מדרש על במדבר 12:9: בראשית רבה ומקורות קלאסיים

זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצֹרָע. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן וְגוֹ' (משלי יח, כא), הַכֹּל תָּלוּי בַּלָּשׁוֹן. זָכָה, לְחַיִּים, נִתְחַיֵּב, לְמָוֶת. עָסַק בַּתּוֹרָה בִּלְשׁוֹנוֹ, זָכָה לְחַיִּים. שֶׁהַתּוֹרָה עֵץ חַיִּים, שֶׁנֶּאֱמַר: עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ (שם ג, יח). וְהִיא רְפוּאָתוֹ שֶׁל לָשׁוֹן הָרַע, שֶׁנֶּאֱמַר: מַרְפֵּא לָשׁוֹן עֵץ חַיִּים, וְסֶלֶף בָּהּ שֶׁבֶר בְּרוּחַ (שם טו, ד). וְאִם עָסַק אָדָם בְּלָשׁוֹן הָרַע, מִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ, לְמָוֶת. שֶׁקָּשֶׁה לָשׁוֹן הָרַע כִּשְׁפִיכַת דָּמִים. שֶׁכָּל הַהוֹרֵג, אֵינוֹ הוֹרֵג אֶלָּא נֶפֶשׁ אַחַת. וְהַמְסַפֵּר לָשׁוֹן הָרַע, הוֹרֵג שְׁלֹשָה, הָאוֹמְרוֹ וְהַמְקַבְּלוֹ וְהַנֶּאֱמָר עָלָיו. שֶׁהֲרֵי דּוֹאֵג אָמַר לָשׁוֹן הָרַע עַל אֲחִימֶלֶךְ בֶּן אֲחִיטוּב, וְנֶהֱרַג, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ מוֹת תָּמוּת אֲחִימֶלֶךְ (ש״א כב, טז). וְנֶהֱרַג שָׁאוּל, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיָּמָת שָׁאוּל בְּמַעֲלוֹ אֲשֶׁר מָעַל בַּה' (דה״א י, יג). וְכֵן שָׁאוּל אוֹמֵר, עֲמָד נָא עָלַי וּמֹתְתֵנִי כִּי אֲחָזַנִי הַשָּׁבָץ (ש״ב א, ט), קַטֵּיגוֹרְיָא שֶׁל נֹב עִיר הַכֹּהֲנִים. וְאֵין הַשָּׁבָץ אֶלָּא בִּגְדֵי כְּהֻנָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: וְעָשִׂיתָ מִשְׁבְּצוֹת זָהָב (שמות כח, יג). וְדוֹאֵג נִשְׁתָּרֵשׁ מֵחַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה וּמֵחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר: גַּם אֵל יִתָּצְךָ לָנֶצַח יַחְתְּךָ וְיִסָּחֲךָ מֵאֹהֶל, וְשֵׁרֶשְׁךָ מֵאֶרֶץ חַיִּים סֶלָה (תהלים נב, ז), מֵחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא. מִי קָשָׁה, הַמַּכָּה בַּחֶרֶב אוֹ הַמַּכָּה בַּחֵץ. הֱוֵי אוֹמֵר, הַמַּכָּה בַּחֵץ. שֶׁהַמַּכָּה בַּחֶרֶב, אֵינוֹ יָכֹל לְהָמִית אֶת חֲבֵרוֹ אֶלָּא אִם כֵּן קָרוֹב אֶצְלוֹ וְנָגַע בּוֹ. וְהַמַּכֶּה בַּחֵץ, אֵינוֹ כֵן אֶלָּא זוֹרֵק אֶת הַחֵץ וּמַכֶּה אוֹתוֹ בְּכָל מָקוֹם שֶׁהוּא רוֹאֶה אוֹתוֹ. לָכֵן נִמְשָׁל מְסַפֵּר לָשׁוֹן הָרַע כְּחֵץ, שֶׁנֶּאֱמַר: חֵץ שָׁחוּט לְשׁוֹנָם מִרְמָה דִּבֵּר (ירמיה ט, ז). וְכֵן הוּא אוֹמֵר, בְּנֵי אָדָם שִׁנֵּיהֶם חֲנִית וְחִצִּים וּלְשׁוֹנָם חֶרֶב חַדָּה (תהלים נז, ה). רְאֵה מַה קָּשֶׁה לָשׁוֹן הָרַע, וְהוּא קָשֶׁה מִשְּׁפִיכוּת דָּמִים וּמִגִּלּוּי עֲרָיוֹת וּמֵעֲבוֹדָה זָרָה. מִשְּׁפִיכוּת דָּמִים, דִּכְתִיב: גָּדוֹל עֲוֹנִי מִנְּשׂוֹא (בראשית ד, יג). מִגִּלּוּי עֲרָיוֹת, דִּכְתִיב: וְאֵיךְ אֶעֱשֶׂה הָרָעָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת (בראשית לט, ט). מֵעֲבוֹדָה זָרָה, דִּכְתִיב: אָנָּא חָטָא הָעָם הַזֶּה חֲטָאָה גְּדוֹלָה (שמות לב, לא). וּבִמְסַפֵּר לָשׁוֹן הָרַע, אֵין כָּתוּב בּוֹ לֹא גָּדוֹל וְלֹא גְּדוֹלָה, אֶלָּא גְּדֹלוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: יַכְרֵת ה' כָּל שִׂפְתֵי חֲלָקוֹת, לָשׁוֹן מְדַבֶּרֶת גְּדֹלוֹת (תהלים יב, ד). לְכָךְ נֶאֱמַר: מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן. דָּבָר אַחֵר, מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן. אַל תֹּאמַר, הוֹאִיל וְנִתְּנָה לִי רְשׁוּת לְדַבֵּר, הֲרֵינִי אוֹמֵר כָּל מַה שֶּׁאֲבַקֵּשׁ. כְּבָר הִזְהִירָה אוֹתְךָ הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: נְצֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע וּשְׂפָתֶיךָ מִדַּבֵּר מִרְמָה (תהלים לד, יד). וְשֶׁמָּא תֹּאמַר, שֶׁאַתָּה מְחַסֵּר. אֵין אַתָּה אֶלָּא מִשְׂתַּכֵּר. וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ צָוְחָה, שׁוֹמֵר פִּיו וּלְשׁוֹנוֹ שׁוֹמֵר מִצָּרוֹת נַפְשׁוֹ (משלי כא, כג). אַל תִּקְרֵי מִצָּרוֹת, אֶלָּא מִצָּרַעַת נַפְשׁוֹ. דָּבָר אַחֵר, מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן. קָשֶׁה לָשׁוֹן הָרַע, שֶׁאֵין אָדָם מוֹצִיאוֹ מִפִּיו עַד שֶׁהוּא כּוֹפֵר בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: אֲשֶׁר אָמְרוּ לִלְשׁוֹנֵנוּ נַגְבִּיר שְׂפָתֵינוּ אִתָּנוּ מִי אָדוֹן לָנוּ (תהלים יב, ה). כִּבְיָכוֹל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא צָוַח עַל מְסַפְּרֵי לָשׁוֹן הָרַע, מִי יָקוּם לִי עִם מְרֵעִים וְגוֹ' (תהלים צד, טז), מִי יָכוֹל לַעֲמֹד בָּהֶם. וּמִי יַעֲמֹד בָּהֶם, גֵּיהִנָּם. וְגֵיהִנָּם צֹוַחַת, אַף אֲנִי אֵינִי יְכוֹלָה לַעֲמֹד בָּהֶם. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אֲנִי מִלְּמַעְלָן, וְאַתְּ מִלְּמַטָּן. אֲנִי זוֹרֵק בָּם חִצִּים מִלְּמַעְלָה, וְאַתָּה הוֹפֶכֶת עֲלֵיהֶם גֶּחָלִים מִלְּמַטָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: חִצֵּי גִּבּוֹר שְׁנוּנִים עִם גַּחֲלֵי רְתָמִים (תהלים קכ, ד). אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, רְצוֹנְכֶם לְהִמָּלֵט מִגֵּיהִנָּם, הַרְחִיקוּ עַצְמְכֶם מִלָּשׁוֹן הָרַע וְאַתֶּם זוֹכִים בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר: מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים וְגוֹ' (תהלים לד, יג). וּכְתִיב: נְצוֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרַע וּשְׂפָתֶיךָ מִדַּבֵּר מִרְמָה, סוּר מֵרַע וַעֲשֵׂה טוֹב בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם וְרָדְפֵהוּ (תהלים לד, יד טו). לְכָךְ נֶאֱמַר: זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצֹרָע. לְלַמֶּדְךָ, שֶׁהַמְסַפֵּר לָשׁוֹן הָרַע, הַנְּגָעִים בָּאִין עָלָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצֹרָע. הַמּוֹצִיא שֵׁם רָע, מוֹצֵא רָע, שֶׁהַנְּגָעִים רָעִים מוֹצְאִין בְּגוּפוֹ. רְאֵה מַה כְּתִיב בְּמִרְיָם, וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן בְּמֹשֶׁה (במדבר יב, א). לְפִיכָךְ, וַיִּפֶן אַהֲרֹן אֶל מִרְיָם וְהִנֵּה מְצֹרַעַת (תהלים לד, יא). מַה כְּתִיב שָׁם, זָכוֹר אֶת אֲשֶׁר עָשָׂה ה' אֱלֹהֶיךָ לְמִרְיָם וְגוֹ' (דברים כד, ט). וַהֲלֹא דְּבָרִים קַל וָחֹמֶר, וּמַה מִרְיָם שֶׁלֹּא דִּבְּרָה אֶלָּא בְּאָחִיהָ חֲבִיבָהּ שֶׁלֹּא בְּפָנָיו וְלֹא נִתְכַּוְּנָה אֶלָּא לְהַחְזִירוֹ לְאִשְׁתּוֹ, כָּךְ. הַמְסַפֵּר לָשׁוֹן הָרַע עַל חֲבֵרוֹ, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. מַה כְּתִיב לְמַעְלָה מִן הָעִנְיָן, הִשָּׁמֵר בְּנֶגַע הַצָּרַעַת (דברים כד, ח). וְאַף אַהֲרֹן שֶׁהָיָה כֹּהֵן גָּדוֹל, נָגְעָה בּוֹ יָדוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּחַר אַף ה' בָּם וַיֵּלַךְ (במדבר יב, ט). בָּם, בְּמִרְיָם וּבְאַהֲרֹן, אֶלָּא שֶׁאַהֲרֹן נִתְרַפֵּא מִיָּד. וּמִרְיָם, לְאַחַר שִׁבְעָה יָמִים, שֶׁנֶּאֱמַר: וַתִּסָּגֵר מִרְיָם שִׁבְעַת יָמִים (במדבר יב, טו). הֱוֵי, זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצֹרָע, הַמּוֹצִיא שֵׁם רָע, שֶׁמָּצָא רָע. וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא בַּנָּחָשׁ הַקַּדְמוֹנִי, עַל שֶׁאָמַר לָשׁוֹן הָרַע עַל בּוֹרְאוֹ, לְפִיכָךְ נִצְטָרֵעַ. מָה אָמַר. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, כִּי יֹדֵעַ אֱלֹהִים כִּי בְּיוֹם אֲכָלְכֶם מִמֶּנּוּ וְנִפְקְחוּ עֵינֵיכֶם וִהְיִיתֶם כֵּאלֹהִים יוֹדְעֵי טוֹב וָרָע (בראשית ג, ה). אָמַר לָהֶם: כָּל אֻמָּן שׂוֹנֵא אֶת חֲבֵרוֹ, וּכְשֶׁבִּקֵּשׁ לִבְראֹת אֶת עוֹלָמוֹ, מִן הָאִילָן הַזֶּה אָכַל וּבָרָא אֶת עוֹלָמוֹ. אַף אַתֶּם אִכְלוּ מִמֶּנּוּ וְאַתֶּם יְכוֹלִין לִבְראֹת עוֹלָם כָּמוֹהוּ. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אַתָּה סִפַּרְתָּ לָשׁוֹן הָרַע, סוֹפְךָ לִלְקוֹת בְּצָרַעַת, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֹּאמֶר ה' אֱלֹהִים אֶל הַנָּחָשׁ כִּי עָשִׂיתָ זֹאת אָרוּר אַתָּה מִכָּל הַבְּהֵמָה (בראשית ג, יד). בְּמָה אֵרְרוֹ. בְּצָרַעַת, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי צָרַעַת מַמְאֶרֶת הִיא (ויקרא יג, נב). אָמַר רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, הַסְּלָעִים שֶׁהֵן עַל הַנָּחָשׁ, זוֹ הִיא צָרַעְתּוֹ. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא כָּל בַּעֲלֵי מוּמִין מִתְרַפְּאִין בָּעוֹלָם הַבָּא, וְהַנָּחָשׁ אֵינוֹ מִתְרַפֵּא, שֶׁנֶּאֱמַר: אָרוּר אַתָּה מִכָּל הַבְּהֵמָה (בראשית ג, יד), מִכָּאן שֶׁהַכֹּל מִתְרַפְּאִין וְהוּא אֵינוֹ מִתְרַפֵּא. בִּבְנֵי אָדָם כְּתִיב: אָז יְדַלֵּג כָּאַיָּל פִּסֵּחַ (ישעיה לה, ו). וּכְתִיב: אָז תִּפָּקַחְנָה עֵינֵי עִוְרִים וְגוֹ' (ישעיה לה, ה). וְכֵן הַחַיָּה וְהַבְּהֵמָה, זְאֵב וְטָלֶה יִרְעוּ כְּאֶחָד, וְאַרְיֵה כַּבָּקָר יֹאכַל תֶּבֶן. אֲבָל הַנָּחָשׁ, עָפָר לַחְמוֹ, שֶׁאֵין מִתְרַפֵּא לְעוֹלָם, שֶׁהוּא הוֹרִיד כָּל הַבְּרִיּוֹת לֶעָפָר. מִי גָּרַם לוֹ, עַל שֶׁאָמַר לָשׁוֹן הָרַע.

[זאת תהיה תורת המצורע. מי שהוא מדבר לשון הרע בחבירו הצרעת באה עליו, מנין את למד ממרים], ראה מה כתיב במרים, ותדבר מרים ואהרן במשה (במדבר יב א), לפיכך ויפן אהרן אל מרים והנה [מרים] מצורעת כשלג (שם שם י), מה כתיב שם, זכור את אשר עשה ה' אלהיך למרים (דברים כד ט), ומה דברה במשה, אמרה נטל משה אשה, והוא בטל מפריה ורביה, מה עשה להן הקב"ה, נגלה עליהן, והיו צריכין טבילה, שנאמר ויאמר ה' פתאום אל משה ואל אהרן ואל מרים (במדבר יב ד), מהו פתאום, שנגלה אליהם והיו צריכין למים פתאום, אמר להם וכך היו צריכין למים, ואני מדבר עמכם, מיד לקתה מרים בצרעת, שנאמר והנה מרים מצורעת כשלג (שם שם י), והלא דברים קל וחומר, ומה מרים שלא דברי כי אם באחיה חביבה שלא בפניו, ולא נתכוונה אלא להחזירו לאשתו, כך, המספר לשון הרע על חבירו על אחת כמה וכמה, מה כתיב למעלה מן הענין השמר בנגע הצרעת (דברים כד ח), ואף אהרן שהיה כהן גדול נגעה בו ידו של הקב"ה, שנאמר ויחר אף ה' בם (במדבר יב ט), באהרן ובמרים, אלא שאהרן נתרפא מיד, ומרים לאחר [שבעת] ימים, [שנאמר] ותסגר מרים [מחוץ למחנה] שבעת ימים (במדבר יב טו), הוי זאת תהיה תורת המצורע, המוציא רע שמצא רע.

