מדרש על מיכה 3:12: בראשית רבה ומקורות קלאסיים

וכבר היה רבן גמליאל ור׳ אלעזר בן עזריה ור׳ יהושע ור״ע מהלכין בדרך ושמעו קול המונה של בבל מפלטיה ברחוק מאה ועשרים מיל התחילו הם בוכים ור׳ עקיבא משחק אמרו לו עקיבא למה אתה משחק אמר להם למה אתם בוכים אמרו לו עכו״ם הללו שמשתחוים לעצבים ומקטרים לאלילים יושבים בטח ושלוה והשקט ואנו בית הדום רגלי אלהינו שרוף (ע״ב) באש ולא נבכה אמר להם לכך אני משחק אם לעוברי רצונו כך לעושי רצונו עאכ״ו. שוב פעם אחת היו עולין לירושלים כיון שהגיעו להר צופים קרעו בגדיהם כיון שהגיעו להר הבית ראו שועל שהיה יוצא מבית קדשי הקדשים התחילו הם בוכים ור״ע משחק אמרו לו עקיבא מפני מה אתה משחק אמר להם מפני מה אתם בוכים אמרו לו מקום שכתוב בו (במדבר א נא) והזר הקרב יומת עכשיו נתקיים בו (איכה ה יח) על הר ציון ששמם שועלים הלכו בו ולא נבכה אמר להם לכך אני משחק דכתיב (ישעיה ח ב) ואעידה לי עדים נאמנים את אוריה הכהן ואת זכריה בן יברכיהו וכי מה ענין אוריה אצל זכריה והלא אוריה במקדש ראשון וזכריה במקדש שני אלא תלה הכתוב נבואתו של זכריה בנבואתו של אוריה. באוריה כתיב (מיכה ג יב) לכן בגללכם ציון שדה תחרש וירושלים עיין תהיה והר הבית לבמות יער. בזכריה כתיב (זכריה ח ד) עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים. עד שלא נתקיימה נבואתו של אוריה הייתי מתירא שמא לא תתקיים נבואתו של זכריה עכשיו שנתקיימה נבואתו של אוריה בידוע שנבואתו של זכריה מתקיימת ובלשון הזה אמרו לו עקיבא נחמתנו עקיבא נחמתנו ה׳ ינחמנו אמן.

כג וכבר הָיָה רַבָּן גַּמְלִיאֵל, וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה, וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, וְרַבִּי עֲקִיבָא מְהַלְּכִין בַּדֶּרֶךְ, וְשָׁמְעוּ קוֹל הֲמוֹנָהּ שֶׁל אֲרָם (מפטילוס) [מִפַּלְטִיָּה], בְּרִחוּק מֵאָה וְעֶשְׂרִים מִיל. הִתְחִילוּ (הם) בּוֹכִים, וְרַבִּי עֲקִיבָא מְשַׂחֵק, אָמְרוּ לוֹ: (עקיבא למה) [מִפְּנֵי מָה] אַתָּה מְשַׂחֵק? אָמַר לָהֶם: לָמָּה אַתֶּם בּוֹכִים? אָמְרוּ לוֹ: גּוֹיִם הַלָּלוּ שֶׁמִּשְׁתַּחֲוִים לָעֲצַבִּים וּמְקַטְּרִים לָאֱלִילִים, יוֹשְׁבִים בֶּטַח (ושלוה) וְהַשְׁקֵט, וְאָנוּ, בֵּית הֲדוֹם רַגְלֵי אֱלֹהֵינוּ שָׂרוּף בָּאֵשׁ, וְלֹא נִבְכֶּה? אָמַר לָהֶם: לְכָךְ אֲנִי מְשַׂחֵק, (אם) [וּמַה] לְּעוֹבְרֵי רְצוֹנוֹ כָּךְ, לְעוֹשֵׂי רְצוֹנוֹ עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה? שׁוּב פַּעַם אַחַת הָיוּ עוֹלִין לִירוּשָׁלַיִם, כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעוּ לְהַר צוֹפִים, קָרְעוּ בִּגְדֵיהֶם. כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעוּ לְהַר הַבַּיִת, רָאוּ שׁוּעָל שֶׁהָיָה יוֹצֵא מִבֵּית קָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים. הִתְחִילוּ הֵם בּוֹכִים וְרַבִּי עֲקִיבָא מְשַׂחֵק, אָמְרוּ לוֹ: (עקיבא) מִפְּנֵי מָה אַתָּה מְשַׂחֵק? אָמַר לָהֶם: מִפְּנֵי מָה אַתֶּם בּוֹכִים? אָמְרוּ לוֹ: מָקוֹם שֶׁכָּתוּב בּוֹ: (במדבר א׳:נ״א) "וְהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת", עַכְשָׁיו (נִתְקַיֵּם בּוֹ (איכה ה׳:י״ח) "עַל הַר צִיּוֹן שֶׁשָּׁמֵם") "שׁוּעָלִים הִלְּכוּ בוֹ", וְלֹא נִבְכֶּה? אָמַר לָהֶם: לְכָךְ אֲנִי מְשַׂחֵק, דִּכְתִיב: (ישעיהו ח׳:ב׳) "וְאָעִידָה לִּי עֵדִים נֶאֱמָנִים, אֵת אוּרִיָּה הַכֹּהֵן, וְאֶת זְכַרְיָהוּ בֶּן יְבֶרֶכְיָהוּ", וְכִי מָה עִנְיָן אוּרִיָּה אֵצֶל זְכַרְיָה? וַהֲלֹא אוּרִיָּה בְּמִקְדָּשׁ רִאשׁוֹן, וּזְכַרְיָה בְּמִקְדָּשׁ שֵׁנִי? אֶלָּא תָּלָה הַכָּתוּב נְבוּאָתוֹ שֶׁל זְכַרְיָה, בִּנְבוּאָתוֹ שֶׁל אוּרִיָּה. בְּאוּרִיָּה כְּתִיב: (מיכה ג׳:י״ב) "לָכֵן בִּגְלַלְכֶם צִיּוֹן שָׂדֶה תֵחָרֵשׁ, וִירוּשָׁלַיִם עִיִּין תִּהְיֶה, וְהַר הַבַּיִת לְבָמוֹת יָעַר". בִּזְכַרְיָה כְּתִיב: (זכריה ח׳:ד׳) "עֹד יֵשְׁבוּ זְקֵנִים וּזְקֵנוֹת בִּרְחֹבוֹת יְרוּשָׁלָיִם". עַד שֶׁלֹּא נִתְקַיְּמָה נְבוּאָתוֹ שֶׁל אוּרִיָה, הָיִיתִי מִתְיָרֵא (שמא לא) [שֶׁלֹּא] תִּתְקַיֵּם נְבוּאָתוֹ שֶׁל זְכַרְיָה, עַכְשָׁיו שֶׁנִּתְקַיְּמָה נְבוּאָתוֹ שֶׁל אוּרִיָּה, בְּיָדוּעַ שֶׁנְּבוּאָתוֹ שֶׁל זְכַרְיָה מִתְקַיֶּמֶת, וּבַלָּשׁוֹן הַזֶּה אָמְרוּ לוֹ: עֲקִיבָא נִחַמְתָּנוּ, עֲקִיבָא נִחַמְתָּנוּ. (ה' יְנַחֲמֵנוּ, אָמֵן).

