכו] הוי בכה תבכה בלילה: (כט-ל). איכה ישבה בדד וגו' (איכה א'): כתיב ולא אותי קראת יעקב כי יגעת בי ישראל (ישעיה מ"ג כ"ב) כשהיה הכומר בא לאחד מהם אמר לו הע"ז אמרה לי שאין אתה רוצה להקריב לה מבניך כלום השיב לו אותו האיש כי ברשותי הם והלא כל אחד ואחד מהם הוא טרוד ועסוק במלאכתו אלא המתן לי בן קטן יש לי והוא בבית הספר ואין לי הנייה ממנו לאותו אני מקריב ומיד היה נוטלו סומקינו הה"ד ותקחי את בניך [וגו'] אשר ילדת לי (יחזקאל ט"ז ב') אמר הקדוש ברוך הוא לעכו"ם אתם מקריבים בנים ואינכם יגיעים ובי אתם יגיעים כמה שכתב כי יגעת בי ישראל. וזבחיך לא כבדתני (ישעיה שם) אמר להם הקב"ה שמא הטרחתי עליכם שתהיו מביאים לי שלמים לאו כמ"ש ואם זבח שלמים קרבנו (ויקרא ג' א') אם מבקש הוא להביא שלמים יביא. לא העבדתיך במנחה (ישעיה שם) לא הטרחתי עליכם שתהיו מביאים לי מנחה כמ"ש ונפש כי תקריב קרבן מנחה לה' סולת יהיה קרבנו וגו' (ויקרא ב' א'). לא הוגעתיך בלבונה (ישעיה שם) לא אמרתי לכם שתהיו מביאים קנטירים של לבונה אלא קומץ. כמ"ש וקמץ מלא קומצו וגו' (ויקרא ב' ב'). לא קנית לי בכסף קנה (ישעיה שם כ"ד) לא אמרתי לכם שתהיו מביאים קנטרים של קטורת אלא פרס שחרית ופרס ערבית בא וראה פסלו של מיכה היה עומד במערבו ובהמ"ק היה עומד בשילה והיה מקריב לפני צלמו של מיכה קטורת בעתר [כענין] שנאמר ועתר ענן הקטורת עולה (יחזקאל ח' י"א) ובשילה היו מקריבים פרס שחרית ופרס ערבית והיו ב' העשנים מתאבכין ועולין לשמים כמ"ש ויתאבכו גאות עשן (ישעיה ט' י"ז) והקדוש ברוך הוא אומר לאיזה נקבל לזה או לזה. אך העבדתני בחטאתך (ישעיה שם) אמר הקב"ה הייתי קורא לא כן עבדי משה (במדבר י"ב ז') וכן ויבחר בדוד עבדו (תהלים ע"ח ע') וכן אל תירא עבדי יעקב (ישעיה מ"ד ב') ובחטאתיכם עשיתם אותי שהייתי קורא לרשע עבדי כמה שכתוב ולקחתי את נבוכדנצר מלך בבל עבדי (ירמיה מ"ג י'). דבר אחר אך העבדתני אמר להם הקדוש ברוך הוא בחטאתיכם עשיתם אותי לגלות לבבל כמה שכתוב למענכם שלחתי בבלה (ישעיה מ"ג י"ד). הוגעתני בעונותיך (שם שם כ"ד) אמר להם הקדוש ברוך הוא עונותיכם עשו אותי להיות עוסק ויושב בבכי ובקינות כמ"ש איכה ישבה בדד: דבר אחר איכה ישבה בדד בודד כל העולם תמיהים עליה על מה אבדה הארץ נצתה כמדבר מבלי יושב ויאמר ה' על עזבם תורתי (ירמיה ט' י"א וי"ב): למלך שהיה אוהב את בנו עשה לו מונייק של זהב ותולה אותו בצוארו לא עשה אלא הכעיסו ונטל אביו ממנו את המונייק ועשה לו כבלים ונתנם ברגליו של בנו כך עשה הקב"ה אותיות של תורה כמונייקית ונתנם על צואריהם של ישראל שנאמר כי לוית חן הם לראשיך וענקים לגרגרותיך (משלי א' ט') תתן לראשך לוית חן עטרת תפארת תמגנך (שם ד' ט') לא עשו אלא עזבו את התורה שנאמר עזבו את תורתי וימאסו בה (ירמיה ו' י"ט) כתב אותיותיהם פורעניות והביאה עליהם איכה ישבה בדד: דבר אחר איכה ישבה בדד מה ראתה המגילה (לכתוב) [ליכתב] לשמו של ירמיהו אלא ארבעה בנים [הם] אחד תבע כבוד האב ולא תבע כבוד הבן ואחד תבע כבוד הבן ולא תבע כבוד האב ושנים תבעו כבודו של בן וכבודו של אב אליהו תבע כבודו של הקב"ה כשהיה עומד ומקטרג: (פכ"ט-ל-ל). נחמו נחמו עמי יאמר אלקיכם (ישעיה מ' א'): זש"ה מי יתנך כאח לי (שה"ש ח' א') כאיזה אח לא כקין להבל קין הרג את הבל ולא כישמעאל ליצחק ישמעאל שונא את יצחק ולא כעשו ליעקב עשו שונא ליעקב ולא כאחי יוסף ליוסף אחי יוסף שונאים את יוסף אלא כיוסף לאחיו אחר כל הרעות שעשו לו מה כתיב ועתה אל תיראו אנכי אכלכל אתכם ואת טפכם וגו' (בראשית נ' כ"א) ונחמם ואמר להם דברים שמתקבלין על הלב ומה עשרה נרות לא יכלו לכבות נר אחד נר אחד האיך יכול לכבות לעשרה וינחם אותם וידבר על לבם (שם) אמרו לו ישראל רבון של עולם בא וראה ליוסף אחר כל הרעות שעשו לו אחיו הוא עומד ומנחם אותם ומדבר על לבם אף אנו יודעים שהחרבנו את ביתך בעוונותינו הרגנו את נביאינו ועברנו כל המצות שבתורה אלא מי יתנך כאח לי אף אסף הנביא אמר רועה ישראל האזינה נוהג כצאן יוסף וגו' (תהלים פ' ב') אמר להם הקדוש ברוך הוא (כיוסף) [ביוסף] אתם מבקשים (אותם) [אותי] כיוסף אני נעשה לכם מה עשה יוסף לאחיו נחם אותם ודבר על לבם אף אתם נחמו נחמו עמי יאמר אלקיכם דברו על לב ירושלים. דבר אחר נחמו נחמו זה שאמר הכתוב איך תנחמוני הבל ותשובתיכם נשאר מעל (איוב כ"א ל"ד) רב אבא בר כהנה ורבותינו שבדרום רבי אבא בר כהנה [אמר] נשתייר בהם כזבים כד"א ומעלה מעל בה' (ויקרא ה' כ"א) ורבותינו שבדרום אומרים לית תותבתהון ממרקן לית לקדמייתה דמיין לאחרייתה ולא אחרייתה דמיין לקדמייתה ומהו הדבר אלא לפי שהקב"ה משלח את הנביאים לילך לנחם את ציון בא הושע אומר לה עמדי וקבלי כוס תנחומים הקדוש ברוך הוא שלחני אלייך לנחמך אמרה לו מה בידיך אומר לה כך אמר לי הקדוש ברוך הוא בטל אותו הכעס מעכשיו אהיה כטל לישראל (הושע י"ד ו') אמרה לו הושע הרי תנחומים נתונים לך אתמול אמרת ואהי להם כמו שחל כנמר [וגו'] אפגשם כדוב שכול (שם י"ג ז' וח') ועכשיו אתה אומר אהיה כטל לישראל לאילו נאמין לראשונים או לאחרונים ניחומים של הבל הם היאך תנחמוני [הבל] למה שתשובותיכם נשאר מעל. בא יואל ואומר לה עמדי קבלי כוס תנחומים אמרה לו מה בידך ומה בכוסך אמר לה הקדוש ברוך