זֹאת תּוֹרַת הָעוֹלָה. וּמַהוּ עוֹלָה, אֶלָּא שֶׁהִיא עוֹלָה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּמְכַפֶּרֶת עַל עֲוֹנוֹתֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל. כִּי בְּעֵת שֶׁעָשָׂה אַבְרָהָם עוֹלַת הָאַיִל, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה אַיִל אַחַר (בראשית כב, יג), וּמַהוּ אַחַר, אֶלָּא אַחַר שֶׁרָאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כִּי בְּכָל לְבָבוֹ וּבְכָל נַפְשׁוֹ בָּא לְהַעֲלוֹת לְיִצְחָק בְּנוֹ לְעוֹלָה, וְשָׁלַח לוֹ הָאַיִל, אָמְרוּ חֲכָמִים, כִּי מִשֵּׁשֶׁת יְמֵי בְּרֵאשִׁית נִבְרָא הָאַיִל לְהַעֲלוֹתוֹ עוֹלָה תַּחַת יִצְחָק. וְזֶה שֶׁכָּתוּב, וְהִנֵּה אַיִל אַחַר וְגוֹ'. וַיִּקַּח אֶת הָאַיִל וְגוֹ' (שם), שָׁם הִבְטִיחוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּעֵת שֶׁיַּעֲלוּ בָּנָיו עוֹלוֹת, שֶׁיְּקַבְּלֵם מִיָּד. אָמְרוּ חֲכָמִים זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, אִלּוּלֵי שֶׁנִּתְעַכֵּב אַבְרָהָם לִבְדֹּק הַסַּכִּין, הָיָה נִשְׁחָט יִצְחָק, אֲבָל נִתְעַכֵּב לִבְדֹּק הַסַּכִּין. מִיָּד נִכְמְרוּ רַחֲמָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל יִצְחָק, וְאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַפָּמַלְיָא שֶׁלּוֹ, רְאוּ כַּמָּה זֶה הַצַּדִּיק זָרִיז לַעֲשׂוֹת דִּבְרֵי מַאֲמָרִי. מִיָּד אָמַר לַמַּלְאָךְ לְהַצִּילוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי (בראשית כב, יא). וְלָמָּה אָמַר אַבְרָהָם אַבְרָהָם שְׁנֵי פְּעָמִים. בִּשְׁבִיל שֶׁהָיָה רְצוֹנוֹ לְשָׁחֲטוֹ וְלַעֲשׂוֹת רְצוֹן קוֹנוֹ, הָיָה הַמַּלְאָךְ מְמַהֵר וְאוֹמֵר: אַבְרָהָם אַבְרָהָם. וּמִנַּיִן שֶׁבָּדַק הַסַּכִּין. שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּקַּח אֶת הַמַּאֲכֶלֶת (בראשית כב, י). חֲשֹׁב אוֹתִיּוֹת וַיִּקַּח אֶת הַמַּאֲכֶלֶת, וְתִמְצָא י״ב, כְּמִנְיַן הַבְּדִיקוֹת שֶׁעוֹשִׂין לַסַּכִּין אַבִּשְׂרָא וְאַטוּפְרָא וְאַתְּלַת רוּחְתָא. וּמִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר: וּשְׁחַטְתֶּם בָּזֶה (ש״א יד, לד), זֶה בַּגִּימַטְרִיָּא י״ב הֲוֵי. וּמַהוּ וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵאמֹר. לְאַהֲרֹן. מִכָּאן אָנוּ לְמֵדִין, שֶׁאֵין מֹשֶׁה אוֹמֵר אֶלָּא מַה שֶּׁאָמַר לֵיהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וּלְפִיכָךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּשְׁבִילוֹ, לֹא כֵן עַבְדִּי מֹשֶׁה בְּכָל בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא (במדבר יב, ז). וְכֵן אָמַר בִּשְׁבִיל שְׁמוּאֵל, וַיֵּדַע כָּל יִשְׂרָאֵל מִדָּן וְעַד בְּאֵר שֶׁבַע כִּי נֶאֱמָן שְׁמוּאֵל לְנָבִיא לַה' (ש״א ג, כ). אַתָּה מוֹצֵא כְּשֶׁהִתְחִיל הַדִּבּוּר לָבוֹא לוֹ, כְּשֶׁחָטְאוּ בְּנֵי עֵלִי לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: וְנֵר אֱלֹהִים טֶרֶם יִכְבֶּה וּשְׁמוּאֵל שׁוֹכֵב בְּהֵיכַל ה' (ש״א ג, ג). וְכִי בְּהֵיכַל ה' הָיָה שׁוֹכֵב. אֶלָּא כָּךְ הוּא פִּתְרוֹנוֹ, וְנֵר אֱלֹהִים טֶרֶם יִכְבֶּה בְּהֵיכַל ה' אֲשֶׁר שָׁם אֲרוֹן ה', וּשְׁמוּאֵל שׁוֹכֵב בִּמְקוֹמוֹ בְּמָקוֹם אַחֵר. וַיִּקְרָא ה' אֶל שְׁמוּאֵל וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי (ש״א ג, ד), וְהוּא לֹא הֵבִין מִי הָיָה קוֹרֵא לוֹ, שֶׁהָיָה נַעַר, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: וְהַנַּעַר שְׁמוּאֵל הֹלֵךְ וְגָדֵל וָטוֹב גַּם עִם ה' וְגַם עִם אֲנָשִׁים (ש״א ב, כו). וַיָּרָץ אֶל עֵלִי וַיֹּאמֶר הִנְנִי כִּי קָרָאתָ לִי (ש״א ג, ה), שֶׁחָשַׁב שֶׁהוּא הָיָה קוֹרֵא אוֹתוֹ. וַיֹּאמֶר לֹא קָרָאתִי בְנִי שׁוּב שְׁכָב (ש״א ג, ו). וַיֹּסֶף ה' קְרֹא שְׁמוּאֵל בַּשְּׁלִישִׁית וַיָּקָם וַיֵּלֵךְ אֶל עֵלִי וַיֹּאמֶר הִנְנִי כִּי קָרָאתָ לִי וַיָּבֶן עֵלִי כִּי ה' קוֹרֵא לַנַּעַר, וַיֹּאמֶר עֵלִי לִשְׁמוּאֵל לֵךְ שְׁכַב וְהָיָה אִם יִקְרָא אֵלֶיךָ וְאָמַרְתָּ דַּבֵּר ה' כִּי שׁוֹמֵעַ עַבְדֶּךָ (ש״א ג ח-ט). וְהוּא לֹא אָמַר דַּבֵּר ה', אֶלָּא דַּבֵּר. לְפִי שֶׁאָמַר בְּלִבּוֹ, אֵינִי יוֹדֵעַ אִם ה' אוֹ מַלְאָךְ אוֹ דָּבָר אַחֵר. וְהוּא שָׁקוּל כְּנֶגֶד מֹשֶׁה. לְמֹשֶׁה אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, לֹא כֵן עַבְדִּי מֹשֶׁה בְּכָל בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא (במדבר יב, ז). וְלִשְׁמוּאֵל אָמַר, וַיֵּדַע כָּל יִשְׂרָאֵל מִדָּן וְעַד בְּאֵר שֶׁבַע כִּי נֶאֱמָן שְׁמוּאֵל לְנָבִיא לַה' (ש״א ג, כ). לְפִיכָךְ אָמַר הַכָּתוּב, אִם יַעֲמֹד מֹשֶׁה וּשְׁמוּאֵל לְפָנַי אֵין נַפְשִׁי לָעָם הַזֶּה (ירמיה טו, א). וְהָיָה שָׁקוּל כְּמֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, שֶׁנֶּאֱמַר: מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן בְּכֹהֲנָיו וּשְׁמוּאֵל בְּקוֹרְאֵי שְׁמוֹ (תהלים צט, ו). הוּא הָיָה מֵאִיר עֵינֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: וְנֵר אֱלֹהִים טֶרֶם יִכְבֶּה וּשְׁמוּאֵל שׁוֹכֵב בְּהֵיכַל ה' אֲשֶׁר שָׁם אֲרוֹן אֱלֹהִים (ש״א ג, ג). מֹשֶׁה וּשְׁמוּאֵל לֹא הָיוּ כִּיחֶזְקֵאל, שֶׁכָּל מַה שֶּׁהוּא רוֹאֶה אוֹמֵר, וּכְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: בִּשְׁנַת מוֹת הַמֶּלֶךְ עֻזִּיָּהוּ וָאֶרְאֶה אֶת ה' יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא רָם וְנִשָּׂא וְשׁוּלָיו מְלֵאִים אֶת הַהֵיכָל (ישעיה ו, א), וּלְפִיכָךְ קְרָאוֹ הַכָּתוּב בֶּן אָדָם. אַרְבָּעָה הֵם חַיִּים וּקְרָאָם הַכָּתוּב מֵתִים. וְאֵלּוּ הֵן, הָאֶבְיוֹן, וְהַמְצֹרָע, וְהָעִוֵּר, וּמִי שֶׁאֵין לוֹ בָּנִים. הַמְצֹרָע מִנַּיִן. שֶׁנֶּאֱמַר: בִּשְׁנַת מוֹת הַמֶּלֶךְ עֻזִּיָּהוּ. וְלָמָּה כִּנָּהוּ הַכָּתוּב מֵת. אֶלָּא שֶׁנִּצְטָרֵעַ, שֶׁנֶּאֱמַר: בִּשְׁנַת מוֹת הַמֶּלֶךְ עֻזִּיָּהוּ, כְּשֶׁנִּצְטָרֵעַ. שְׂרָפִים עוֹמְדִים מִמַּעַל לוֹ (ישעיה ו, ב), בַּשָּׁמַיִם לְשַׁמְּשׁוֹ. בִּשְׁתַּיִם יְכַסֶּה פָנָיו (ישעיה ו, ב), בִּצְנִיעוּת, שֶׁלֹּא יֵרָאֶה גּוּפוֹ לִפְנֵי גּוּפוֹ. בִּשְׁתַּיִם יְכַסֶּה רַגְלָיו (ישעיה ו, ב), שֶׁלֹּא יִרְאֶה וְיַבִּיט לְצַד שְׁכִינָה. וּבִשְׁתַּיִם יְעוֹפֵף (ישעיה ו, ב). וְכִי בִּכְנָפַיִם מְעוֹפֵף. אֶלָּא מִכָּאן תִּקְּנוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, לָעוּף אָדָם עַל רַגְלָיו בְּשָׁעָה שֶׁאוֹמֵר שְׁלִיחַ צִבּוּר, קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ ה' צְבָאוֹת (ישעיה ו, ג). וְתַנְחוּמָא אָמַר, כִּסּוּי רַגְלַיִם, לְפִי שֶׁהֵם כְּכַף רֶגֶל עֵגֶל, שֶׁלֹּא לְהַזְכִּיר עֲוֹן הָעֵגֶל אֶת יִשְׂרָאֵל. וְקָרָא זֶה אֶל זֶה וְאָמַר (ישעיה ו' ג), נוֹטְלִין רְשׁוּת זֶה מִזֶּה, שֶׁלֹּא לְהַקְדִּים הָאֶחָד וְיַתְחִיל וְיִתְחַיֵּב שְׂרֵפָה, אֶלָּא