מלאכי 3:17 מדרש: פסיקתא דרב כהנא, מדרש תנחומא, שמות רבה ופסיקתא רבתי

[ד] כבשים (במדבר כח:ג). בית שמי ובית הילל. בית שמי או' כבשים, שהן כובשים עונותיהם של ישר', כמה דאת אמ' ישוב ירחמנו יכבוש עונותינו (מיכה ז:יט). ובית הילל או' כבשים, כבסים שהן כובסין עונותיהן של ישר', כמה דאת אמ' אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו וג' (ישעיה א:יח). בן עזיי או' כבשים בני שנה (במדבר כח:ג), שהן מכבסין עונותיהן של ישר' ועושין אותן כתינוק בן שנתו. שנים ליום (שם), בגלל היום. שנים ליום (שם), פרקליט לאותו היום, והיו לי אמר י"י צבאות ליום אשר אני עושה סגולה (מלאכי ג:יז). שנים ליום (במדבר שם), שיהו נשחטין כנגד היום. שנים ליום (שם), שיהא יודע איזה נשחט בשחרית ואיזה נשחט בין הערבים. עלת תמיד (במדבר כח:ו), א"ר יודה בר' סימון מימיו לא לן אדם בירושלם ובידו עון. הא כיצד, תמיד של שחר היה מכפר על עבירות שנעשו בלילה, ושל בין הערבים היה מכפר על עבירות שנעשו ביום. מכל מקום לא היה אדם לן בירושלם ובידו עון. ומה טעמ', צדק ילין בה (ישעיה א:כא). ר' יודה בר' סימון בשם ר' יוחנ' שלשה דברים שמע משה מפי הגבורה ונבהל ונרתע לאחוריו. בשעה שאמ' ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם (שמות כה:ח), אמ' משה לפני הקב"ה, רבון העולמים כת' הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך (מלכים א' ח:כז), ואת או' ועשו לי מקדש (שמות שם). אמ' לו הקב"ה, לא כשם, שאר קיטעא דכבת כי תשא, אלא דתמן ונתנו איש כפר נפשו לי"י (שמות ל:יב) עקב, והכא תניין וריח ניחחי הכא עקב. חסילת פרשתא.

בַּלָּהוֹת אֶתְּנֵךְ וְאֵינֵךְ עַכְשָׁו, וּתְבֻקְשִׁי לָעוֹלָם הַבָּא וְלֹא תִמָּצְאִי לֶעָתִיד לָבֹא. אֲבָל יִשְׂרָאֵל הָיוּ וַעֲתִידִין לִהְיוֹת. וּמִנַּיִן, דִּכְתִיב: זְכֹר עֲדָתְךָ קָנִיתָ קֶּדֶם (תהלים עד, ב). קֶדֶם, עַד שֶׁלֹּא נִבְרָא הָעוֹלָם. וְהֵן עַכְשָׁו, שֶׁנֶּאֱמַר: אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם (דברים כט, ט). וְאוֹמֵר: וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּה' אֱלֹהֵיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם (דברים ד, ד). וַעֲתִידִים לִהְיוֹת לֶעָתִיד לָבֹא, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהָיוּ לִי אָמַר ה' צְבָאוֹת לַיּוֹם אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה סְגֻלָּה וְחָמַלְתִּי עֲלֵיהֶם כַּאֲשֶׁר יַחְמֹל אִישׁ עַל בְּנוֹ הָעֹבֵד אֹתוֹ (מלאכי ג, יז).

וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה בֹּא אֶל פַּרְעֹה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (משלי כז, ג): כֹּבֶד אֶבֶן וְנֵטֶל הַחוֹל וְכַעַס אֱוִיל כָּבֵד מִשְּׁנֵיהֶם, שָׁאַל אַבְנִימוֹס הַגַּרְדִי אֶת רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אָמַר לָהֶם הָאָרֶץ הֵיאַךְ נִבְרֵאת תְּחִלָּה. אָמְרוּ לוֹ אֵין אָדָם בָּקִי בִּדְבָרִים אֵלּוּ, אֶלָּא לֵךְ אֵצֶל אַבָּא יוֹסֵף הַבַּנָּאי, הָלַךְ וּמְצָאוֹ שֶׁהוּא עוֹמֵד עַל הַקְּרוּיָא, אָמַר לוֹ שְׁאֵלָה יֵשׁ לִי לִשְׁאֹל אוֹתְךָ, אָמַר לוֹ אֵינִי יָכוֹל לֵירֵד מִפְּנֵי שֶׁאֲנִי שְׂכִיר יוֹם אֶלָּא שְׁאַל מַה תְּבַקֵּשׁ, אָמַר לֵיהּ הֵיאַךְ נִבְרֵאת הָאָרֶץ תְּחִלָּה, אָמַר לֵיהּ נָטַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עָפָר מִתַּחַת כִּסֵּא הַכָּבוֹד וְזָרַק עַל הַמַּיִם וְנַעֲשָׂה אֶרֶץ, וּצְרוֹרוֹת קְטַנִּים שֶׁהָיוּ בֶּעָפָר נַעֲשׂוּ הָרִים וּגְבָעוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב לח, לח): בְּצֶקֶת עָפָר לַמּוּצָק וּרְגָבִים יְדֻבָּקוּ, וּבָרוּר הוּא הַדָּבָר בְּאָזְנֵי בְּנֵי אָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר: כֹּבֶד אֶבֶן וְנֵטֶל הַחוֹל, מַהוּ כֹּבֶד אֶבֶן, מִי שֶׁהוּא רוֹאֶה אֶת הֶהָרִים וְאֶת הַגְּבָעוֹת אֵינוֹ אוֹמֵר הֵיאַךְ בָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת אֵלּוּ. מַהוּ וְנֵטֶל הַחוֹל, אֶלָּא הַחוֹל שֶׁהַמַּיִם עוֹמְדִים עָלָיו לְמַעְלָה, וְהוּא נָתוּן מִלְּמַטָּה וְהוּא נוֹשֵׂא אוֹתָם, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יְקָרָה הִיא בְּעֵינֵי בְּנֵי אָדָם וְרוֹאִין כְּאִלּוּ יְגִיעָה הִיא לְפָנַי, וְאֵינָהּ יְגִיעָה, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה מ, כח): לֹא יִיעַף וְלֹא יִיגָע, בַּמֶּה אֲנִי יָגֵעַ בְּמִי שֶׁהוּא מַכְעִיס לְפָנַי בִּדְבָרִים בְּטֵלִים, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (מלאכי ג, יז): הוֹגַעְתֶּם ה' בְּדִבְרֵיכֶם, הֱוֵי וְכַעַס אֱוִיל כָּבֵד מִשְּׁנֵיהֶם, דָּבָר אַחֵר, כֹּבֶד אֶבֶן, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כִּבַּדְתִּי אֶת יִשְׂרָאֵל בָּעוֹלָם שֶׁנִּקְרְאוּ אֶבֶן, כְּמָה דְתֵימָא (בראשית מט, כד): מִשָּׁם רֹעֶה אֶבֶן יִשְׂרָאֵל. וְנֵטֶל הַחוֹל, אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּמְשְׁלוּ לְחוֹל, שֶׁנֶּאֱמַר (הושע ב, א): וְהָיָה מִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּחוֹל הַיָּם, שֶׁנָּטַלְתִּי אוֹתָם בָּעוֹלָם וְאָמַרְתִּי (זכריה ב, יב): כָּל הַנּוֹגֵעַ בָּהֶם כְּנוֹגֵעַ בְּבָבַת עֵינוֹ. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר תִּקּוּן סוֹפְרִים הוּא, עֵינִי כְּתִיב, וְעָמְדוּ וְהִכְעִיסוּ לְפָנַי וּבִקַּשְׁתִּי לְכַלּוֹתָן וּלְהַשְּׁלִיכָן מֵעַל פָּנָי, וְאָמַרְתִּי בִּשְׁבִיל פַּרְעֹה הָרָשָׁע שֶׁלֹא יֹאמַר לֹא הָיָה יָכוֹל לְהַצִּילָן וְעָמַד עֲלֵיהֶן וַהֲרָגָן, הֱוֵי וְכַעַס אֱוִיל כָּבֵד מִשְּׁנֵיהֶם, הֱוֵי כִּי אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת לִבּוֹ.