אוצר מדרשים
יתברך שמו של מלך מלכי המלכים הקב״ה שהוא חי וקיים לעלם ולעלמי עלמיא, וכן הוא אומר ואולם חי אני (במדבר י״ד:כ״א) ואומר וה' אלהים אמת (ירמיהו י׳:י׳), רואה נולדות ויודע מה שעתיד להיות דכתיב מגיד מראשית אחרית (ישעיהו מ״ו:י׳) ואין מי למחות בידו דכתיב ולא איתי די ימחא בידיה (דניאל ד׳:ל״ב). וכן הוא אומר באשר דבר מלך שלטון (קהלת ה') אלוה לא הקדימו אנוש... מתעלם ומסתתר מעין כל חי דכתיב אכן אתה אל מסתתר (ישעיהו מ״ה:ט״ו) וכתיב יושב בסתר עליון, והכל גלוי לפניו דכתיב והוא גלא עמיקתא (דניאל ב׳:כ״ב), מתעלם מתנשא מתהדר משתבח מתהלל וברוב עלילותיו מעלל דכתיב גדול העצה ורב העליליה (ירמיהו ל״ב:י״ט), וכתיב עמו עז ותושיה (איוב י״ב:ט״ז), גבור בכח, עמו זרוע וגבורה דכתיב לך זרוע עם גבורה, ואומר מכין הרים בכחו נאזר בגבורה, הנערץ בסוד קדושים הנכבד בשפלים והנשא ברמים, הנגבה במרומים הנאור בסביביו... הנהדר במלכותו, וממשלתו לעד, נצחו בכל דור, תקפו לנצח, זכרו לדור ודור עדי עד, הדרו בקודש אומצו מי יסחה (ישיח), עריצתו מי יתנה גדלו מי יספר, עלילותיו מי יבין, כחו מי יגיד גבורתו מי ימלל, מחשבתו מי יחקור, עשתנותיו מי יניא (יפר), ומי יבוא בסודו ומי יעמוד על רוב נסיו ונפלאותיו ורוב בריותיו שברא בעולמו, בים דרכו וים לא ראהו, במים שבילו ועקבותיו לא נודעו, באש יבא ופניו לא יראה, כי מעולם לא שלטה בו עין להודיע לכל שהוא אלוה ואין מבלעדיו, וכשהצדיקים עושים רצונו הם מוסיפין כח וגבורה, כמה דאת אמר ועתה יגדל נא כח ה׳ (במדבר י״ד:י״ז) מה יגדל ישר כחו. וכן הוא אומר אמרו לאלהים מה נורא מעשיך (תהילים ס״ו:ג׳), אמרו לפניו טאבא מה טבא אינון עובדין דידך מה דחילון אינון... דידך, מאן יכיל לשיזבי גרמיה מן יומא דדינא רבה, דכתיב מי יאמר זכיתי לבי וגו' (משלי כ׳:ט׳) ואומר אנה אלך מרוחך וגו׳ אם אסק שמים וגו' ואומר אשר בידו נפש כל חי (איוב י״ב:י׳) ולא ברא הקב״ה עולמו אלא בשביל ישראל שיהיו יראים ממנו שנאמר למען תירא את ה', ואומר והאלהים עשה שיראו מלפניו (קהלת ג׳:י״ד), וכשהצדיקים עושים רצונו וכו׳ ואם לאו כביכול צור ילדך תשי, ואומר הגעתם ה׳ בדבריכם (מלאכי ב׳:י״ז), ואומר ולא אותי קראת יעקב (ישעיהו מ״ג:כ״ב), כשישראל עושין רצונו של מקום הם עושים שמאל ימין שנאמר ימינך ה' נאדרי בכח, וכשאין ישראל עושין רצונו של מקום הם עושים ימין שמאל שנאמר השיב אחור ימינו מפני אויב (איכה ב׳:ג׳). כשישראל עושים רצונו של מקום אין חימה לפניו שנאמר חימה אין לי (ישעיהו כ״ז:ד׳) וכשאין ישראל עושים רצונו של מקום כביכול חימה לפניו שנאמר וחרה אף ה׳. כשישראל עושים רצונו של מקום אין שינה לפניו שנאמר הנה לא ינום ולא יישן, וכשאין ישראל עושים רש״מ כביכול ויקץ כישן ה׳ (תהלים ל״ד). כשישראל עושים רש״מ הוא נלחם להם שנאמר ה׳ ילחם לכם, וכשאין עושים רש״מ הוא נלחם בם שנאמר ויהפך להם לאויב הוא נלחם בם (ישעיהו ס״ג:י׳). כשישראל עושים רש"מ רואה הקב״ה איזה צדיק יש באומות העולם ומביאו לדבקו בישראל, שכן את מוצא ביתרו שנתגייר על ידי משה, רחב על ידי יהושע, וכתיב בדוד הגתים שש מאות איש (שמואל ב ט״ו:י״ח), וכן אתה מוצא בשלמה שהרבה גרים נתגיירו על ידו שנאמר ויספר שלמה את כל האנשים הגרים וגו׳ (דהי״ב ב'), וכן אתה מוצא בימי מרדכי ואסתר שהרבה נתגיירו שנאמר ורבים מעמי הארץ מתיהדים, וכשאין ישראל עושים רש״מ רואה איזה צדיק בישראל ונוטלו שנאמר כי מפני הרעה נאסף הצדיק (ישעיהו נ״ז:א׳). כשישראל עושים רש״מ רואה בצרתם שנאמר בכל צרתם לו צר (שם ס״ג ט'), ואין הקב״ה מדקדק עם כל אומה ולשון אלא עם ישראל בלבד, שנאמר רק אתכם ידעתי מכל וגו׳ (עמוס ג׳ ב'), ואפילו חס ושלום מבקשין ישראל לפרוק עולו מהם אין הקב״ה מניחן אלא מקבלים מלכותו עליהם בעל כרחם שנאמר והעולה על רוחכם וגו' (יחזקאל ב׳) ואומר חי אני נאום ה׳ אלהים אם לא ביד חזקה ובזרוע נטויה וגו׳ (שם), ואין הקב״ה מניח את ישראל לעולם אלא מרחם עליהם כאב, שנאמר כי הייתי לישראל לאב ואפרים בכורי הוא וגו׳ (ירמיהו ל״א:ט׳) ואומר כרחם אב על בנים, המקום ירחם עלינו ועל כל ישראל ואמרו אמן.
תנא דבי אליהו זוטא
בימי עוזיהו מלך יהודה נתנבאו ארבעה נביאים זקנים והושע בן בארי היה הזקן שבכולם והקב"ה היה צופה בכולם מי שהוא מבקש רחמים על בניו ומי שאינו מבקש רחמים עליהם א"ל הקב"ה להושע ראה לישראל מה חטאים הן עושין והיה לו להושע לומר לפני הקב"ה רבונו של עולם בניך הם בני בחוניך בני אברהם יצחק ויעקב שעשו רצונך בעולם גלגל עליהם מדת רחמיך ורחם עליהם ומחול לעונותיהם. ולא די שלא אמר הושע כך אלא אמר לפני הקב"ה רבונו של עולם כל העולם כולו שלך הוא הביא עם אחר תחתיהם שנאמר (הושע א׳:ב׳) תחלת דבר ה' בהושע והלא הרבה נביאים היו מתנבאים לישראל אלא תחלה לארבעה נביאים זקנים שהיו מתנבאים באותו הפרק היה דבר ה' בהושע בתחלה באותה שעה אמר הקב"ה מה אעשה לאותו ב"ו הזקן אני אומר לו לך קח לך אשת זנונים ויהיו לך בנים זנונים ואח"כ אני אומר לו לך בדול עצמך ממנה אם יוכל להוציאה לגרשה ולשלחה אף אני אשלח את ישראל מעל פני האדמה (שם) ויאמר ה' אל הושע לך קח לך אשת זנונים וילדי זנונים כי זנה תזנה הארץ מאהרי ה' וילך ויקח את גמר בת דבלים דבת רעה בת דבת רעה ותהר ותלד לו בן ויאמר ה' אליו קרא שמו יזרעאל כי עוד מעט ופקדתי את דמי יזרעאל על בית יהוא וגו' ותהר עוד ותלד בת ויאמר לו קרא שמה לא רוחמה כי לא אוסיף עוד ארחם את בית ישראל וגו' ותהר ותלד בן ויאמר קרא שמו לא עמי כי אתם לא עמי ואנכי לא אהיה לכם. ולאחר שנולדו שני בנים ובת אחת ונגזר על ישראל שלש גזירות בעבורם אמר לו הקב"ה להושע הושע מפני מה לא למדת מן משה רבך כשדברתי עמו פירש מן האשה מפני מה אתה דר עם האשה בדול עצמך מן האשה אמר לפניו רבונו של עולם אין אני יכול להוציאה ולא לגרשה שכבר יש לי בנים ממנה א"ל הקב"ה להושע ומה אתה שנשאת אשת זנונים ובניך הם בני זנונים ואין אתה יודע אם אותן הבנים הם ממך אם הם משל אחרים אתה אומר שאין אתה יכול לא להוציאה ולא לגרשה משום שכבר יש לך בנים ממנה מכ"ש בני ישראל הללו שהם חביבי בני חביבי בני אברהם יצהק ויעקב והם קנין אחד מה' קנינים שקניתי לי בעולמי ואלו הן תורה קנין אחד אברהם קנין אחד בית המקדש קנין אחד שמים וארץ קנין אחד ישראל קנין אחד ואתה אמרת העבירם באומה אחרת האיך אוכל לשלחם מעל פני כיון שידע הושע שחטא התחיל לבקש רחמים על עצמו א"ל הקב"ה להושע הושע עד שאתה מבקש רחמים על עצמך בקש רחמים על ישראל שגזרתי עליהם שלש גזירות בעבורך הזור ומרפא אותם שלש גזירות מישראל. מיד עמד הושע ובקש רחמים עליהם ובטל הגזירות והתחיל לברך את ישראל שנאמר (שם ב) והיה מטפר בני ישראל כחול הים אשר לא ימד ולא יספר והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי ונקבצו בני יהודה ובני ישראל יחדו ושמו להם ראש אחד וגו' אמרו לאחיכם עמי ולאחותיכם רוחמה וזרעתיה לי בארץ ורחמתי את לא רוחמה ואמרתי ללא עמי עמי אתה: בימי אחז מלך יהודה היו ישראל עושים דברי תורה ומצות עמד אחז וחתם את התורה וגזר על ישראל שלא יעסקו בתורה ובמצות שנאמר (ישעיה ה) צוד תעודה חתום תורה בלמודי עד שא"ל הקב"ה לישעיה לך אמור לו לאחז לאו ב"ו אתה שאל לך אות מעם ה' שנאמר (שם ז) ויוסף ה' דבר אל אהז לאמד שאל לך אות מעם ה' אלקיך העמק שאלה או הגבה למעלה ויאמר אהז לא אשאל ולא אנסה את ה' ויאמר שמעו נא בית דוד המעט מכם הלאות אנשים כי תלאו גם את אלקי. בימי מנשה בן חזקיה מלך יהודה עמדו ישראל ועשו צלם של ארבעה פנים והעמידו לאותו צלם בהיכל כדי שלא יתפלל שום אדם להקב"ה שם עד שא"ל הקב"ה לישעיה לך אמור לו לאותו ב"ו (שם סו) כה אמר ה' השמים כסאי והארץ הדום רגלי אי זה בית אשר תבנו לי ואי זה מקום מנוחתי ולא השמים בלבד הם כסאי אלא וילון ורקיע ושחקים וזבול ומעון וערבות כל אלו הם