מדרש לקח טוב על איכה
גם תנין חלצו שד. כלומ' אע"פ שדרך התנים שהם מתאכזרין על בניהם ואין נותנין לבניהם להניק עד שיבכו הרבה ובשעה שהן מניקין בניהם מכסין על פניהם כדי שלא יראו את פניהם אדומים בבשר ויאכלו אותם אעפ"כ גם אותם על כל זאת חלצו שד הוציאו שדיהן ומיניקין בניהם אבל בני עמי היו לאכזר כיענים במדבר שכיון שיולדת את בנה שוב אינה חוזרת עליו וכן הוא או' (מיכה א ח) אעשה מספד כתנין ואבל כבנות יענה. התנין בניו סופדין אבל לא מתאבלין אבל בנות יענה נאמ' בה אבל לעולם אינה חוזרת על בניה לכך נאמ' בת עמי לאכזר לא היו חומלין על בניהם בהשתפך נפשם אל חיק אמותם וכתב הנביא זה על קינות לבכות את ישראל להודיע כמה צרה גברה עליהן.
מדרש לקח טוב
פס'. ואת בת היענה. בת זו ביצת היענה. יצאת זו ללמד על כל הביצים של עופות הטמאים, יענה. הם היענים אשר במדבר שאינה חוזרת על בניה לעולם. וכן אמר ירמיהו (איכה ד) בת עמי לאכזר כיענים במדבר. ואומר (מיכה א) ואבל כבנות יענה. אבל התנים אע"פ שהן מניחין ילדיהם עוד חוזרים ומניקים. שנאמר (איכה ד) גם תנים חלצו שד הניקו גוריהן. ואומר (מיכה א) מספד כתנים. שמצערין בניהם. ואת הנץ למינהו. למינהו ד' פעמים כנגד סימני טהרה לא אצבע יתירה ולא זפק וקרקבנו נקלף ואינו דורס ואוכל כיוצא בהם מותר. את הכוס ואת השלך. זה השחר השולה את הדגים מן הים. ואת החסידה. הוא העוף הלבן הבא קרוב לחג המצות וכה"א (ירמיה ח) גם חסידה בשמים ידעה מועדיה. ותור וסיס ועגור (ידעו) [שמרו] את עת בואנה. ואומר (תהלים קד) חסידה ברושים ביתה. ואע"פ שיש לה סימני טהרה שקרקבנה נקלף לפיכך נזכרו אלו העופות. מלמד שיש מהם שיש להן סימני טהרה והן אסורין כגון הגמל והשפן והארנבת והחזיר. ועוף טהור נאכל במסורת דור אחר דור כגון האווז ואווז בר ותרנגולת: