מדרש על מיכה 1:7: בראשית רבה ומקורות קלאסיים

(דף טז ע״ב) ת״ר כשנתפס ר״א למינות העלוהו לגרדום לידון א״ל אותו הגמון זקן שכמותך יתעסק בדברים בטלים הללו א״ל נאמן עלי הדיין כסבור אותו הגמון עליו הוא אומר והוא לא אמר אלא כנגד אביו שבשמים א״ל האמנתני דימוס פטור אתה וכשבא אל ביתו נכנסו תלמידיו לנחמו ולא קבל מהן תנחומין א״ל ר״ע רבי הרשני לומר לפניך דבר אחד ממה שלמדתני א״ל אמור א״ל רבי שמא דבר מינות בא לידך (דף יז) והנאך הדבר ועליו נתפשת למינות א״ל עקיבא הזכרתני פעם אחת הייתי מהלך בשוק העליון של צפורי ומצאני אחד ויעקב איש כפר סכניא שמו אמר לי כתיב בתורתכם (דברים כג יט) לא תביא אתנן זונה ומחיר כלב בית ה׳ אלהיך וגו׳ מהו לעשות ממנו בית הכסא לכהן גדול ולא אמרתי לו כלום אמר לי כך למדני (מיכה א ז) כי מאתנן זונה קבצה עד אתנן זונה ישובו ממקום הטנופת באו למקום הטנופת ישובו והנאני הדבר ועי״ז נתפשתי למינות ועברתי על מה שכתוב בתורה (משלי ה ח) הרחק מעליה דרכך ואל תקרב אל פתח ביתה הרחק מעליה דרכך זו מינות ואל תקרב אל פתח ביתה זו הרשות א״ד הרחק מעליה דרכך זו המינות והרשות ואל תקרב אל פתח ביתה זו זונה ועד כמה אמר רב חסדא עד ארבע אמות:

דָּבָר אַחֵר, כָּל הַדְּבָרִים יְגֵעִים, דִּבְרֵי מִינוּת מְיַגְעִין אֶת הָאָדָם, מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר שֶׁנִּתְפַּס לְשׁוּם מִינוּת, נְטָלוֹ אוֹתוֹ הֶגְמוֹן וְהֶעֱלוֹ עַל הַבִּימָה לָדוּן אוֹתוֹ, אָמַר לוֹ, רַבִּי, אָדָם גָּדוֹל כְּמוֹתְךָ יַעֲסֹק בִּדְבָרִים בְּטֵלִים הַלָּלוּ. אָמַר לוֹ, נֶאֱמָן עָלַי הַדַּיָּן. וְהוּא סָבַר שֶׁבִּשְׁבִילוֹ אָמַר, וְהוּא לֹא אָמַר אֶלָּא לְשׁוּם שָׁמַיִם. אָמַר לוֹ מֵאַחַר שֶׁהֶאֱמַנְתַּנִי עָלֶיךָ, אַף אֲנִי הָיִיתִי סָבוּר וְאוֹמֵר אֶפְשָׁר שֶׁיְשִׁיבוֹת הַלָּלוּ טוֹעוֹת הֵן בִּדְבָרִים בְּטֵלִים הַלָּלוּ דִּימוֹס פָּטוּר אַתָּה. אַחַר שֶׁנִּפְטַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מִן הַבִּימָה הָיָה מִצְטָעֵר עַל שֶׁנִּתְפַּס עַל דִּבְרֵי מִינוּת, נִכְנְסוּ תַּלְמִידָיו אֶצְלוֹ לְנַחֲמוֹ וְלֹא קִבֵּל, נִכְנַס רַבִּי עֲקִיבָא אֶצְלוֹ, אֲמַר לֵיהּ רַבִּי שֶׁמָּא אֶחָד מִן הַמִּינִין אָמַר לְפָנֶיךָ דָּבָר וְעָרַב לְפָנֶיךָ, אָמַר לוֹ הֵן, הַשָּׁמַיִם, הִזְכַּרְתַּנִי פַּעַם אַחַת הָיִיתִי עוֹלֶה בְּאִיסְטְרַטָּא שֶׁל צִפּוֹרִי וּבָא אֵלַי אָדָם אֶחָד וְיַעֲקֹב אִישׁ כְּפַר סִכְנַיָא שְׁמוֹ וְאָמַר לִי דָּבָר אֶחָד מִשּׁוּם פְּלוֹנִי וַהֲנָאֲנִי הַדָּבָר, וְאוֹתוֹ הַדָּבָר הָיָה, כָּתוּב בְּתוֹרַתְכֶם (דברים כג, יט): לֹא תָבִיא אֶתְנַן זוֹנָה וּמְחִיר כֶּלֶב, מָה הֵן, אָמַרְתִּי לוֹ אֲסוּרִין, אָמַר לִי לְקָרְבָּן אֲסוּרִים לְאַבְּדָן מֻתָּר. אָמַרְתִּי לוֹ וְאִם כֵּן מַה יַּעֲשֶׂה בָהֶם, אָמַר לִי יַעֲשֶׂה בָהֶן בָּתֵּי מֶרְחֲצָאוֹת וּבָתֵּי כִסְּאוֹת, אָמַרְתִּי לוֹ יָפֶה אָמַרְתָּ, וְנִתְעַלְּמָה מִמֶּנִּי הֲלָכָה לְשָׁעָה. כֵּיוָן שֶׁרָאָה שֶׁהוֹדֵיתִי לִדְבָרָיו אָמַר לִי: כָּךְ אָמַר פְּלוֹנִי, מִצּוֹאָה בָּאוּ וּלְצוֹאָה יֵצְאוּ, שֶׁנֶּאֱמַר (מיכה א, ז): כִּי מֵאֶתְנַן זוֹנָה קִבָּצָה וְעַד אֶתְנַן זוֹנָה יָשׁוּבוּ, יַעֲשׂוּ כָּרְסָוָון לְרַבִּים, וַהֲנָאֲנִי, וְעַל אוֹתוֹ הַדָּבָר נִתְפַּשְׂתִּי לְשֵׁם מִינוּת, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁעָבַרְתִּי עַל מַה שֶּׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה (משלי ה, ח): הַרְחֵק מֵעָלֶיהָ דַרְכֶּךָ וְאַל תִּקְרַב אֶל פֶּתַח בֵּיתָהּ. הַרְחֵק מֵעָלֶיהָ דַּרְכֶּךָ, זוֹ הַמִּינוּת. וְאַל תִּקְרַב אֶל פֶּתַח בֵּיתָהּ, זוֹ זְנוּת. לָמָּה (משלי ז, כו): כִּי רַבִּים חֲלָלִים הִפִּילָה וַעֲצֻמִים כָּל הֲרֻגֶיהָ. עַד כַּמָּה, אָמַר רַבִּי חִסְדָּא עַד אַרְבַּע אַמּוֹת. מִכָּאן הָיָה מֵת רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן דָּמָא בֶּן אֲחוֹתוֹ שֶׁל רַבִּי יִשְׁמָעֵאל, שֶׁנְּשָׁכוֹ נָחָשׁ וּבָא יַעֲקֹב אִישׁ כְּפַר סִכְנַיָּא לְרַפּאוֹתוֹ בְּשׁוּם פְּלוֹנִי וְלֹא הִנִּיחוֹ רַבִּי יִשְׁמָעֵאל, אָמַר אֵין אַתָּה רַשַּׁאי בֶּן דָּמָא. אָמַר לוֹ הַנַּח לִי וַאֲנִי אָבִיא לְךָ רְאָיָה מִן הַתּוֹרָה שֶׁהוּא מֻתָּר, וְלֹא הִסְפִּיק לְהָבִיא לוֹ רְאָיָה עַד שֶׁמֵּת, וְשָׂמַח רַבִּי יִשְׁמָעֵאל וְאָמַר אַשְׁרֶיךָ בֶּן דָּמָא שֶׁיָּצְתָה נִשְׁמָתְךָ בְּטָהֳרָה וְלֹא פָּרַצְתָּ גִּדְרָן שֶׁל חֲכָמִים, שֶׁכָּל מִי שֶׁפּוֹרֵץ גִּדְרָן שֶׁל חֲכָמִים סוֹף שֶׁהַפֻּרְעָנֻיּוֹת בָּאוֹת עָלָיו, שֶׁנֶּאֱמַר (קהלת י, ח): וּפֹרֵץ גָּדֵר יִשְּׁכֶנּוּ נָחָשׁ. וְלֹא נָשׁוּךְ הָיָה, אֶלָּא שֶׁלֹא יִשְּׁכֶנּוּ נָחָשׁ לֶעָתִיד לָבוֹא. וּמָה הֲוָה לֵיהּ בֵּיהּ, (ויקרא יח, ה): אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם, וְלֹא שֶׁיָּמוּת בָּהֶם.