הוא אמר לי כשאגאול [אתכם] עתידים ההרים שיטיפו לכם עסיס והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס (יואל ד' י"ח) אמרה לו הרי תנחומים נתונים לך אתמול אמרת לי הילילו כל שותי יין על עסיס וגו' (שם א' ה') ועכשיו אתה אומר לי יטפו ההרים עסיס וגו' לאילו נאמין לראשונים או לאחרונים איך תנחמוני הבל למה ותשובותיכם נשאר מעל שמעתי כאלה רבות מנחמי עמל כולכם (איוב ט"ז ב'). בא עמוס אמר לה עמדי וקבלי כוס תנחומים ואמרה לו מה בידך ומה בכוסך אמר לה אמר לי הקב"ה שאני שב שבותך ובונה בית המקדש ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת (עמוס ט' י"א) א"ל הרי תנחומיך נתונים לך אתמול אמרת נפלה לא תוסיף קום (שם ה' ב') ועכשיו וכו' לאילו נאמין כתוב עד מנחמי עמל כלכם. עובדיה נתנבא לאדום וכן יונה לנינוה. בא נחום ואמרה לו מה בידך אמר לה הקב"ה אמר לי אמור לה קרובה היא ישועתך והרי מבשר שלך בא ומקפץ על ההרים הנה על ההרים רגלי מבשר משמיע שלום חגי יהודה חגייך שלמי נדרייך כי לא יוסיף עוד לעבור בך בליעל כולו נכרת (נחום ב' א') אמרה לו נחום הרי תנחומיך נתונים לך אתמול אמרת ממך יצא חושב על ה' יועץ בליעל (שם א' י"א) ועכשיו אתה אומר לי לא יוסיף עוד לעבור בך בליעל ולאילו נאמין וכו'. בא צפניה אף הוא אמר לה עמדי וקבלי כוס תנחומיך אמרה לו מה בכוסך אמר לה רני בת ציון כל הענין עד בעת ההיא אביא אתכם ובעת קבצי אתכם וגו' (צפניה ג' י"ד עד כ') אמרה לו אתמול אמרת לי אסוף אסוף כל מעל פני האדמה (שם א' ב') ועכשיו אתה מכנס את הגליות בעת ההיא אביא אתכם ובעת קבצי אתכם וגו'. אתא חגי ואמר לה עמדי וקבלי כוס תנחומים א"ל מה בכוסך העוד הזרע במגורה ועד הגפן והתאנה והרמון ועת הזאת לא נשא מן היום הזה אברך (חגי ב' י"ט) אמרה לו חגי אתמול אמרת לי ואקרא חורב על הארץ ועל הדגן ועל התירוש ועל היצהר (שם א' י"א) ועכשיו אתה אומר לי העוד הזרע במגורה וגו' לאילו נאמין וכו'. אתי זכריה אמר לה עמדי וקבלי כוס תנחומיך אמרה לו מה בידך מה בכוסך אמר לה הקדוש ברוך הוא אמר לי קצף גדול אני קוצף על הגוים השאננים (זכריה א' ט"ו) אמרה לו אתמול אמרת לי קצף ה' על אבותיכם קצף (שם שם ב') [וכו'. אתי מלאכי לנחמה וכו' א"ל ואשרו אתכם כל הגוים כי תהיו אתם ארץ חפץ אמר ה' צבאות (מלאכי ג' י"ב) וכו' אתמול אמרת אין לי חפץ בכם אמר ה' צבאות] (שם א' י') ועכשיו אתה אומר כי תהיו אתם ארץ חפץ וכו'. באים כולם אצל הקדוש ברוך הוא אומרים לו רבונו של עולם ביקשנו לנחם אותה ולא קיבלה אמר להם הקב"ה בואי עמי אני ואתם נלך אצלה ומנחמים לה נחמו נחמו עמי יאמר