מדרש על במדבר 31:13: בראשית רבה ומקורות קלאסיים

וַיִּשְׁלַח אֹתָם משֶׁה (במדבר לא, ו), אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה: נְקֹם נִקְמַת, אַתָּה בְּעַצְמְךָ, וְהוּא מְשַׁלֵּחַ אֶת אֲחֵרִים, אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁנִּתְגַּדֵּל בְּאֶרֶץ מִדְיָן אָמַר אֵינוֹ בְּדִין שֶׁאֲנִי מֵצֵר לְמִי שֶׁעָשָׂה בִּי טוֹבָה, הַמָּשָׁל אוֹמֵר בּוֹר שֶׁשָּׁתִיתָ מִמֶּנּוּ אַל תִּזְרֹק בּוֹ אֶבֶן. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֵינָהּ זוֹ מִדְיָן שֶׁנִּתְגַּדֵּל בָּהּ משֶׁה, שֶׁזּוֹ בְּצַד מוֹאָב וְהִיא חֲרֵבָה עַד עַכְשָׁו, לָמָּה שָׁלַח פִּינְחָס, אָמַר, מִי שֶׁהִתְחִיל בְּמִצְוָה הוּא גוֹמֵר, הוּא הֵשִׁיב אֶת חֲמָתוֹ וְהִכָּה אֶת הַמִּדְיָנִית, הוּא יִגְמֹר מִצְוָתוֹ. (במדבר לא, ו): וּכְלֵי הַקֹּדֶשׁ, זֶה הָאָרוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ז, ט): כִּי עֲבֹדַת הַקֹּדֶשׁ וגו'. רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר אֵלּוּ בִּגְדֵי כְּהֻנָּה, שֶׁהֵם אוּרִים וְתֻמִּים, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כט, כט): וּבִגְדֵי הַקֹּדֶשׁ אֲשֶׁר לְאַהֲרֹן. (במדבר לא, ז ח): וַיִּצְבְּאוּ עַל מִדְיָן כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת משֶׁה וַיַּהַרְגוּ כָּל זָכָר, וְאֶת מַלְכֵי מִדְיָן וגו' הָרְגוּ בֶּחָרֶב, מַה בִּקֵּשׁ שָׁם, אֶלָּא שֶׁהָלַךְ לִטֹּל שְׂכָרוֹ מִן עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אֶלֶף, עָלָיו נֶאֱמַר (משלי כו, כז): כֹּרֶה שַׁחַת בָּהּ יִפּוֹל וְגוֹלֵל אֶבֶן אֵלָיו תָּשׁוּב. (במדבר לא, יא יב): וַיִּקְחוּ אֶת כָּל הַשָּׁלָל וְאֵת כָּל הַמַּלְקוֹחַ, וַיָּבִאוּ אֶל משֶׁה וְאֶל אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן, לְהוֹדִיעַ שִׁבְחָן שֶׁלֹא נָטְלוּ כְּלוּם מִן הַבִּזָּה שֶׁלֹא בִּרְשׁוּת, אֶלָּא הֵבִיאוּ לִפְנֵיהֶם וְאַחַר כָּךְ נָטְלוּ. (במדבר לא, יג): וַיֵּצְאוּ משֶׁה וְאֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְכָל נְשִׂיאֵי הָעֵדָה לִקְרָאתָם, לְהוֹדִיעַ עִנְוְתָנוּתוֹ וְשִׁבְחוֹ שֶׁל משֶׁה שֶׁהָיוּ כֻּלָּם תַּלְמִידֵי תַלְמִידָיו.

ויצבאו על מדין – הקיפוה מד' רוחותיה. ר' נתן אומר: נתן להם רוח רביעית כדי שיברחו: ואת מלכי מדין – למה נאמר? והלא כבר נאמר את אוי ואת רקם ואת צור ואת חור ואת רבע, ומה ת"ל ואת חמשת מלכי מדין? מגיד הכתוב שכשם ששוו כולם בעצה אחת – כך שוו כולם בפורענות: ואת בלעם בן בעור הרגו בחרב – נתנו לו ישראל שכרו משלם ולא קפחוהו, לפי שבא ליתן להם עצה; אמר להם לכשהייתם ס' רבוא לא יכלתם בהם, ועכשיו אתם יכולים בהם? לכך נתנו לו שכרו משלם ולא קפחוהו. ר' נתן אומר: בב"ד הרגוהו, שנאמר (יהושע יג) ואת בלעם בן בעור הקוסם הרגו בחרב: ואת כל עריהם במושבותם – זו ע"ז שלהם: ואת כל טירותם – מקום שהיו בטיריון. ד"א בטירותםמ – מקום שהיו נוטרים שלהם: ויביאו אל משה – מגיד הכתוב שהיו בני אדם כשרים וצדיקים, ולא נחשדו על הגזל. לא כענין שנאמר (יהושע ז) וימעלו בני ישראל מעל בחרם, אבל כאן – ויקחו את כל השלל ויביאו אל משה: ויצאו משה ואלעזר הכהן – אבא חנין אומר משום רבי אלעזר: לפי שיצאו נערי ישראל לחטוף את הבזה. ויקצוף משה על פקודי החיל – מגיד שאין הסרחון תלוי אלא בגדולים. ויאמר להם משה החייתם כל נקבה – אמר לו פינחס: רבינו, כשם שהפקדתנו כך עשינו: הן הנה היו לבני ישראל בדבר בלעם – מה היה דבר בלעם? אמר להם: אפילו אתם מכניסים כל המונות שבעולם לא אתם יכולים להם! שמא מרובים אתם מן המצרים, שנאמר (שמות יד) ויקח שש מאות רכב בחור? אלא בואו, ואני נותן לכם עצה מה תעשו: אלהיהם של אלו שונא זמה. העמידו לכם נשיכם ובנותיכם בזמה, והם שטופים בזמה, ואלהיהם שולט בהם! שזה כלל: שכל זמן שישראל עושים רצונו – הוא נלחם להם, שנאמר (שמות יד) ה' ילחם לכם, ובזמן שאין עושים רצונו – כביכול הוא נלחם בם שנאמר (ישעיה סג) ויהפך להם לאויב, ולא עוד, אלא שעושה את הרחמן אכזרי, שנאמר (איכה ב) היה ה' כאויב בלע ישראל: