עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק)
תנו רבנן בזמן שישראל שרוין בצער ופירש אחד מהם באים שני מלאכי השרת שמלוין לו לאדם ומניחין לו ידיהם על ראשו ואומרים זה שפירש מן הצבור אל יראה בנחמת צבור. תניא אידך בזמן שהצבור שרוי בצער אל יאמר אדם אלך לביתי ואוכל ואשתה ושלום עליך נפשי ואם עושה כן עליו הכתוב אומר (ישעיה כב יג) והנה ששון ושמחה הרוג בקר ושחוט צאן אכול בשר ושתות יין אכול ושתה כי מחר נמות מה כתיב בתריה ונגלה באזני ה׳ צבאות אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון אלא יצער אדם עם הצבור שכן מצינו במשה רבינו שציער עצמו עם הצבור שנא׳ (שמות יז יב) וידי משה כבדים ויקחו אבן וישימו תחתיו וישב עליה וכי לא היה לו למשה כר אחד או כסת אחת לישב עליה אלא כך אמר משה הואיל וישראל שרויין בצער אף אני אהיה עמהם בצער וכל המצער עצמו עם הצבור זוכה ורואה בנחמת צבור ושמא יאמר אדם מי מעיד בי אבני ביתו של אדם וקורות ביתו של אדם מעידין בו שנאמר (חבקוק ב יא) כי אבן מקיר תזעק וכפיס מעץ יעננה. דבי רבי שילא אמרי ב׳ מלאכי השרת המלוין לו לאדם הם מעידין עליו שנאמר (תהלים צא יא) כי מלאכיו יצוה לך. רבי חדקא אומר נשמתו של אדם היא מעידה עליו שנאמר (מיכה ז ד) משוכבת חיקך שמור פתחי פיך. ויש אומרים איבריו של אדם מעידים בו שנאמר (ישעיה מג י) אתם עדי נאם ה׳:
עין יעקב
מ אָמַר לֵיהּ הַהוּא מִינָא לְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָא: חִדְקָאָה, דִּכְתִיב בְּכוּ: (מיכה ז׳:ד׳) "טוֹבָם כְּחֵדֶק". אָמַר לֵיהּ: שַׁטְיָא, שַׁפִּיל לְסֵיפֵיהּ דִּקְרָא: "יָשָׁר מִמְּסוּכָה". אֶלָּא מַאי "טוֹבָם כְּחֵדֶק"? מָה חֲדָקִים הַלָּלוּ מְגִינִים עַל הַפִּרְצָה, כָּךְ טוֹבִים שֶׁבָּנוּ מְגִינִים עָלֵינוּ. דָּבָר אַחֵר: "טוֹבָם כְּחֵדֶק", טוֹבִים שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל מְחַדְּקִין אֶת עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים לְגֵיהִנֹּם, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם ד) "קוּמִי וְדוֹשִׁי בַת־צִיּוֹן, כִּי קַרְנֵךְ אָשִׂים בַּרְזֶל, וּפַרְסֹתַיִךְ אָשִׂים נְחוּשָׁה, וַהֲדִקּוֹת עַמִּים רַבִּים".