פָּתְחוּ כֻּלָּם כְּאֶחָד וְעוֹנִין וְכוּ'. וַיָּנוּעוּ אַמּוֹת הַסִּפִּים (ישעיה ו, ד), הֵם הַמְּזוּזוֹת, הַהֵיכָל. מִקּוֹל הַקּוֹרֵא (ישעיה ו, ד), מִקּוֹל הַמַּלְאָכִים הַקּוֹרְאִים. הוּא הָיָה יוֹם הָרַעַשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ: וְנַסְתֶּם כַּאֲשֶׁר נַסְתֶּם מִפְּנֵי הָרַעַשׁ בִּימֵי עֻזִּיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה וְגוֹ' (זכריה יד, ה). כִּי בְּיוֹם שֶׁעָמַד עֻזִּיָּה לְהַקְטִיר בַּהֵיכָל, רָעֲשׁוּ שָׁמַיִם וָאָרֶץ וּבָאוּ הַשְּׂרָפִים לְשָׂרְפוֹ בַּשְּׂרֵפָה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: וְאֵשׁ יָצְאָה מֵאֵת ה' וַתֹּאכַל אֶת הַחֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם אִישׁ מַקְרִיבֵי הַקְּטֹרֶת, עַל שֶׁהִקְרִיבוּ קְטֹרֶת זָרָה. וְזֶהוּ שֶׁקְּרָאָם שְׂרָפִים, שֶׁבָּאוּ לְשָׂרְפוֹ, וּבָאוּ שָׁמַיִם כְּמוֹ כֵן לְשָׂרְפוֹ וְהָאָרֶץ לְבָלְעוֹ, כִּסְבוּרִים דִּינוֹ לְהִבָּלַע כְּקֹרַח שֶׁעִרְעֵר עַל הַכְּהֻנָּה. יָצְאתָה בַּת קוֹל וְאָמַר, זִכָּרוֹן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל (במדבר יז, ה). וְלֹא יִהְיֶה כְּקֹרַח וְכַעֲדָתוֹ (שם), שֶׁעִרְעֵר עַל הַכְּהֻנָּה לֹא יִהְיֶה כְּקֹרַח בַּבְּלִיעָה וְכַעֲדָתוֹ בַּשְּׂרֵפָה, אֶלָּא כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר ה' בְּיַד מֹשֶׁה לוֹ (שם), בְּיַד מֹשֶׁה בַּסְּנֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: הֲבֵא נָא יָדְךָ בְּחֵיקְךָ, וְיוֹצִיאָהּ וְהִנֵּה יָדוֹ מְצֹרַעַת כַּשֶּׁלֶג (שמות ד, ו). כְּלוֹמַר, שֶׁיִּצְטָרֵעַ הַמְּעוֹרֵר, אַף הַצָּרַעַת זָרְחָה בְּמִצְחוֹ וְהָיָה נֶחְשַׁב כַּמֵּת. וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא בְּמִרְיָם, שֶׁנֶּאֱמַר: צְאוּ שְׁלָשְׁתְּכֶם (במדבר יב, ד). לֹא הָיָה צָרִיךְ מֹשֶׁה לָצֵאת, שֶׁלֹּא דִּבֵּר עִמּוֹ כְּלוּם, אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיְּהֵא מְזֻמָּן לְהִתְפַּלֵּל עַל מִרְיָם לְרַפֵּא אוֹתָהּ. וַיִּקְרָא אַהֲרֹן וּמִרְיָם (במדבר יב, ה). לָמָּה קְרָאָם וְעָזַב לְמֹשֶׁה. לְפִי שֶׁאוֹמְרִים מִקְצָת שִׁבְחוֹ שֶׁל אָדָם בְּפָנָיו, וְכֻלּוֹ שֶׁלֹּא בְּפָנָיו. וְכֵן מָצִינוּ בְּנֹחַ, שֶׁלֹּא בְּפָנָיו, אָמַר, אִישׁ צַדִּיק תָּמִים (בראשית ו, ט). וּבְפָנָיו אָמַר, כִּי אוֹתְךָ רָאִיתִי צַדִּיק לְפָנַי (שם ז, א). דָּבָר אַחֵר, שֶׁלֹּא יִשְׁמַע בִּנְזִיפָתוֹ שֶׁל אַהֲרֹן. אָמַר, שִׁמְעוּ נָא דְבָרָי (במדבר יב, ו). אֵין נָא אֶלָּא לְשׁוֹן בַּקָּשָׁה. אִם יִהְיֶה נְבִיאֲכֶם, ה', בַּמַּרְאָה אֵלָיו אֶתְוַדָּע (במדבר יב, ו), שְׁכִינָתִי אֵין נִגְלֶה עָלָיו בְּאַסְפַּקְלַרְיָא מְאִירָה, אֶלָּא בַּחֲלוֹם וְחִזָּיוֹן. וְלָמָּה, אֶלָּא שֶׁדִּבְּרוּ בְּמֹשֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר: וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן בְּמֹשֶׁה (במדבר יב, א), וְאֵין דִּבּוּר בְּכָל מָקוֹם אֶלָּא לָשׁוֹן קָשָׁה. וְכֵן הוּא אוֹמֵר, דִּבֵּר הָאִישׁ אֲדֹנֵי הָאָרֶץ אִתָּנוּ קָשׁוֹת (בראשית מב, ל). וְאֵין אֲמִירָה אֶלָּא תַּחֲנוּנִים. וְכֵן הוּא אוֹמֵר, וַיֹּאמֶר אַל נָא אָחַי תָּרֵעוּ (שם יט, ז). וַיֹּאמֶר שִׁמְעוּ נָא דְּבָרַי, כָּל נָא לְשׁוֹן בַּקָּשָׁה. וְלָמָּה אָמַר תְּחִלָּה מִרְיָם וְאַחַר כָּךְ אַהֲרֹן. אֶלָּא שֶׁהִיא פָּתְחָה בַּדָּבָר תְּחִלָּה, וּלְפִיכָךְ הִקְדִּימָהּ הַכָּתוּב. וּמָה אָמְרוּ, הֲרַק אַךְ בְּמֹשֶׁה דִּבֵּר ה' (במדבר יב, ב), כְּלוֹמַר, בְּמֹשֶׁה דִּבֵּר ה' לְבַדּוֹ, שֶׁפָּרַשׁ מֵאִשְׁתּוֹ. הֲלֹא גַּם בָּנוּ דִּבֵּר (שם), כְּמוֹ כֵן דִּבֵּר עִמָּנוּ וְלֹא פָּרַשְׁנוּ מִדֶּרֶךְ אֶרֶץ. וּמִנַּיִן הָיְתָה יוֹדַעַת מִרְיָם שֶׁפָּרַשׁ מֹשֶׁה מִן הָאִשָּׁה. רַבִּי נָתַן אוֹמֵר, מִרְיָם הָיְתָה בְּצַד צִפּוֹרָהּ כְּשֶׁאָמְרוּ לְמֹשֶׁה אֶלְדָּד וּמֵידָד מִתְנַבְּאִים בַּמַּחֲנֶה (שם יא, כז). וְכֵיוָן שֶׁשָּׁמְעָה צִפּוֹרָהּ, אָמְרָה, אוֹי לָהֶם לִנְשׁוֹתֵיהֶם שֶׁל אֵלּוּ. וּמֵאֵיזֶה זְמַן פָּרַשׁ מֹשֶׁה מִדֶּרֶךְ אֶרֶץ, אֶלָּא בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה בְּסִינַי קֹדֶם מַתַּן תּוֹרָה שֶׁיְּקַדֵּשׁ אֶת הָעָם וְאָמַר לָהֶם: לִשְׁלֹשֶת יָמִים אֶל תִּגְּשׁוּ אֶל אִשָּׁה (שמות יט, טו), פָּרְשׁוּ הֵם מִנְּשׁוֹתֵיהֶם וּפָרַשׁ מֹשֶׁה מֵאִשְׁתּוֹ. וְאַחַר מַתַּן תּוֹרָהּ אָמַר לֵיהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, לֵךְ אֱמֹר לָהֶם, שׁוּבוּ לָכֶם לְאָהֳלֵיכֶם, וְאַתָּה פֹּה עֲמֹד עִמָּדִי (דברים ה, ל-לא), וְאַל תָּשׁוּב לְדֶרֶךְ אֶרֶץ. וּכְשֶׁאָמְרָה צִפּוֹרָהּ אוֹי לִנְשׁוֹתֵיהֶן שֶׁל אֵלּוּ, הֵן נִזְקָקִין לִנְבוּאָה שֶׁיְּהוּ פּוֹרְשִׁין מִנְּשׁוֹתֵיהֶם כְּמוֹ שֶׁפָּרַשׁ בַּעֲלֵי הֵימֶנִּי. וּמִשָּׁם יָדְעָה מִרְיָם וְהִגִּידָה לְאַהֲרֹן. וּמַה מִּרְיָם שֶׁלֹּא נִתְכַּוְּנָה לִגְנוּתוֹ שֶׁל מֹשֶׁה, נֶעֶנְשָׁה. קַל וָחֹמֶר לַמְסַפֵּר בִּגְנוּתוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ וּבְלָשׁוֹן הָרַע, יִלְקֶה הָאָדָם בְּצָרַעַת. כִּי אִשָּׁה כֻשִׁית לָקַח (במדבר יב, א). כּוּשִׁית בְּגִימַטְרִיָּא יְפַת מַרְאֶה, חֶשְׁבּוֹנוֹ שֶׁל זֶה כְּחֶשְׁבּוֹנוֹ שֶׁל זֶה. הָאִשָּׁה הַכֻּשִׁית, מַגִּיד, שֶׁהַכֹּל מוֹדִים בְּיָפְיָהּ, כְּשֵׁם שֶׁהַכֹּל דּוֹבְרִים בְּשַׁחֲרוּתוֹ שֶׁל כּוּשִׁי. עַל אֹדוֹת הָאִשָּׁה (שם), עַל אֹדוֹת גֵּרוּשֶׁיהָ. כִּי אִשָּׁה כֻשִׁית לָקַח, מַה תַּלְמוּד לוֹמַר. אֶלָּא יֵשׁ לְךָ אִשָּׁה נָאָה בְּיָפְיָהּ וְאֵינָהּ נָאָה בְּמַעֲשֶׂיהָ, אוֹ נָאָה בְּמַעֲשֶׂיהָ וְאֵין נָאָה בְּיָפְיָהּ, וְזוֹ נָאָה בַּכֹּל, וְעַתָּה גֵּרְשָׁהּ. וְעַל שֵׁם נוֹיָהּ נִקְרֵאת כּוּשִׁית, כְּאָדָם הַקּוֹרֵא לִבְנוֹ נָאֶה, כּוּשִׁי, כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּשְׁלֹט בּוֹ הָעַיִן וְהָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָו מְאֹד (במדבר יב, ג). עָנָו, שָׁפָל וְסַבְלָן. דָּבָר אַחֵר, עָנָו מְאֹד, מִלְּשׁוֹן עוֹנֶה. כְּלוֹמַר, שֶׁאִם הָיָה שׁוֹמֵעַ אֵלּוּ הַדְּבָרִים יוֹדֵעַ הָיָה לַעֲנוֹת וּלְהָשִׁיב טְעָנוֹת כְּנֶגְדָן. וַיֹּאמֶר ה' פִּתְאֹם (במדבר יב, ד). שֶׁנִּגְלָה עִמָּהֶם פִּתְאֹם, וְהֵם טְמֵאִים בְּדֶרֶךְ אֶרֶץ וְהָיוּ צוֹעֲקִים מַיִם מַיִם, לְהוֹדִיעָם שֶׁיָּפֶה עָשָׂה מֹשֶׁה שֶׁפָּרַשׁ מֵאִשְׁתּוֹ, אַחַר שֶׁנִּגְלֵית שְׁכִינָה עָלָיו תָּדִיר וְאֵין עֵת קָבוּעַ לַדִּבּוּר. וְכֵן אָמַר לָהֶם: פֶּה אֶל פֶּה אֶדָּבֵר בּוֹ (במדבר יב, ח), פֶּה אֶל פֶּה אָמַרְתִּי לוֹ לִפְרֹשׁ מִן הָאִשָּׁה. וּמַרְאֶה וְלֹא בְחִידוֹת (במדבר יב, ח), וּמַרְאֶה זוֹ מַרְאֶה הַדִּבּוּר. יָכֹל מַרְאֶה הַשְּׁכִינָה. תַּלְמוּד לוֹמַר: לֹא תּוּכַל לִרְאוֹת אֶת פָּנַי (שמות לג, כ). וְאִם