אלקיכם: דבר אחר נחמו נחמו עמי אמר ר' ברכיה הכהן נחמוני נחמוני עמי בנוהג שבעולם כרם אם יהיה לאדם ויבואו ליסטים ויקצצו אותה למי מנחמים לכרם או לבעל הכרם וכן לאדם יהיה בית ויבואו הליסטים וישרפו אותו למי מנחמים לבית או לבעל הבית אתם כרם שלי כרם ה' צבאות בית ישראל (ישעיה ה' ז') ובא נבוכדנצר והחריב אותו והגלה אתכם ושרף את ביתי אני הוא צריך להתנחם נחמוני נחמוני עמי: [דבר אחר נחמו נחמו עמי] כל מה דאמר ירמיה ופרע אתא ישעיהו ורפא ירמיהו פרע ואמר איכה ישבה בדד [וגו' היתה כאלמנה וגו'] (איכה א' א') בא ישעיהו ואמר אני ראיתי הבתולה כי יבעל בחור בתולה (ישעיה ס"ב ה'). ירמיה הכה ואמר בכה תבכה (איכה שם ב') [בא ישעיה וריפא כי עם בציון ישב בירושלים בכו לא תבכה וגו' (ישעיה ל' י"ט). ירמיה הכה ואמר גלתה יהודה וגו'] (איכה שם ג') בא ישעיה וריפא ונפוצות יהודה יקבץ (שם י"א י"ב). ירמיה הכה ואמר דרכי ציון אבילות (שם ד') בא ישעיה וריפא קול קורא במדבר פנו דרך ה' (שם מ' ג'). ירמיה הכה ואמר היו צריה לראש (שם ה') בא ישעיה וריפא והלכו אליך שחוח בני מעניך והשתחוו וגו' (שם ס' י"ד). ירמיה הכה ויצא מן בת ציון כל הדרה (שם ו') ומי הדרה זה הקדוש ברוך הוא שכתב בו הוד והדר לבשת (תהלים ק"ד א') בא ישעיה וריפא אנא חמיתיה אתי מי זה בא מאדום [וגו' זה הדור בלבושו וגו'] (ישעיה ס"ג א'). ירמיה הכה זכרה ירושלים (איכה א' ז') בא ישעיה וריפא לא תזכרנה הראשונות (שם ס"ה י"ז). ירמיה הכה חטא חטאה ירושלים (שם ח') בא ישעיה וריפא ומחיתי כעב פשעיך וגו' (שם מ"ד כ"ב). ירמיה הכה טומאתה בשוליה (שם ט') בא ישעיה וריפא אמר רבי יהושע בן חנינה דבר קשה אמר ישעיה אם רחץ ה' את צואת בנות ציון (שם ד' ד'). ירמיה הכה ואמר ידו פרש צר וגו' אשר צויתה לא יבואו בקהל לך (שם י') לפלטין (שלך) של מלך שניתנה לביזה [יש] מי שבזז הכסף יש שבזז זהב והעבד חוזר ומבקש האוני שלו כך כשחרב בית המקדש [יש] מי שהיה בוזז כסף יש מי שהיה בוזז זהב עמון ומואב חוזרים ומבקשים את התורה כדי למחוק מתוכה לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה' (דברים כ"ג ד') כך אמר ירמיה עמון ומואב לא יבואו בקהל לך אמר ישעיה כי לא יוסיף לבא בך עוד ערל וטמא (ישעיה נ"ב א'). ירמיה הכה כל עמה נאנחים מבקשים לחם (איכה שם י"א) כגון אביקה בן גביית (כשבאו השונאים להקיף את ירושלים עלה לו אביקה לראש החומה) שאין סוף לומר מה הייתה גבורתם רצונך לידע מה (היה) [היתה] גבורתו של אביקה בן גבייתי כשבאו השונאים להקיף את ירושלים עלה אביקה לראש החומה וכשהיו משלחים את האבן בליסטרה כיון (שהאבוקה) [שהיה אביקה] רואה אותה באה להם אל החומה מיד היה מתמרמר ובעט אותה ברגלו ומחזירה (אותה) עליהם מה עשו השונאים היו משלחים אותה לפנים כדי שלא תכה את החומה אלא תגיע לפני החומה אביקה היה סבור שהייתה באה בחזקה נתמרמר לצאת לדחותה עליהם ברגלו ונפל בין החומות (שהיה) [שהיו] שתי חומות לירושלים זו לפנים מזו כיון שראו אנשי ירושלים שנפל אביקה נתפחדו א"ל אביקה אל תיראו (סונבא) [סוכפא] היא לא הוזקתי כלום והם שוחטים לו פר וצולים אותו והוא אוכל והולך לראש החומה והוא נלחם עמהם (כבתחילה) [כשם שהיה נלחם בתחלה]. מעשה במרים בתו של נקדימון שהיתה שומרת יבם ובאתה אצל רבי צדוק ופסק לה מכ"ה ליטרות של כסף לקופות בשמים למזונותיה וסאתים יין לתבשילה בכל שבת ושבת אמרה לו כך תפסקו לבנותיכם וכשהגיע הרעב נשר שערה מן הרעב וראה אותה רבי צדוק שהיתה מסבבת עם אביה בשוק אמר היא אותה מרים שפסקת לה כך וכך בשבת וקיללה אתכם אמר רבי צדוק יבא עלי אם לא ראיתיה מלקטת סובין של שעורים מתוך גללי בהמה וקראתי עליה הפסוק הזה אם לא תדעי לך היפה בנשים צאי לך בעקבי הצאן (שה"ש א' ח') אמר הקב"ה בעולם הזה נתחלפתם מן הרעב ולע"ל יש לכם להתחלף מן השובע רואה אתכם היום ואומר אילו הן רואים אתכם למחר ואומרים אילו הן מניין שכן אמר ישעיה חיל גוים תאכלו ובכבודם תתיימרו (שם ס"א ו') מהו תתיימרו חילוף אם המר ימירנו (ויקרא כ"ז י'). ירמיה הכה ואמר לא עליכם כל עוברי דרך [וגו'] אם יש מכאוב כמכאובי (איכה שם י"ב) בא ישעיה וריפא ופדויי ה' ישובון ובאו ציון ברינה וגו' (שם ל"ה י'). ירמיה אמר ממרום שלח אש בעצמותי (שם י"ג) בא ישעיה וריפא עד יערה עלינו רוח ממרום (שם ל"ב ט"ו). ירמיה הכה ואמר נשקד עול פשעי וגו' הכשיל כחי (שם י"ד) בא ישעיה וריפא וקווי ה' יחליפו כח (שם מ' ל"א). ירמיה אמר סלה כל אבירי (שם ט"ו) בא ישעיה וריפא כי אעלה ארוכה לך וממכותיך ארפאך נאום ה' (ירמיה ל' י"ז). ירמיה אמר על אלה אני בוכיה [עיני עיני יורדה מים] (שם ט"ז) בא ישעיה ואמר כי עין בעין יראו (שם נ"ב ח'). ירמיה הכה ואמד פרשה ציון בידיה אין מנחם לה (שם י"ז) בא ישעיה ואמר נחמו נחמו עמי יאמר אלקיכם (שם מ' א):

ר' אליעזר אומר, תדע לך כח הצדקה, בא וראה משאול בן קיש שהסיר את האובות והידעונים מן הארץ וחזר ואהב אשר שנא והלך לו לעין דור לאשת צפניה אמו של אבנר ושאלה לו באוב והעלה את שמואל הנביא וראו המתים את שמואל עולה ועלו עמו סבורים שהגיע תחיית המתים וראתה האשה ונבהלה הרבה מאד, שנ' ויאמר לה המלך אל תראי כי מה ראית, ויש אומרים צדיקים רבים כיוצא בו עלו עמו באותה שעה.