כסאי ואני יושב למעלה מכולם ולכך נאמר אי זה בית אשר תבנו לי וגו'. וכיון שאירע בו אותו דבר מיד שב בתשובה שנאמר (דברי הימים ב לג יב יג) וכהצר לו חלה את פני ה' אלקיו ויכנע מאד מלפני אלקי אבותיו ויתפלל אליו ויעתר לו וישמע תהנתו וישיבהו ירושלים למלכותו וידע מנשה כי ה' הוא האלקים ועליו ועל כיוצא בו ועל הדומין לו ועל העושין כמעשיו עליהם הכתוב אומר (מלאכי ב׳:י״ז) הוגעתם ה' בדבריכם ואמרתם במה הוגענו באמרכם כל עושה רע טוב בעיני ה' ובהם הוא חפץ או איה אלקי משפט: בימי הושע בן אלה מלך ישראל נלכדה הארץ וגלו עשרת השבטים בימיו וכי מה נשתנה הושע בן אלה מכל מלכי ישראל שהיו מלפניו שגלו ישראל בימיו אלא משעמד ירבעם בן נבט עד שבא הושע בן אלה היתה ע"א תלויה ביחיד והיה קשה לפני אביהם שבשמים להגלות רבים מישראל בשביל עון היחיד אבל משבא הושע בן אלה הוא היה עומד ובטל כל המשמרות כולן שהיו עומדין על הדרכים בימי ירבעם שלא יעלו ישראל לרגל לירושלים והיה מכריז ואמר כל מי שהוא רוצה לעלות לרגל לירושלים יבא ויעלה ושמט הקולר מן צוארו ותלאו בצואר הרבים לכן עליו הכתוב אומר (מלכים ב י״ז:ב׳-ג׳) ויעש הרע בעיני ה' רק לא כמלכי ישראל אשר היו לפניו עליו עלה שלמנאסר מלך אשור וגו' ויגל את ישראל אשורה ויושב אותם בחלח ובחבור נהר גוזן וערי מדי. מכאן אמרו כל העושה מצוה ואינו גומרה מתחייב בנפשו ובכל אשר לו וקובר את אשתו ואת בניו. בימי צדקיהו מלך יהודה היה ירמיהו הנביא מתנבא על ישראל מה אם יעשו תשובה ויחזרו למוטב ועמדו ישראל עליו להרגו והשליכו את ירמיהו לבור טיט ואח"כ העלוהו מן הבור טיט ונתנו אותו בחצר המטרה פעמים רבות עמדו עליו ישראל על ירמיהו להרגו והיה ירמיהו מקלל ישראל קללות רבות כל אותה קללה וקללה שהיה ירמיהו מקלל את ישראל הקב"ה היה מתאנח כנגדו שנאמר (ירמיהו י״ב:ה׳) כי את רגלים רצת וילאוך וגו' ואז גלו בימי צדקיהו עשרת השבטים וגלו עמהם שבט יהודה ובנימין וגלו עמהם בני ירושלים והיה הקב"ה מבקש לילך עמהן בגלות מיד נתקבצו לפני הקב"ה מלאכי השרת לרצותו ולנחמו ואמרו לפניו רבש"ע כבר יש לך עכו"ם בעולם ואנו אין לנו לא חקר ולא מספר אמר להם הקב"ה למלאכי השרת וכי בשר ודם אני שאני צריך לניחומין אני מכיר בראש ואני מכיר בסוף שכן נאמר בי (ישעיהו מ״ו:ד׳) ועד זקנה אני הוא ועד שיבה אני אסבול אני עשיתי ואני אשא ואני אסבול ואמלט לכך נאמר (שם כב) על כן אמרתי שעו מני אמרר בבכי אל תאיצו לנחמני על שוד בת עמי ולמה לא אמר הקב"ה אל המלאכים אל תתקבצו לנחמני או אל תאספו לנחמני או אל תבואו לנחמני ולמה אמר דוקא אל תאיצו לנחמני אלא אמר להם הקב"ה למלאכי השרת ניחומין הללו ניאוצין הן לפני אלא לכו ורדו מלפני וראו את עמי ישראל האיך הן הולכין בגולה ומשאות גדולות על כתפיהן מיד ירדו מלאכי השרת מלפני הקב"ה ויצאו כשהן מבוהלין ונטלו את משאן של ישראל מעל כתפיהן. ומיד יצאה השכינה גם כן עם ישראל בגולה שנאמר (שם מג) כה אמר ה' גואלכם קדוש ישראל למענכם שולחתי בבלה וגו' ואם תאמרו כיון שאדם עבר עבירה ימות מיד א"כ יחרב העולם כולו. ומנין לך תדע לך שהוא כן צא ולמד מן מנשה בן חזקיה מלך יהודה שלא הניח ע"ז בעולם שלא עבד אותה וחס עליו הקב"ה ולא הרגו מפני שעשה תשובה ומפני הצדיקים שעתידין לצאת ממנו. מכאן אמרו אפילו הגדיל אדם הרבה עבירות זו למעלה מזו ואח"כ הוא חוזר בתשובה אמר הקב"ה הריני עמו ברחמים ואני מקבל את תשובתו ואפילו אם עמד אדם וחרף וגדף כלפי מעלה ואח"כ חזר בתשובה אמר הקב"ה הריני עמו ברחמים והריני מוחל לו על כל עונותיו שנא' (יחזקאל י״ח:כ״ג) החפץ אחפוץ מות רשע נאם אדני ה' הלא בשובו מדרכיו וחיה ואומר (שם לג) אמור אליהם חי אני נאם ה' אלקים אם אחפוץ במות הרשע כי אם בשוב רשע מדרכו וחיה שובו שובו מדרכיכם הרעים ואומר (מלאכי ג׳:י״ח) ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע בין עובד אלקים לאשר לא עבדו. וכך אומר הקב"ה לישראל בואו והכניסו את עצמיכם בד"ת וראו מה שכתבתי לכם לישא את פשעיכם ולמחול את עונותיכם ולהעביר את חטאתיכם מעל פני ועכשיו לא הרביתם בד"ת ודברו עמי בד"ת כאדם המדבר עם חבירו שנאמר (הושע י״ד:ב׳-ג׳) שובה ישראל עד ה' אלקיך כי כשלת בעונך קחו עמכם דברים ושובו אל ה' אמרו אליו כל תשא עון וקח טוב ונשלמה פרים שפתינו אשור לא יושיענו וגו
בראשית רבה
בְּתוֹרָתוֹ שֶׁל רַבִּי מֵאִיר מָצְאוּ כָּתוּב וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד, וְהִנֵּה טוֹב מוֹת. אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן, רָכוּב הָיִיתִי עַל כְּתֵפוֹ שֶׁל זְקֵנִי וְעוֹלֶה מֵעִירוֹ לִכְפַר חָנָן דֶּרֶךְ בֵּית שְׁאָן, וְשָׁמַעְתִּי אֶת רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר יוֹשֵׁב וְדוֹרֵשׁ בְּשֵׁם רַבִּי מֵאִיר, הִנֵּה טוֹב מְאֹד, הִנֵּה טוֹב מוֹת. רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא וְרַבִּי יוֹנָתָן. רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא אָמַר, רָאוּי הָיָה אָדָם הָרִאשׁוֹן שֶׁלֹא לִטְעֹם טַעַם מִיתָה, וְלָמָּה נִקְנְסָה בּוֹ מִיתָה, אֶלָּא צָפָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁנְּבוּכַדְנֶצַר וְחִירֹם מֶלֶךְ צוֹר עֲתִידִין לַעֲשׂוֹת עַצְמָן אֱלָהוּת, לְפִיכָךְ נִקְנְסָה בּוֹ מִיתָה, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (יחזקאל כח, יג): בְּעֵדֶן גַּן אֱלֹהִים הָיִיתָ, וְכִי בְּגַן עֵדֶן הָיָה חִירֹם, אֶתְמְהָא, אֶלָּא אָמַר לוֹ, אַתָּה הוּא שֶׁגָּרַמְתָּ לְאוֹתוֹ שֶׁבְּעֵדֶן שֶׁיָּמוּת. רַבִּי חִיָּא בַּר בְּרַתֵּיהּ דְּרַבִּי בֶּרֶכְיָה מִשּׁוּם רַבִּי בֶּרֶכְיָה (יחזקאל כח, יד): אַתְּ כְּרוּב מִמְשַׁח, אַתָּה הוּא שֶׁגָּרַמְתָּ לְאוֹתוֹ כְּרוּב שֶׁיָּמוּת. אָמַר לוֹ רַבִּי יוֹנָתָן, אִם כֵּן יִגְזֹר מִיתָה עַל הָרְשָׁעִים וְאַל יִגְזֹר מִיתָה עַל הַצַּדִּיקִים, אֶלָּא שֶׁלֹא יְהוּ הָרְשָׁעִים עוֹשִׂים תְּשׁוּבָה שֶׁל רְמִיּוּת, וְשֶׁלֹא יְהוּ הָרְשָׁעִים אוֹמְרִים כְּלוּם הַצַּדִּיקִים חַיִּים אֶלָּא שֶׁהֵן מְסַגְּלִין מִצְווֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים, אַף אָנוּ נְסַגֵּל מִצְווֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים, נִמְצֵאת עֲשִׂיָּה שֶׁלֹא לִשְׁמָהּ. רַבִּי יוֹחָנָן וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר, מִפְּנֵי מָה נִגְזְרָה מִיתָה עַל הָרְשָׁעִים, אֶלָּא כָּל זְמַן שֶׁהָרְשָׁעִים חַיִּים הֵם מַכְעִיסִים לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (מלאכי ב, יז): הוֹגַעְתֶּם ה' בְּדִבְרֵיכֶם, כֵּיוָן שֶׁהֵן מֵתִים, הֵן פּוֹסְקִים מִלְּהַכְעִיס לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב ג, יז): שָׁם רְשָׁעִים חָדְלוּ רֹגֶז, שָׁם חָדְלוּ מִלְּהַכְעִיס לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. מִפְּנֵי מָה נִגְזְרָה מִיתָה עַל הַצַּדִּיקִים, אֶלָּא כָּל זְמַן שֶׁהַצַּדִּיקִים חַיִּים הֵם נִלְחָמִים עִם יִצְרָן, כֵּיוָן שֶׁהֵם מֵתִים הֵם נָחִין, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (איוב ג, יז): וְשָׁם יָנוּחוּ יְגִיעֵי כֹחַ, דַּיֵּנוּ מַה שֶּׁיָּגַעְנוּ. וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר לִתֵּן שָׂכָר לְאֵלּוּ בְּכִפְלַיִם, וּלְהִפָּרַע מֵאֵלּוּ בְּכִפְלַיִם. לִתֵּן שָׂכָר לַצַּדִּיקִים שֶׁלֹא הָיוּ רְאוּיִים לִטְעֹם טַעַם מִיתָה וְקִבְּלוּ עֲלֵיהֶם טַעַם מִיתָה, לְפִיכָךְ (ישעיה סא, ז): לָכֵן בְּאַרְצָם מִשְׁנֶה יִירָשׁוּ, וּלְהִפָּרַע מִן הָרְשָׁעִים, שֶׁלֹא הָיוּ צַדִּיקִים רְאוּיִים לִטְעֹם טַעַם מִיתָה, וּבִשְׁבִילָן קִבְּלוּ עֲלֵיהֶם מִיתָה, לְפִיכָךְ מִשְׁנֶה שְׂכָרָן יִירָשׁוּ.