במדבר רבה
וַיְהִי כְּכַתוֹ לְדַבֵּר אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַתִּבָּקַע הָאֲדָמָה אֲשֶׁר תַּחְתֵּיהֶם (במדבר טז, לא), לְלַמֶּדְךָ שֶׁמִּכָּל מָקוֹם שֶׁהוּא רוֹצֶה מַצְמִיחַ אֶת הַפֻּרְעָנוּיוֹת. (במדבר טז, לג): חַיִּים שְׁאֹלָה, יֵשׁ אוֹמְרִים חַיִּים וְקַיָּמִים עַד עַכְשָׁו. (במדבר טז, לג): וַתְּכַס עֲלֵיהֶם, הֵם אָבְדוּ וְלֹא פַּחְדוּתָן, שֶׁנַּעֲשׂוּ אֲחֵרִים תַּחְתֵּיהֶן שָׂרֵי אֲלָפִים וְשָׂרֵי מֵאוֹת. (במדבר טז, לד): וְכָל יִשְׂרָאֵל נָסוּ לְקֹלָם, שֶׁהָיוּ צוֹוְחִין בְּקוֹלָם, משֶׁה רַבֵּינוּ הַצִּילֵנוּ. (במדבר טז, לה): וְאֵשׁ יָצְאָה מֵאֵת ה' וַתֹּאכַל אֵת הַחֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם אִישׁ מַקְרִיבֵי הַקְּטֹרֶת, אֵלּוּ הָיוּ נִבְלָעִים וְאֵלּוּ הָיוּ נִשְׂרָפִין, וְקֹרַח עוֹמֵד בֵּין הַשְֹּׂרוּפִים, שֶׁאָמַר משֶׁה (במדבר טז, יז): וְאַתָּה וְאַהֲרֹן אִישׁ מַחְתָּתוֹ. וְקֹרַח לָקָה יוֹתֵר מִכֻּלָּם, שֶׁנִּשְׂרַף וְנִבְלַע, וְלָמָּה נַעֲשׂוּ בּוֹ שְׁנֵי דִינִין, שֶׁאִלּוּ נִשְׂרַף וְלֹא נִבְלַע הָיוּ הַבְּלוּעִין מִתְרַעֲמִין שֶׁלֹא הֵבִיא עָלֵינוּ אֶת כָּל הַפֻּרְעָנוּת הַזֶּה אֶלָּא קֹרַח וְהֵן נִבְלָעִין וְהוּא נִצֹּל. וְאִלּוּ נִבְלַע וְלֹא נִשְׂרַף הָיוּ הַשְֹּׂרוּפִין מִתְרַעֲמִין שֶׁלֹא הֵבִיא עֲלֵיהֶם אֶת הַפֻּרְעָנוּת אֶלָּא זֶה, וְהֵן נִשְׂרָפִין וְהוּא נִצֹּל, לְפִיכָךְ נִדּוֹן בִּשְׁתֵּי מִיתוֹת, וְלִהַטּוּ הָאֵשׁ תְּחִלָּה לְעֵין כָּל הַשְֹּׂרוּפִים, שֶׁבְּיָדָן הָיְתָה הַמַּחְתָּה וְהַקְּטֹרֶת בָּהּ, וְקִפַּלְתּוֹ הָאֵשׁ כַּדּוּר, וְהָאֵשׁ מְגַלְגֶּלֶת בּוֹ עַד שֶׁהֱבִיאַתּוּ לְפִי הָאָרֶץ עִם הַבְּלוּעִים, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר טז, לב): וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ וַתִּבְלַע אֹתָם וְאֶת בָּתֵּיהֶם וְאֵת כָּל הָאָדָם אֲשֶׁר לְקֹרַח וְאֵת כָּל הָרְכוּשׁ.
תנחומא בובר
ויהי ככלותו לדבר [וגו'] ותקבע האדמה אשר תחתיהם (במדבר טז לא). שמכל מקום שהוא רוצה הוא מצמיח את הפורענות.
פרקי דרבי אליעזר
ר' שמעון בן יוחאי אומר, כשנגלה הב"ה על משה מתוך הסנה לשלחו אל מצרים אמ' משה לפני הב"ה רבון כל העולמים השבעה לי כל מה שאני מבקש לעשות אתה עושה לי שאם אדבר דבר לפני פרעה ולא תעשה אותם ויהרגני והב"ה נשבע לו שכל מה שהוא מבקש הוא עושה חוץ משני דברים מלהכנס לארץ ישראל ומיום המות ומניין שנשבע לו שנ' בי נשבעתי יצא מפי דבר צדקה ולא ישוב כי לי תכרע כל ברך תשבע כל לשון וכשקבלו ישראל את התורה ר"ל עשרת הדברות לאחר ארבעים יום שכחו את אלהיהם ואמרו לאהרן המצריים היו נושאין את אלהיהם ומשוררין ומזמרין לפניו ורואין אותו לפניהם קום עשה לנו אלהים אשר ילכו לפנינו כשקוץ המצריים ונראה אותו לפנינו שנ' קום עשה לנו אלהים אשר ילכו לפנינו.