מדרש תנחומא
מֶה עָשָׂה עֶזְרָא וּזְרֻבָּבֶל וִיהוֹשֻׁעַ. קִבְּצוּ אֶת כָּל הַקָּהָל אֶל הֵיכַל ה', וְהֵבִיאוּ שְׁלֹשׁ מֵאוֹת כֹּהֲנִים וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת שׁוֹפָרוֹת וּשְׁלֹש מֵאוֹת סִפְרֵי תוֹרָה וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת תִּינוֹקוֹת, וְהָיוּ תוֹקְעִין וְהַלְוִיִּם הָיוּ מְשׁוֹרְרִין וּמְזַמְּרִין וּמַחֲרִימִין וּמְשַׁמְּתִין וּמְנַדִּין אֶת הַכּוּתִיִּים בְּסוֹד שֵׁם הַמְּפֹרָשׁ וּבִכְתָב הַנִּכְתָּב עַל הַלּוּחוֹת, וּבְחֵרֶם בֵּית דִּין הָעֶלְיוֹן וּבְחֵרֶם בֵּית דִּין הַתַּחְתּוֹן, שֶׁלֹּא יֹאכַל אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל פַּת כּוּתִי. מִכָּאן אָמְרוּ, הָאוֹכֵל פַּת כּוּתִי, כְּאוֹכֵל בְּשַׂר חֲזִיר. וְאַל יִתְגַּיֵּר כּוּתִי בְּיִשְׂרָאֵל, וְאַל יְהֵא לָהֶם חֵלֶק בִּתְחִיַּת הַמֵּתִים, שֶׁנֶּאֱמַר: לֹא לָכֶם וָלָנוּ לִבְנוֹת בַּיִת לֵאלֹהֵינוּ (עזרא ד, ג). וּכְתִיב: וְלָכֶם אֵין חֵלֶק וּצְדָקָה וְזִכָּרוֹן בִּירוּשָׁלָיִם (נחמיה ב, כ). וְכָתְבוּ וְחָתְמוּ וְשָׁלְחוּ אֶת הַחֵרֶם לְכָל יִשְׂרָאֵל שֶׁבְּבָבֶל, וְהֵם הוֹסִיפוּ עֲלֵיהֶם חֵרֶם עַל חֵרֶם. וְהַמֶּלֶךְ כּוֹרֶשׁ קָבַע עֲלֵיהֶם חֵרֶם עוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: וֵאלָהָא דִּי שַׁכִּן שְׁמֵהּ תַּמָּה יְמַגַּר כָּל מֶלֶךְ וְעַם דִּי יִשְׁלַח יְדֵהּ לְהַשְׁנָיָא וְגוֹ' (עזרא ו, יב).
פרקי דרבי אליעזר
מה עשה עזרא וזרובבל בן שאלתיאל ויהושע בן יהוצדק, קבצו כל ישראל אל היכל ה', והביאו שלש מאות כהנים ושלש מאות שופורות ושלש מאות ספרי תורות, והיו תוקעים בהם, והלויים משוררין ומזמרין ומנדין את הכותיים בסוד שם המפורש, בכתב הנכתב על הלוחות ובחרם בית דין העליון ובחרם בית דין התחתון, שלא יאכל אדם פת כותיים עד עולם. מכאן אמרו כל האוכל בשר משחיטת כותי כאילו אוכל בשר חזיר, ואל יתגייר אדם כותי ישראל, ואין להם חלק בתחיית המתים, שנאמר (עזרא ד, ג) לֹא לָכֶם וָלָנוּ, לא בעה"ז ולא בעה"ב, ועוד שלא יהיה להם חלק ונחלה בירושלם, שנאמר (נחמיה ב, כ) וְלָכֶם אֵין חֵלֶק וּצְדָקָה וְזִכָּרוֹן בִּירוּשָׁלִָם.