מלאכי 3:14 מדרש: מדרש תנחומא ובמדבר רבה

כִּי יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָכַר מֵאֲחֻזָּתוֹ, וּבָא גּוֹאֲלוֹ. וּמִי הוּא גּוֹאֲלוֹ. אֲנִי הוּא גּוֹאֲלוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: עֲשׁוּקִים בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּבְנֵי יְהוּדָה יַחְדָּו, גֹּאֲלָם חָזָק ה' צְבָאוֹת שְׁמוֹ, רִיב יָרִיב אֶת רִיבָם (ירמיה נ, לג-לד). שִׁבְעָה שֵׁמוֹת נִקְרְאוּ לֶעָנִי, וְאֵלּוּ הֵן, עָנִי, רָשׁ, תְּכָכִים, מִסְכֵּן, מָךְ, אֶבְיוֹן, דַּל. וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: פְּעָמִים רַבּוֹת יַצִּילֵם וְהֵמָּה יַמְרוּ בַּעֲצָתָם וַיָּמֹכּוּ בַּעֲוֹנָם (תהלים קו, מג). אַתְּ מוֹצֵא בִּימֵי שְׁפֹט הַשּׁוֹפְטִים, שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה, וְהָיוּ מְשׁוּעְבָּדִין בְּיַד אוּ״ה שֶׁנֶּאֱמַר: וַיַּעֲשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הָרַע בְּעֵינֵי ה', וַיִּחַר אַף ה' בְּיִשְׂרָאֵל וַיִּמְכְּרֵם בְּיַד כּוּשַׁן (שופטים ג, ז-ח). וּמֶה עָשׂוּ. וַיִּזְעֲקוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל ה' וַיָּקֶם ה' לָהֶם מוֹשִׁיעַ אֶת עָתְנִיאֵל בֶּן קְנַז. מִיָּד עָשׂוּ תְּשׁוּבָה וְנִגְאֲלוּ. כָּךְ פַּעַם אַחֶרֶת, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֹּסִפוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי ה' וְגוֹ' (שם פסוק יב). מִיָּד עָשׂוּ תְּשׁוּבָה, וְהֶעֱמִיד לָהֶם גּוֹאֵל אֶת אֵהוּד בֶּן גֵּרָא בֶּן הַיְּמִינִי, וְנִגְאֲלוּ עַל יָדוֹ. וְעוֹד עָבְדוּ עֲבוֹדָה זָרָה וְנִמְכְּרוּ לְסִיסְרָא, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהוּא לָחַץ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּחָזְקָה עֶשְׂרִים שָׁנָה (שם ד, ג). מַהוּ בְּחָזְקָה. בְּחֵרוּפִין וּבְגִדּוּפִין, כְּמָה דְּאַתְּ אֲמַר: חָזְקוּ עָלַי דִּבְרֵיכֶם אָמַר ה' (מלאכי ג, יד). כֵּיוָן שֶׁעָשׂוּ יִשְׂרָאֵל תְּשׁוּבָה, הֶעֱמִיד לָהֶם גּוֹאֲלִים דְּבוֹרָה וּבָרָק, וְנִגְאֲלוּ עַל יְדֵיהֶם. הֱוֵי, פְּעָמִים רַבּוֹת יַצִּילֵם וַיָּמֹכּוּ בַּעֲוֹנָם (תהלים קו, מג). מַהוּ וַיָּמֹכּוּ בַּעֲוֹנָם. שֶׁנַּעֲשׂוּ דַּלִּים בְּתוֹךְ אֻמּוֹת הָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּדַּל יִשְׂרָאֵל מְאֹד מִפְּנֵי מִדְיָן (שופטים ו, ו). מַהוּ וַיִּדַּל יִשְׂרָאֵל. רַבִּי יִצְחָק וְרַבִּי לֵוִי. חַד אָמַר, שֶׁהָיוּ דַּלִּים מִמַּעֲשִׂים טוֹבִים. וְחַד אָמַר, שֶׁלֹּא הָיָה לָהֶם אֲפִלּוּ מִנְחָה לְהָבִיא קָרְבָּן, כְּמוֹ דְּאָמְרִינַן, וְאִם דַּל הוּא וְאֵין יָדוֹ מַשֶּׂגֶת (ויקרא יד, כא). הֱוֵי, וַיָּמֹכּוּ בַּעֲוֹנָם, שֶׁנַּעֲשׂוּ דַּלִּים. דָּבָר אַחֵר, פְּעָמִים רַבּוֹת יַצִּילֵם. מְדַבֵּר בִּבְנֵי אָדָם, כֵּיוָן שֶׁמַּגִּיעַ לוֹ צָרָה וְעוֹשֶׂה תְּשׁוּבָה, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַצִּילוֹ, כָּךְ פַּעַם רִאשׁוֹנָה וּשְׁנִיָּה. חָזַר בּוֹ, יָפֶה. וְאִם לָאו, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵבִיא עָלָיו צָרָה. וּדְעוּ מַה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְנַסֶּה אֶת יִשְׂרָאֵל לָדַעַת אִם יַעֲשׂוּ תְּשׁוּבָה. תְּחִלָּה מֵבִיא פֻּרְעָנִיּוּת עַל הָאֻמּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: הִכְרַתִּי גוֹיִם נָשַׁמּוּ פִּנּוֹתָם וְגוֹ', אָמַרְתִּי אַךְ תִּירְאִי אוֹתִי תִּקְחִי מוּסָר (צפניה ג, ו-ז). חָזְרוּ, מוּטָב. וְאִם לָאו, מַפְסִיד מָמוֹנָם, שֶׁנֶּאֱמַר: אָכְלוּ זָרִים כֹּחוֹ וְגוֹ' (הושע ז, ט). אִם חָזַר, מוּטָב. וְאִם לָאו, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵבִיא רָעָה עַל אַחַת מֵעָרֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: וַתְּלַהֲטֵהוּ מִסָּבִיב וְגוֹ' וַתִּבְעַר בּוֹ (ישעיה מב, כה). אִם יָשׁוּבוּ, מוּטָב. וְאִם לָאו, מַה כְּתִיב: בַּמִּדְבָּר הַזֶּה יִתַּמּוּ וְשָׁם יָמֻתוּ (במדבר יד, לה). וְאַל יֹאמַר אָדָם, לֹא לְמַעֲנִי תָּבֹא רָעָה. יִהְיֶה יוֹדֵעַ שֶׁיָּמוּת, שֶׁנֶּאֱמַר: יָמוּתוּ כָּל חַטָּאֵי עַמִּי הָאֹמְרִים לֹא תַּגִּישׁ וְתַקְדִּים בַּעֲדֵינוּ הָרָעָה (עמוס ט, י). בֹּא וּרְאֵה כַּמָּה קָשֶׁה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִפְשֹׁט יָדָיו בִּבְרִיּוֹתָיו. וּמַהוּ עוֹשֶׂה לוֹ. כֵּיוָן שֶׁהוּא חוֹטֵא לוֹ, תְּחִלָּה פּוֹשֵׁט יָדָיו בִּנְכָסָיו. מִמִּי אַתְּ לָמֵד. מִנָּעֳמִי וּבָנֶיהָ וֶאֱלִימֶלֶךְ בַּעֲלָהּ שֶׁהָיָה רֹאשׁ הַדּוֹר. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה כֵּיוָן שֶׁבָּא הָרָעָב, מֶה עָשָׂה. הִנִּיחַ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שְׁמָמָה וְהָלַךְ לוֹ לְאֶרֶץ מוֹאָב, וְהָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קוֹצֵף עָלָיו, שֶׁהָיָה נְשִׂיאוֹ שֶׁל דּוֹרוֹ. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אֵלּוּ עָזְבוּ בָּנַי וְהִנִּיחוּ אֶת הָאָרֶץ שְׁמָמָה. מַה כְּתִיב שָׁם, וַיָּמָת אֱלִימֶלֶךְ אִישׁ נָעֳמִי (רות א, ג). וְלֹא הָיָה לְבָנָיו לִלְמֹד מֵאֲבִיהֶם לַחֲזֹר לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וּמֶה עָשׂוּ. אַף הֵם נָשְׂאוּ לָהֶם נָשִׁים מוֹאָבִיּוֹת, שֶׁלֹּא הִטְבִּילוּ אוֹתָם וְלֹא גִּיְּרוּ אוֹתָן. שֵׁם הָאַחַת עָרְפָּה (שם פסוק ד), שֶׁהָפְכָה עֹרֶף לַחֲמוֹתָהּ. וְשֵׁם הַשֵּׁנִית רוּת (שם), שֶׁרָאֲתָה דִּבְרֵי חֲמוֹתָהּ. וַיֵּשְׁבוּ שָׁם כְּעֶשֶׂר שָׁנִים (שם). כָּל עֶשֶׂר שָׁנִים הַלָּלוּ הָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַתְרֶה בָּהֶם, שֶׁמָּא יַחְזְרוּ בִּתְשׁוּבָה וְיָשׁוּבוּ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. כֵּיוָן שֶׁלֹּא עָשׂוּ תְּשׁוּבָה, הִתְחִיל לִפְשֹׁט יָדוֹ בְּמִקְנֵיהֶם וּבִגְמַלֵּיהֶם. כֵּיוָן שֶׁלֹּא הִרְגִּישׁוּ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה, מִיָּד, וַיָּמוּתוּ גַּם שְׁנֵיהֶם מַחְלוֹן וְכִלְיוֹן (שם פסוק ה). הֱוֵי, קָשֶׁה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִפְשֹׁט יָדוֹ בָּאָדָם הַזֶּה. וּמַה הוּא עוֹשֶׂה לוֹ. מַתְחִיל מִנְּכָסָיו מְדַלְדְּלוֹ, וְהוּא מוֹכֵר נְכָסָיו. אָדָם שֶׁהוּא חוֹטֵא, מַה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה. תְּחִלָּה מֵבִיא עָלָיו עֲנִיּוּת וּמוֹכֵר שָׂדֵהוּ. חָזַר בּוֹ, יָפֶה. וְאִם לָאו, חוֹזֵר וּמוֹכֵר אֶת בֵּיתוֹ. חָזַר בּוֹ, יָפֶה. וְאִם לָאו, מוֹכֵר אֶת עַצְמוֹ לְעֶבֶד. מִנַּיִן, שֶׁכָּךְ כְּתִיב: וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ. חָזַר בּוֹ, יָפֶה. וְאִם לָאו, רְאֵה מַה כְּתִיב בְּפָרָשָׁה שְׁנִיָּה, וְאִישׁ כִּי יִמְכֹּר בֵּית מוֹשָׁב. חָזַר בּוֹ, יָפֶה. וְאִם לָאו, וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ וְנִמְכַּר לְךָ. כָּל כָּךְ לָמָּה. עַל שֶׁמָּךְ בַּעֲוֹנוֹת. וּבָא גּוֹאֲלוֹ. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, אֱלִימֶלֶךְ וְשַׂלְמוֹן וּפְלוֹנִי אַלְמוֹנִי וַאֲבִי נָעֳמִי, כֻּלָּם בְּנֵי נַחְשׁוֹן בֶּן עֲמִינָדָב. וֶאֱלִימֶלֶךְ וּמַחְלוֹן וְכִלְיוֹן, פַּרְנְסֵי הַדּוֹר הָיוּ. וּמִפְּנֵי מָה נֶעֶנְשׁוּ. מִפְּנֵי שֶׁיָּצְאוּ מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְחוּצָה לָאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַתֵּהוֹם כָּל הָעִיר עֲלֵיהֶם וְגוֹ'. וּמָה, הֲזֹאת נָעֳמִי. חֲזִיתֶם נָעֳמִי שֶׁיָּצָאת מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְחוּצָה לָאָרֶץ, מֶה עָלְתָה לָהּ. וּבָא גּוֹאֲלוֹ הַקָּרוֹב, זֶה בֹּעַז. אֵימָתַי, בְּשָׁעָה שֶׁמָּכְרָה נָעֳמִי הַשָּׂדֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: חֶלְקַת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר לְאָחִינוּ וְגוֹ' (רות ד, ג). וּבָא גּוֹאֲלוֹ הַקָּרוֹב אֵלָיו זֶה בֹּעַז. שֶׁכָּךְ נָעֳמִי אוֹמֶרֶת לְכַלָּתָהּ, קָרוֹב לָנוּ הָאִישׁ (שם ב, כ). בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הָלְכָה לָהּ רוּת אֵצֶל בֹּעַז. אָמְרָה לָהּ חֲמוֹתָהּ, הִנֵּה הוּא זֹרֶה אֶת גֹּרֶן הַשְּׂעוֹרִים הַלַּיְלָה (שם ג, ב). וְהוּא הָיָה נָשִׂיא וְהָיָה זוֹרֶה אֶת הַשְּׂעוֹרִים בַּגֹּרֶן. אֶלָּא שֶׁהָיָה דּוֹרוֹ פָּרוּץ בְּגֶזֶל, וְהָיָה יוֹצֵא לְשָׁם לִשְׁמֹר גָּרְנוֹ. אָמְרָה לָהּ, וְרָחַצְתְּ וְסַכְתְּ וְשַׂמְתְּ שִׂמְלוֹתַיִךָ (שם פסוק ג). וְאַחֲרֵי כֵן, וְיָרַדְתְּ הַגֹּרֶן (שם). וְיָרַדְתִּי כְּתִיב. מַהוּ וְיָרַדְתִּי הַגֹּרֶן. שֶׁאָמְרָה