במדבר 31:20 מדרש: ספרא וספרי במדבר

[ב] והלא הוא אומר במת (במדבר לא, כ) "וכל מעשה עזים" – יכול יטמא חבלים ומשיחות? ודין הוא! טמא המת וטימא את השרץ. מה השרץ לא טמא בו אלא טוו וארוג, אף המת לא יטמא בו אלא טוו וארוג!

[ג] הין?! אם הקל בשרץ הקל – נקל במת החמור?! אלא יטמא חבלים ומשיחות! תלמוד לומר 'בגד..עור' 'בגד..עור' (ויקרא יא, לב) (במדבר לא, כ) לגזריה שוה. מה 'בגד ועור' אמורים בשרץ – לא טמא בו אלא טוו וארוג, אף 'בגד ועור' אמורים במת – לא יטמא בו אלא טוו וארוג!...

[ז] רבי עקיבא אומר "ונוגע בנבלתם יטמא" – לרבות כלי עצם. הלא דין הוא! מה אם העץ – שאביו טהור – כלים הנעשים ממנו טמאים‏, העצם – שאביו טמא – אינו דין שיהיו כלים הנעשים ממנו מקבלים טומאה?! לא! אם אמרת בעץ – שהוא מכשיר בבית המנוגע! תאמר בעצם שאינו מכשיר בבית המנוגע?! הואיל ואינו מכשיר בבית המנוגע – לא יהיו כלים הנעשים ממנו מקבלים טומאה! תלמוד לומר "והנוגע בנבלתם יטמא" – לרבות כלי עצם. ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה אומר: הרי הוא אומר (במדבר לא, כ) "וכל מעשה עזים" – לרבות דבר הבא מן העזים, אפילו מן הקרנים ומן הטלפים. ושאר בהמה וחיה מנין? תלמוד לומר "וכל מעשה". אם כן למה נאמר עזים? פרט לעופות.