במדבר 22:15 מדרש: במדבר רבה

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם לֹא תֵלֵךְ עִמָּהֶם (במדבר כב, יב), אָמַר לוֹ אִם כֵּן אֲקַלְּלֵם בִּמְקוֹמִי, אָמַר לוֹ (במדבר כב, יב): לֹא תָאֹר אֶת הָעָם. אָמַר לוֹ אִם כֵּן אֲבָרְכֵם, אָמַר לוֹ אֵין צְרִיכִין לְבִרְכָתְךָ (במדבר כב, יב): כִּי בָרוּךְ הוּא, אוֹמְרִים לָהּ לַצִּרְעָה לֹא מִן דֻּבְשֵׁיךְ וְלֹא מִן עֻקְצֵיךְ. (במדבר כב, יג): וַיָּקָם בִּלְעָם בַּבֹּקֶר וַיֹּאמֶר אֶל שָׂרֵי בָלָק, לֹא אָמַר לָהֶם בִּלְעָם, לֹא נָתַן לִי רְשׁוּת לֵילֵךְ וּלְקַלֵּל, אֶלָּא (במדבר כב, יג): לְתִתִּי לַהֲלֹךְ עִמָּכֶם, אָמַר לִי אֵין כְּבוֹדְךָ לֵילֵךְ עִם אֵלּוּ אֶלָּא עִם גְּדוֹלִים מֵהֶן שֶׁהוּא חָפֵץ בִּכְבוֹדִי. לְפִיכָךְ (במדבר כב, טו): וַיֹּסֶף עוֹד בָּלָק שְׁלֹחַ שָׂרִים רַבִּים וְנִכְבָּדִים. (במדבר כב, יז): כִּי כַבֵּד אֲכַבֶּדְךָ מְאֹד, יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁהָיִיתָ נוֹטֵל לְשֶׁעָבַר אֲנִי נוֹתֵן. (במדבר כב, יח): וַיַּעַן בִּלְעָם וַיֹּאמֶר, אִם יִתֶּן לִי בָלָק מְלֹא בֵיתוֹ כֶּסֶף וְזָהָב, מִיכָּן אַתְּ לָמֵד שֶׁהָיָה בוֹ שְְׁלשָׁה דְּרָכִים, עַיִן רָעָה וְרוּחַ גְבוֹהָה וְנֶפֶשׁ רְחָבָה. עַיִן רָעָה, דִּכְתִיב (במדבר כד, ב): וַיִּשָֹּׂא בִלְעָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת יִשְׂרָאֵל שֹׁכֵן לִשְׁבָטָיו, רוּחַ גְּבוֹהָה, דִּכְתִיב (במדבר כב, יג): כִּי מֵאֵן ה' לְתִתִּי לַהֲלֹךְ עִמָּכֶם. נֶפֶשׁ רְחָבָה, דִּכְתִיב: אִם יִתֶּן לִי בָלָק מְלֹא בֵיתוֹ כֶּסֶף וְזָהָב. אִלּוּ הָיָה מְבַקֵּשׁ לִשְכֹּר לוֹ חֲיָלוֹת לְהִלָּחֵם כְּנֶגְדָן סָפֵק נוֹצְחִין סָפֵק נוֹפְלִין, לֹא דַי שֶׁיִּתֵּן כָּךְ וְנוֹצֵחַ, הָא לָמַדְתָּ שֶׁכָּךְ בִּקֵּשׁ. (במדבר כב, יח): לֹא אוּכַל לַעֲבֹר, מִתְנַבֵּא שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְבַטֵּל הַבְּרָכוֹת שֶׁנִּתְבָּרְכוּ מִפִּי הַשְּׁכִינָה. (במדבר כב, יט): וְעַתָּה שְׁבוּ נָא בָזֶה גַּם אַתֶּם, מַהוּ גַּם אַתֶּם, שֶׁסּוֹפְכֶם לֵילֵךְ בְּפַחֵי נֶפֶשׁ כָּרִאשׁוֹנִים. (במדבר כב, יט): וְאֵדְעָה מַה יֹּסֵף ה', שֶׁמִּתְנַבֵּא שֶׁעָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהוֹסִיף לָהֶם בְּרָכוֹת עַל יָדוֹ.