לָהּ, זְכוּתִי תֵּרֵד עִמָּךְ. לְכָךְ כְּתִיב: וְיָרַדְתִּי הַגֹּרֶן. וְהִיא לֹא עָשְׂתָה כֵן כְּמוֹ שֶׁאָמְרָה לָהּ חֲמוֹתָהּ. הִיא אָמְרָה לָהּ, וְרָחַצְתְּ וְסַכְתְּ וְשַׂמְתְּ שִׂמְלוֹתַיִךְ, וְאַחֲרֵי כֵן, וְיָרַדְתְּ הַגֹּרֶן. וּמֶה עָשְׂתָה רוּת. לְאַחַר שֶׁיָּרְדָה לַגֹּרֶן, עָשְׂתָה כָּל מַה שֶּׁאָמְרָה לָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַתֵּרֵד הַגֹּרֶן וַתַּעַשׂ כְּכָל אֲשֶׁר צִוְּתָה חֲמוֹתָהּ (שם פסוק ו). לָמָּה לֹא עָשְׂתָה כָּךְ. אָמְרָה רוּת כַּלָּתָהּ, הַדּוֹר פָּרוּץ בָּעֲרָיוֹת, שֶׁמָּא יִרְאוּ אוֹתִי מְקֻשֶּׁטֶת וְיֹאמְרוּ שֶׁמָּא זוֹנָה הִיא. לְפִיכָךְ, וַתֵּרֵד הַגֹּרֶן, וְאַחֲרֵי כֵן, וַתַּעַשׂ כְּכָל אֲשֶׁר צִוְּתָה חֲמוֹתָהּ. וַיֹּאכַל בֹּעַז וַיֵּשְׁתְּ וַיִּיטַב לִבּוֹ (שם פסוק ז). מַהוּ וַיִּיטַב לִבּוֹ. שֶׁעָסַק בְּדִבְרֵי תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי לֶקַח טוֹב וְגוֹ' (משלי ד, ב). וּכְתִיב: לְכוּ לַחֲמוּ בְּלַחֲמִי וְגוֹ' (שם ט, ה). וַיָּבֹא לִשְׁכַּב בִּקְצֵה הָעֲרֵמָה וַתָּבֹא בַלָּט (רות ג, ז). מַהוּ בַלָּט. כְּמוֹ דְּאָמַרְתְּ הִנֵּה הִיא לוּטָה בַשִּׂמְלָה (ש״א כא, י). וַתְּגַל מַרְגְּלֹתָיו וַתִּשְׁכָּב, וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה וַיֶּחֱרַד הָאִישׁ וַיִּלָּפֵת (רות ג, ז-ח). מַהוּ וַיִּלָּפֵת, כְּמוֹ דְּאָמַרְתְּ וַיִּלְפֹּת שִׁמְשׁוֹן אֶת שְׁנֵי עַמּוּדֵי וְגוֹ' (שופטים טז, כט). הִתְחִיל אוֹתוֹ צַדִּיק לִצְעֹק. לִפַּפְתּוֹ, אָמַר לָהּ: מִי אַתְּ. וַתֹּאמַר אָנֹכִי רוּת אֲמָתֶךָ (רות ג, ט). אָמַר לָהּ: וּמַה בָּאת לַעֲשׂוֹת כָּאן. אָמְרָה לוֹ: לְקַיֵּם אֶת הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָכַר מֵאֲחֻזָּתוֹ. אֶלָּא עֲמֹד וְקַיֵּם אֶת הַתּוֹרָה. אָמַר לָהּ: הוֹאִיל וּבָאת לְקַיֵּם אֶת הַתּוֹרָה, לִינִי הַלַּיְלָה וְהָיָה בַּבֹּקֶר אִם יִגְאֲלֵךְ טוֹב יִגְאַל (שם פסוק יג). שֶׁהָיָה לוֹ אָח גָּדוֹל מִמֶּנּוּ וּשְׁמוֹ טוֹב. וְאִם לֹא יַחְפֹּץ לִגְאֲלֵךְ וּגְאַלְתִּיךְ אָנֹכִי חַי ה', שִׁכְבִי עַד הַבֹּקֶר (שם). אָמַר רַבִּי חֲנִינָא, אָמְרָה לוֹ: וְכִי בִּדְבָרִים אַתָּה מוֹצִיאֵנִי. אָמַר לָהּ: חַי ה' אֵינִי מוֹצִיאֵךְ בִּדְבָרִים. וּבֹעַז עָלָה הַשַּׁעַר וַיֵּשֵׁב שָׁם וְהִנֵּה הַגּוֹאֵל עוֹבֵר אֲשֶׁר דִּבֵּר בֹּעַז (שם ד, א). אָמַר לוֹ: שֵׁב וְנַבִּיט בַּתּוֹרָה מַה כְּתִיב שָׁם. לֹא כָּךְ כְּתִיב: וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָכַר מֵאֲחֻזָּתוֹ. אָמַר בֹּעַז לְטוֹב, חֶלְקַת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר לְאָחִינוּ לֶאֱלִימֶלֶךְ מָכְרָה נָעֳמִי, וַאֲנִי אָמַרְתִּי אֲגַלֶּה אָזְנְךָ לֵאמֹר קְנֵה (שם פסוק ג-ד), שֶׁאַתָּה גָּדוֹל מִמֶּנִּי לִגְאֻלָּה. אִם תִּגְאַל גְּאַל (שם). וַיֹּאמֶר הַגּוֹאֵל אֶל בֹּעַז קְנֵה לְךָ (שם ד, ח). בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, גָּאַל בֹּעַז מַה שֶּׁמָּכְרָה נָעֳמִי. וּמֵהֵיכָן לָמַד בֹּעַז. מִן הַפָּרָשָׁה הַזֹּאת, וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָכַר וְגוֹ', וְעוֹד מִי הָיָה זֶה. זֶה יִרְמְיָה. בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הִנֵּה חֲנַמְאֵל בֶּן שַׁלֻּם דֹּדְךָ בָּא אֵלֶיךָ וְגוֹ' (ירמיה לב, ז). וַיָּבֹא אֵלַי חֲנַמְאֵל בֶּן דֹּדִי כִּדְבַר ה' אֶל חֲצַר הַמַּטָּרָה (שם פסוק ח). מִיָּד קִיֵּם יִרְמְיָה אֶת הַפָּרָשָׁה הַזֹּאת, שֶׁנֶּאֱמַר: וָאֶקְנֶה אֶת הַשָּׂדֶה וְגוֹ' (שם פסוק ט). וּמֵהֵיכָן לָמַד. מִפָּרָשָׁה הַזֹּאת, וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָכַר מֵאֲחֻזָּתוֹ.

כֹּה תְבָרְכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וגו' (במדבר ו, כג), הֲדָא הוּא דִכְתִיב (משלי ג, לא): אַל תְּקַנֵּא בְּאִישׁ חָמָס וְאַל תִּבְחַר בְּכָל דְּרָכָיו. אִישׁ חָמָס, זֶה עֵשָׂו הָרָשָׁע. אִישׁ, כְּמָה דְתֵימָא (בראשית כה, כז): וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִּד. חָמָס, כְּמָה דְתֵימָא (עובדיה א, י): מֵחֲמַס אָחִיךָ יַעֲקֹב. וּמַהוּ שֶׁאָמַר: אַל תְּקַנֵּא, לְפִי שֶׁהָיָה גָלוּי לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁעֲתִידִין יִשְׂרָאֵל שֶׁיִּהְיוּ מְשֻׁעְבָּדִים תַּחַת אֱדוֹם וְיִהְיוּ דְחוּקִים וּלְחוּצִים בֵּינֵיהֶם, וַעֲתִידִים יִשְׂרָאֵל לְהִתְרַעֵם עַל זֹאת, כְּשֵׁם שֶׁאָמַר מַלְאָכִי (מלאכי ג, יד טו): אֲמַרְתֶּם שָׁוְא עֲבֹד אֱלֹהִים וּמַה בֶּצַע כִּי שָׁמַרְנוּ מִשְׁמַרְתּוֹ וגו' וְעַתָּה אֲנַחְנוּ מְאַשְּׁרִים זֵדִים גַּם נִבְנוּ עֹשֵׂי רִשְׁעָה גַּם בָּחֲנוּ אֱלֹהִים וַיִּמָּלֵטוּ. לְפִיכָךְ אָמְרָה רוּחַ הַקֹּדֶשׁ עַל יְדֵי שְׁלֹמֹה: אַל תְּקַנֵּא בְּאִישׁ חָמָס, אַל תְּקַנְאוּ בִּשְׁלוֹם עֵשָׂו הָרָשָׁע, וְאַל תִּבְחַר בְּכָל דְּרָכָיו, שֶׁלֹא תַעֲשׂוּ כְּמַעֲשֵׂיהֶם. לָמָּה, הַבִּיטוּ לְאַחֲרִית הַדָּבָר שֶׁהִנֵּה הַיּוֹם יָבוֹא שֶׁיְתָעֵב הָאֱלֹהִים כָּל מִי שֶׁהָיָה מַלִּיז בַּמִּצְווֹת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (משלי ג, לב): כִּי תוֹעֲבַת ה' נָלוֹז. וְכֵן הוּא אוֹמֵר (תהלים ה, ז): אִישׁ דָּמִים וּמִרְמָה יְתָעֵב ה'. אֲבָל מִי שֶׁמְיַשֵּׁר אָרְחוֹתָיו לְפָנָיו הוּא יִהְיֶה מֵאַנְשֵׁי סוֹדוֹ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (משלי ג, לב): וְאֶת יְשָׁרִים סוֹדוֹ. וְכֵן הוּא אוֹמֵר (במדבר כג, כג): כָּעֵת יֵאָמֵר לְיַעֲקֹב וגו'. וְאוֹמֵר (תהלים כה, יד): סוֹד ה' לִירֵאָיו וגו'. וְאוֹמֵר (מלאכי ג, יח): וְשַׁבְתֶּם וּרְאִיתֶם בֵּין צַדִּיק לְרָשָׁע בֵּין עוֹבֵד אֱלֹהִים לַאֲשֶׁר לֹא עֲבָדוֹ. (משלי