שיר השירים רבה
דָּבָר אַחֵר, כִּי טוֹבִים דֹּדֶיךָ מִיָּיִן, דִּבְרֵי תוֹרָה דּוֹמִין זֶה לָזֶה, דּוֹדִין זֶה לָזֶה, קְרוֹבִין זֶה לָזֶה, הָאֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (ויקרא כה, מט): אוֹ דֹּדוֹ אוֹ בֶן דֹּדוֹ. (ויקרא יא, לו): אַךְ מַעְיָן וּבוֹר מִקְוֵה מַיִם שֶׁמַּכְשִׁירִין, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יא, לח): וְכִי יֻתַּן מַיִם עַל זֶרַע. שִׁמְעוֹן בַּר אַבָּא בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן, חֲבִיבִין דִּבְרֵי סוֹפְרִים כְּדִבְרֵי תוֹרָה, מַה טַּעַם וְחִכֵּךְ כְּיֵין הַטּוֹב. חַבְרַיָּא בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן, חֲבִיבִין דִּבְרֵי סוֹפְרִים מִדִּבְרֵי תוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי טוֹבִים דֹּדֶיךָ מִיָּיִן. הָאוֹמֵר אֵין תְּפִלִּין לַעֲבוֹר עַל דִּבְרֵי תוֹרָה, פָּטוּר. ה' טוֹטָפוֹת, לְהוֹסִיף עַל דִּבְרֵי סוֹפְרִים, חַיָּב. רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא בְּשֵׁם רַבִּי יְהוּדָה בֶּן פָּזִי שָׁמַע לֵיהּ מִן הֲדָא, אָמַר רַבִּי טַרְפוֹן אֲנִי הָיִיתִי בָּא בַּדֶּרֶךְ וְהִטֵּיתִי לִקְרוֹת כְּדִבְרֵי בֵּית שַׁמַּאי וְסִכַּנְתִּי בְּעַצְמִי מִפְּנֵי הַלִּיסְטִין. אַתְּ חָמֵי אִם לֹא קָרָא הָיָה עוֹבֵר עַל מִצְוַת עֲשֵׂה בִּלְבָד, עַכְשָׁו שֶׁקָּרָא נִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ, הֱוֵי חֲבִיבִין דִּבְרֵי סוֹפְרִים מִדִּבְרֵי תוֹרָה. רַבִּי חֲנִינָא בְּרֵיהּ דְּרַבִּי אַדָּא בְּשֵׁם רַבִּי תַּנְחוּם בַּר אַחָא אָמַר, וַחֲמוּרִים מִדִּבְרֵי תוֹרָה וּנְבוּאָה, כְּתִיב (מיכה ב, ו): אַל תַּטִּפוּ יַטִּיפוּן, מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁשָּׁלַח פְּלָמַנְטְרִין שֶׁלּוֹ לִמְדִינָה, עַל אֶחָד מֵהֶן כָּתַב, אִם מַרְאֶה לָכֶם חוֹתָמִי וְסֵימַנְטְרִין שֶׁלִּי הַאֲמִינוּ לוֹ, וְאִם לָאו אַל תַּאֲמִינוּ לוֹ. וְעַל אֶחָד מֵהֶם כָּתַב אֲפִלּוּ אֵינוֹ מַרְאֶה לָכֶם חוֹתָמִי וְסֵימַנְטְרִין שֶׁלִּי, הַאֲמִינוּ לוֹ. כָּךְ בְּדִבְרֵי נְבוּאָה, כְּתִיב (דברים יג, ב): כִּי יָקוּם בְּקִרְבְּךָ נָבִיא בְּדִבְרֵי סוֹפְרִים כְּתִיב (דברים יז, יא): עַל פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ, אֲשֶׁר תּוֹרְךָ הַתּוֹרָה אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא אֲשֶׁר יוֹרוּךָ, וְעַל הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר תֹּאמַר, אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא אֲשֶׁר יֹאמְרוּ לְךָ. לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל, עַל הַיָּמִין שֶׁהוּא יָמִין וְעַל הַשְֹּׂמֹאל שֶׁהוּא שְׂמֹאל, שְׁמַע לָהֶם, וַאֲפִלּוּ שֶׁיֹּאמְרוּ לְךָ עַל הַיָּמִין שֶׁהוּא שְׂמֹאל וְעַל הַשְֹּׂמֹאל שֶׁהוּא יָמִין.
ספרא
[ג] "וכי יִפֹּל מבנלתם על כל זרע זרוע אשר יזרע טהור הוא.. וכי יֻתַּן מים על זרע ונפל מנבלתם עליו טמא הוא" – יש לי בענין זה זרעים טמאים וזרעים טהורים. מחוברים לקרקע ותלושים מן הקרקע. מתן בידי אדם ומתן בידי שמים. אוכלי אדם ואוכלי בהמה. יש לך חילוק! אם אומר אתה: מחוברים טמאים ותלושים טהורים – טמאת את הכל! וכשאתה אומר מחוברים טהורים ותלושים טמאים – טמאת מקצת וטהרת מקצת!