עַל הַר צִיּוֹן שֶׁשָּׁמֵם, וּכְבָר הָיָה רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְרַבִּי עֲקִיבָא נִכְנָסִין לְרוֹמִי וְשָׁמְעוּ קוֹל הֲמוֹנָהּ שֶׁל רוֹמִי מִפּוּטְלִיָּילוֹס עַד מֵאָה וְעֶשְׂרִים מִיל, הִתְחִילוּ הֵם בּוֹכִים וְרַבִּי עֲקִיבָא מְשַׂחֵק, אָמְרוּ עֲקִיבָא אָנוּ בּוֹכִים וְאַתָּה מְשַׂחֵק, אָמַר לָהֶם וְאַתֶּם לָמָּה בְּכִיתֶם, אָמְרוּ לוֹ לֹא נִבְכֶּה שֶׁהַגּוֹיִם עוֹבְדִים עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים לֶהֱווֹן מִשְׁתַּחֲוִים לַעֲצַבֵּיהוֹן, וְיוֹשְׁבִין בֶּטַח וְשַׁאֲנָן וְשַׁלְוָה, וּבֵית הֲדוֹם רַגְלֵי אֱלֹהֵינוּ הָיָה לִשְׂרֵיפַת אֵשׁ וּמָדוֹר לְחַיַּת הַשָֹּׂדֶה וְלֹא נִבְכֶּה. אָמַר לָהֶם לְכָךְ אֲנִי מְשַׂחֵק, אִם כֵּן לְמַכְעִיסָיו קַל וָחֹמֶר לְעוֹשֵׂי רְצוֹנוֹ. פַּעַם אַחֶרֶת הָיוּ עוֹלִין לִירוּשָׁלַיִם הִגִּיעוּ לַצּוֹפִים וְקָרְעוּ בִּגְדֵיהֶם, הִגִּיעוּ לְהַר הַבַּיִת וְרָאוּ שׁוּעָל אֶחָד יוֹצֵא מִבֵּית קָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים, הִתְחִילוּ הֵם בּוֹכִים וְרַבִּי עֲקִיבָא מְשַׂחֵק, אָמְרוּ לוֹ עֲקִיבָא לְעוֹלָם אַתָּה מְתַמֵּהַּ עָלֵינוּ, אָנוּ בּוֹכִים וְאַתָּה מְשַׂחֵק, אָמַר לָהֶם אַתֶּם לָמָּה אַתֶּם בּוֹכִים, אָמְרוּ לוֹ וְלֹא נִבְכֶּה מָקוֹם שֶׁכָּתוּב בּוֹ (במדבר א, נא): וְהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת, וַהֲרֵי שׁוּעָל יוֹצֵא מִתּוֹכוֹ, וְעָלָיו נִתְקַיֵם הַפָּסוּק: עַל הַר צִיּוֹן שֶׁשָּׁמֵם שׁוּעָלִים הִלְּכוּ בוֹ, אָמַר לָהֶם אַף אֲנִי לְכָךְ אֲנִי מְשַׂחֵק, הֲרֵי הוּא אוֹמֵר (ישעיה ח, ב): וְאָעִידָה לִי עֵדִים נֶאֱמָנִים אֵת אוּרִיָה הַכֹּהֵן וְאֶת זְכַרְיָהוּ בֶּן יְבֶרֶכְיָהוּ, וְכִי מָה עִנְיַן אוּרִיָה אֵצֶל זְכַרְיָה, אוּרִיָה בְּמִקְדָּשׁ רִאשׁוֹן וּזְכַרְיָה בְּמִקְדָּשׁ שֵׁנִי, אֶלָּא מָה אָמַר אוּרִיָּה (ירמיה כו, יח): כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת צִיּוֹן שָׂדֶה תֵחָרֵשׁ וִירוּשָׁלַיִם עִיִּים תִּהְיֶה, וּמָה אָמַר זְכַרְיָה (זכריה ח, ד): עֹד יֵשְׁבוּ זְקֵנִים וּזְקֵנוֹת בִּרְחֹבוֹת יְרוּשָׁלָיִם וְאִישׁ מִשְׁעַנְתּוֹ בְּיָדוֹ מֵרֹב יָמִים. וּכְתִיב בַּתְרֵיהּ (זכריה ח, ה): וּרְחֹבוֹת הָעִיר יִמָּלְאוּ יְלָדִים וִילָדוֹת מְשַׂחֲקִים בִּרְחֹבֹתֶיהָ, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הֲרֵי לִי שְׁנֵי עֵדִים אֵלּוּ, וְאִם קַיָּמִים דִּבְרֵי אוּרִיָּה יִהְיוּ קַיָּמִים דִּבְרֵי זְכַרְיָה, וְאִם יִבָּטְלוּ דִּבְרֵי אוּרִיָּה יִבָּטְלוּ דִּבְרֵי זְכַרְיָה, וְשָׂמַחְתִּי שֶׁנִּתְקַיְמוּ דִּבְרֵי אוּרִיָּה וּלְבַסּוֹף דִּבְרֵי זְכַרְיָה עֲתִידִין לְהִתְקַיֵּם. וּבַלָּשׁוֹן הַזֶּה אָמְרוּ לוֹ עֲקִיבָא נִחַמְתָּנוּ תִּתְנַחֵם בְּרַגְלֵי מְבַשֵֹּׂר.