ג, לג): מְאֵרַת ה' בְּבֵית רָשָׁע, זֶה עֵשָׂו הָרָשָׁע, כְּמָה דְתֵימָא (מלאכי א, ד): רֻשַׁשְׁנוּ וְנָשׁוּב וְנִבְנֶה חֳרָבוֹת כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת הֵמָּה יִבְנוּ וַאֲנִי אֶהֱרֹס וגו'. (משלי ג, לג): וּנְוֵה צַדִּיקִים יְבָרֵךְ, אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל, שֶׁכָּתוּב בָּהֶם (ישעיה ס, כא): וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים לְעוֹלָם יִירְשׁוּ אָרֶץ. (מלאכי א, ה): וְעֵינֵיכֶם תִּרְאֶינָה וְאַתֶּם תֹּאמְרוּ יִגְדַּל ה' וגו'. (משלי ג, לד): אִם לַלֵּצִים הוּא יָלִיץ, אֵלּוּ אֲדוֹמִים שֶׁנִּקְרְאוּ לֵצִים, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כא, כד): זֵד יָהִיר לֵץ שְׁמוֹ, וְהֵם נִקְרְאוּ זֵדִים, כְּמָה דְתֵימָא (מלאכי ג, טו): וְעַתָּה אֲנַחְנוּ מְאַשְׁרִים זֵדִים. וּמִנַּיִן שֶׁבַּאֲדוֹמִים הַכָּתוּב מְדַבֵּר, שֶׁכֵּן כָּתוּב (מלאכי ג, טו): גַּם נִבְנוּ עֹשֵׂי רִשְׁעָה, אֵלּוּ אֲדוֹמִים, כְּמָה דְתֵימָא (מלאכי א, ד): וְקָרְאוּ לָהֶם גְּבוּל רִשְׁעָה, וְהֵם מִתְלוֹצְצִים בְּכָל יוֹם עַל יִשְׂרָאֵל, עַל הַצָּרוֹת הַבָּאוֹת עֲלֵיהֶם, כְּמָה דְתֵימָא (יחזקאל לה, יג): וַתַּגְדִּילוּ עָלַי בְּפִיכֶם וְהַעְתַּרְתֶּם עָלַי דִבְרֵיכֶם אֲנִי שָׁמָעְתִּי. (משלי ג, לד): הוּא יָלִיץ, שֶׁעָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִמְדוֹד לָהֶם כְּמִדָּתָם, כְּמָה דְתֵימָא (עובדיה א, טו): כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתָ כֵּן יֵעָשֶׂה לָּךְ גְּמֻלְךָ יָשׁוּב בְּרֹאשֶׁךָ. (משלי ג, לד): וְלַעֲנָוִים יִתֶּן חֵן, אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם עֲנִיִּים בֵּינֵיהֶם וּמְהַלְּכִים בַּעֲנָוָה בְּתוֹכָם, וְסוֹבְלִים עֻלָּם עֲלֵיהֶם כְּדֵי לְקַדֵּשׁ שְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁעָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לָחוֹן עֲלֵיהֶם לַעֲשׂוֹת דִּין בָּהֶן, כְּמָה דְתֵימָא (ישעיה ל, יח): וְלָכֵן יְחַכֶּה ה' לַחֲנַנְכֶם. וְאוֹמֵר (ישעיה כט, יט): וְיָסְפוּ עֲנָוִים בַּה' שִׂמְחָה. וְאוֹמֵר (ישעיה ל, יט): כִּי עַם בְּצִיּוֹן יֵשֵׁב בִּיְרוּשָׁלָיִם בָּכוֹ לֹא תִבְכֶה. (משלי ג, לה): כָּבוֹד חֲכָמִים יִנְחָלוּ, אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם נִקְרְאוּ חֲכָמִים בְּעֵת שֶׁהֵם עוֹשִׂים אֶת הַתּוֹרָה וְאֶת הַמִּצְווֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ד, ו): וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם כִּי הִוא חָכְמַתְכֶם וּבִינַתְכֶם וגו'. וּלְפִי שֶׁיִּשְׂרָאֵל מְשַׁמְּרִים אֶת הַתּוֹרָה בֵּינֵיהֶם, עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַנְחִילָם כִּסֵּא כָבוֹד, כְּמָה דְתֵימָא (שמואל א ב, ח): וְכִסֵּא כָבוֹד יַנְחִלֵם, שֶׁעָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַחֲזִיר לְיִשְׂרָאֵל הַמַּלְכוּת, כְּמָה דְתֵימָא (דניאל ז, כז): וּמַלְכוּתָא וְשָׁלְטָנָא וּרְבוּתָא דִּי מַלְכְוָת תְּחוֹת כָּל שְׁמַיָּא וגו'. (משלי ג, לה): וּכְסִילִים מֵרִים קָלוֹן, אֵלּוּ אֲדוֹמִים, כְּמָה דְתֵימָא (עובדיה א, ח): וְהַאֲבַדְתִּי חֲכָמִים מֵאֱדוֹם וּתְבוּנָה מֵהַר עֵשָׂו, וְאוֹמֵר (ירמיה מט, ז): הַאֵין עוֹד חָכְמָה בְּתֵימָן אָבְדָה עֵצָה מִבָּנִים נִסְרְחָה חָכְמָתָם. מַהוּ מֵרִים קָלוֹן, שֶׁהֵם יָרִימוּ בְּחֶלְקָם קָלוֹן, שֶׁסּוֹפָם יֵלְכוּ לָאֵשׁ, וְאֵין קָלוֹן אֶלָּא שְׂרֵפָה, כְּמָה דְתֵימָא (ירמיה כט, כב): אֲשֶׁר קָלָם מֶלֶךְ בָּבֶל בָּאֵשׁ, וְאוֹמֵר (ויקרא ב, יד): אָבִיב קָלוּי בָּאֵשׁ, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (עובדיה א, יח): וּבֵית יוֹסֵף לֶהָבָה וגו', וְאוֹמֵר (דניאל ז, יא): חָזֵה הֲוֵית עַד דִּי קְטִילַת חֵיוְתָא וְהוּבַד גִּשְׁמַהּ וִיהִיבַת לִיקֵדַת אֶשָּׁא, הֱוֵי: וּכְסִילִים מֵרִים קָלוֹן. דָּבָר אַחֵר, (משלי ג, לא): אַל תְּקַנֵּא בְּאִישׁ, מְדַבֵּר בְּנוֹאֵף שֶׁהוּא בְּעֵת שֶׁשּׁוֹכֵב עִם אֵשֶׁת חֲבֵרוֹ וְהִיא מִתְעַבְּרָה מִמֶּנּוּ הוּא גּוֹזֵל מָמוֹן מִבְּנֵי בַּעַל הָאִשָּׁה וְנוֹתֵן לַמַּמְזֵר, לְפִי שֶׁבַּעֲלָהּ חוֹשֵׁב בּוֹ שֶׁהוּא בְּנוֹ, וְאֵינוֹ בְּנוֹ, וּמַנְחִילוֹ עִם בָּנָיו, וְעַל דָּבָר זֶה נִקְרָא הַנּוֹאֵף אִישׁ חָמָס. מַהוּ אַל תְּקַנֵא, שֶׁכָּל מִי שֶׁרוֹאֶה לַנּוֹאֵף שֶׁהוּא עוֹשֶׂה תַּאֲוַת לִבּוֹ עִם אֵשֶׁת חֲבֵרוֹ וְהִיא מַאֲכִילָתוֹ וּמַשְׁקָתוֹ, אַל יְקַנֵּא בְּשַׁלְּוָתוֹ וְאַל יִבְחַר בְּכָל דְּרָכָיו, לָמָּה, כִּי הַנּוֹאֵף נִקְרָא תּוֹעֵבָה (משלי ו, טז): שֶׁשׁ הֵנָה שָׂנֵא ה' וְשֶׁבַע תּוֹעֲבַת נַפְשׁוֹ, (משלי ו, יט): וּמְשַׁלֵּחַ מְדָנִים בֵּין אַחִים, הִיא מִן הַתּוֹעֵבוֹת, זֶה הַנּוֹאֵף, שֶׁמְּשַׁלֵּחַ מְדָנִים בֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ, כְּמָה דְתֵימָא (במדבר ה, יד): וְעָבַר עָלָיו רוּחַ קִנְאָה וגו'. לְכָךְ נֶאֱמַר: כִּי תוֹעֲבַת ה' נָלוֹז, זֶה הַנּוֹאֵף, שֶׁכָּתוּב בּוֹ (משלי ב, טו): וּנְלוֹזִים בְּמַעְגְּלוֹתָם. (משלי ג, לב): וְאֶת יְשָׁרִים סוֹדוֹ, זֶה שֶׁרוֹאֶה מַעֲשָׂיו וְנוֹזֵר עַצְמוֹ מִן הַיַּיִן כְּדֵי לְיַשֵּׁר אָרְחוֹתָיו, כְּמָה דְתֵימָא (משלי ט, טו): הַמְיַשְּׁרִים אֹרְחוֹתָם. מַהוּ סוֹדוֹ, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְלַמְּדוֹ הָאֵיךְ יִנָּצֵל מִמֶּנָּהּ, כְּמָה דְתֵימָא (משלי ד, יא): בְּדֶרֶךְ חָכְמָה הֹרֵתִיךָ. הַיַּיִן עוֹלֶה חֶשְׁבּוֹנוֹ שִׁבְעִים, וְהַסּוֹד שִׁבְעִים, הוּא נוֹזֵר עַצְמוֹ מִן הַיַּיִן הָעוֹלֶה מִנְיָנוֹ שִׁבְעִים, זוֹכֶה לְסוֹד הַחָכְמָה שֶׁהוּא עוֹלֶה שִׁבְעִים, נִכְנַס יַיִן יָצָא סוֹד, יָצָא יַיִן נִכְנַס סוֹד, הֱוֵי: וְאֶת יְשָׁרִים סוֹדוֹ. (משלי ג, לג): מְאֵרַת ה' בְּבֵית רָשָׁע, זֶה הַנּוֹאֵף, מָה הִיא הַמְאֵרָה, שֶׁהַמַּיִם הַמָּרִים הַמְאָרְרִים בּוֹדְקִין אוֹתוֹ כְּשֵׁם שֶׁבּוֹדְקִין אוֹתָהּ, הֱוֵי: מְאֵרַת ה', כְּמָה דְתֵימָא (במדבר ה, כא): יִתֵּן ה' אוֹתָךְ לְאָלָה וגו'. (משלי ג, לג): וּנְוֵה צַדִּיקִים יְבָרֵךְ זֶה נָזִיר וּנְזִירָה שֶׁאִם נָזְרוּ מִן הַיַּיִן לְהִשָּׁמֵר מִן הָעֲבֵרָה, זוֹכִים לִבְרָכָה, לְכָךְ סָמַךְ אַחַר פָּרָשַׁת נָזִיר פָּרָשַׁת בִּרְכַּת כֹּהֲנִים, שֶׁהוּא זוֹכֶה לְקַבֵּל הַבְּרָכוֹת שֶׁל בִּרְכַּת כֹּהֲנִים, הֱוֵי: וּנְוֵה צַדִּיקִים יְבָרֵךְ, כְּמָה דְתֵימָא (במדבר ו, כד): יְבָרֶכְךָ ה' וְיִשְׁמְרֶךָ. (משלי ג, לד): אִם לַלֵּצִים, זֶה הַנּוֹאֵף הַטּוֹעֶה בַּיַּיִן שֶׁנִּקְרָא לֵץ, כְּמָה דְתֵימָא (משלי כ, א): לֵץ הַיַּיִן הֹמֶה שֵׁכָר וגו'. הוּא יָלִיץ, שֶׁהַכֹּל מִתְלוֹצְצִים עַל הַנּוֹאֵף, שֶׁהוּא לְאָלָה וְלִשְׁבוּעָה לִבְחִירָי. וְלַעֲנָוִים יִתֵּן חֵן, אֵלּוּ הַנְּזִירִים שֶׁתּוֹפְשִׂים עֲנָוָה בְּעַצְמָן, שֶׁנּוֹזְרִים מִן הַיַּיִן וּמְגַדְּלִים פֶּרַע, כְּדֵי לְעַנּוֹת עַצְמָן וּלְהִשָּׁמֵר מִן הָעֲבֵרָה, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נוֹתֵן לָהֶם חֵן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּבִרְכַּת כֹּהֲנִים (במדבר ו, כה): וִיחֻנֶךָּ. כָּבוֹד חֲכָמִים יִנְחָלוּ, לְפִי שֶׁהָיוּ הַנְּזִירִים יְרֵאִים מִן הַחֵטְא נִקְרְאוּ חֲכָמִים, כְּמָה דְתֵימָא (תהלים קיא, י): רֵאשִׁית חָכְמָה יִרְאַת ה'. וְאוֹמֵר (איוב כח, כח): הֵן יִרְאַת ה' הִיא חָכְמָה, נוֹחֲלִים כָּבוֹד, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נוֹשֵׂא פָנָיו אֲלֵיהֶם וּמַשִֹּׂיא לָהֶם שָׁלוֹם, שֶׁבְּעֵת שֶׁאָדָם יוֹשֵׁב בְּשָׁלוֹם בְּבֵיתוֹ הוּא כְּבוֹדוֹ, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (מלכים ב יד, י): הִכָּבֵד וְשֵׁב בְּבֵיתֶךָ, שֶׁכֵּן כְּתִיב אַחַר פָּרָשַׁת נָזִיר בִּרְכַּת כֹּהֲנִים שֶׁכָּתוּב בָּהּ (במדבר ו, כו): וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם. (משלי ג, לה): וּכְסִילִים מֵרִים קָלוֹן, אֵלּוּ נוֹאֵף וְנוֹאָפֶת, וְהֵם נִקְרְאוּ כְּסִילִים, נוֹאֵף מִנַּיִן (משלי ט, טז): מִי פֶתִי יָסֻר הֵנָּה. הַנּוֹאָפֶת, דִּכְתִיב (משלי ג, יג): אֵשֶׁת כְּסִילוּת הֹמִיָּה. מֵרִים קָלוֹן, (במדבר ה, יח): וּפָרַע אֶת רֹאשׁ הָאִשָּׁה, וְאוֹמֵר (במדבר ה, כז): וְצָבְתָה בִטְנָהּ וגו'. יֵשׁ לְךָ קָלוֹן יוֹתֵר מִזֶּה, הֱוֵי: מֵרִים קָלוֹן, לְכָךְ נֶאֱמַר פָּרָשַׁת בִּרְכַּת כֹּהֲנִים אַחַר פָּרָשַׁת נָזִיר, שֶׁכָּל מִי שֶׁמַּזִּיר עַצְמוֹ מִן הַיַּיִן לְשֵׁם שָׁמַיִם זוֹכֶה לְכָל הַבְּרָכוֹת הָאֲמוּרוֹת בְּבִרְכַּת כֹּהֲנִים, מִנַּיִן, כְּמָה שֶׁאוֹמֵר בָּעִנְיָן כֹּה תְבָרְכוּ וגו'.