תֹּאמַר, הָא כְּתִיב: וּתְמוּנַת ה' יַבִּיט (במדבר יב, ח). זֶה מַרְאֶה אֲחוֹרַיִם, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: וְרָאִיתָ אֶת אֲחוֹרַי (שמות לג, כג). לָמָּה לֹא יְרֵאתֶם לְדַבֵּר בְּעַבְדִּי בְּמֹשֶׁה (במדבר יב, ח). אֵינוֹ אוֹמֵר בְּעַבְדִּי מֹשֶׁה, אֶלָּא בְּעַבְדִּי בְּמֹשֶׁה. כְּלוֹמַר, בְּעַבְדִּי אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מֹשֶׁה, וְכֵן בְּמֹשֶׁה אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ עַבְדִּי, כְּדַאי הָיָה לִירֹא מִפָּנָיו. וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁהוּא עַבְדִּי, וְעֶבֶד מֶלֶךְ מֶלֶךְ. וְהָיָה לָכֶם לוֹמַר, אֵין הַמֶּלֶךְ אוֹהֲבוֹ חִנָּם. וְאִם תֹּאמְרוּ שֶׁאֵינוֹ מַכִּיר בְּמַעֲשָׂיו, זוֹ קָשָׁה מִן הָרִאשׁוֹנָה. וַיִּחַר אַף ה' בָּם וַיֵּלֵךְ (במדבר יב, ט). לִמֵּד, כִּי מֵאַחַר שֶׁהוֹדִיעַ סִרְחוֹנָם, אַחֲרֵי כֵן גָּזַר עָלֶיהָ נִדּוּי. קַל וָחֹמֶר בָּשָׂר וָדָם, שֶׁלֹּא יִכְעֹס עַל חֲבֵרוֹ עַד שֶׁיּוֹדִיעֶנּוּ סִרְחוֹנוֹ. וְהֶעָנָן סָר מֵעַל הָאֹהֶל (במדבר יב, י), וְאַחֲרֵי כֵן, וְהִנֵּה מִרְיָם מְצֹרַעַת כַּשֶּׁלֶג (במדבר יב, י). מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁאָמַר לְפֶּדָגוֹגוֹ, הַכֵּה אֶת בְּנִי. אֲבָל לֹא תַּכֶּנּוּ עַד שֶׁאֵלֵךָ מֵאֶצְלְךָ, שֶׁרַחֲמַי עָלָיו. אַל נָא תָשֵׁת עָלֵינוּ חַטָּאת אֲשֶׁר נוֹאַלְנוּ (במדבר יב, יא). אַל נָא תְּהִי כַּמֵּת (במדבר יב, יב). מַה מֵּת מְטַמֵּא בְּבִיאָה, אַף מְצֹרָע מְטַמֵּא בְּבִיאָה. אֲשֶׁר בְּצֵאתוֹ מֵרֶחֶם אִמּוֹ (במדבר יב, יב). מֵרֶחֶם אִמֵּנוּ הָיָה לוֹ לוֹמַר, אֶלָּא שֶׁכִּנָּהוּ הַכָּתוּב כֵּן. וְכֵן חֲצִי בְּשָׂרוֹ (במדבר יב, יב), הָיָה לוֹ לוֹמַר חֲצִי בְּשָׂרֵנוּ. וּלְפִי מַשְׁמָעוֹ נִרְאֶה לִי כֵן, אֵין רָאוּי לְהַנִּיחַ אֶת אֲחוֹתֵינוּ לִהְיוֹת כַּמֵּת, כִּי מֵאַחַר שֶׁיָּצָאת מֵרֶחֶם אִמּוֹ שֶׁל זֶה שֶׁהָיָה בְּיָדוֹ לַעֲזֹר וְאֵינוֹ עוֹזְרוֹ, הֲרֵי יֵאָכֵל חֲצִי בְּשָׂרוֹ, שֶׁאָחִיו בְּשָׂרוֹ הוּא. דָּבָר אַחֵר, אַל נָא תְּהִי כַּמֵּת. אִם אֵינְךָ רוֹפְאָהּ בִּתְפִלָּה, מִי מַסְגִּירָהּ וּמִי מְטַמְּאָהּ, כִּי אֵינִי אֶפְשָׁר לִרְאוֹתָהּ, כִּי אֲנִי קָרוֹב, וְאֵין קָרוֹב רוֹאֶה אֶת הַנְּגָעִים, וְכֹהֵן אַחֵר אֵין בָּעוֹלָם. וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: אֲשֶׁר בְּצֵאתוֹ מֵרֶחֶם אִמּוֹ. אֵל נָא רְפָא נָא לָהּ (במדבר יב, יג). בָּא הַכָּתוּב לְלַמֶּדְךָ דֶּרֶךְ אֶרֶץ, שֶׁהַשּׁוֹאֵל דָּבָר, צָרִיךְ שֶׁיֹּאמַר שְׁנַיִם אוֹ שְׁלֹשָׁה דִּבְרֵי תַּחֲנוּנִים וְאַחַר כָּךְ יְבַקֵּשׁ שְׁאֵלוֹתָיו. לֵאמֹר, מַה תַּלְמוּד לוֹמַר. אָמַר לוֹ: הֲשִׁיבֵנִי אִם מְרַפֵּא אַתָּה אוֹתָהּ אִם לָאו. עַד שֶׁהֱשִׁיבוֹ, וְאָבִיהָ יָרֹק יָרַק בְּפָנֶיהָ (במדבר יב, יד). וּמִפְּנֵי מָה לֹא הֶאֱרִיךְ מֹשֶׁה בִּתְפִלָּה זוֹ. כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיוּ יִשְׂרָאֵל אוֹמְרִין, אֲחוֹתוֹ נְתוּנָה בְּצָרָה, וְהוּא מַרְבֶּה בִּתְפִלָּה. תִּסָּגֵר שִׁבְעַת יָמִים וְאַחַר תֵּאָסֵף (במדבר יב, יד). וַאֲנִי אוֹמֵר, כִּי כָּל הָאֲסֵפוֹת שֶׁיֵּשׁ בִּמְצֹרָעִים, יִהְיוּ עַל שֵׁם שֶׁהוּא מְשֻׁלָּח מִן הַמַּחֲנֶה. וּכְשֶׁהוּא נִרְפָּא, נֶאֱסָף אֶל הַמַּחֲנֶה. כָּל אֲסִיפָה לְשׁוֹן הַכְנָסָה הִיא. וְהָעָם לֹא נָסַע עַד הֵאָסֵף מִרְיָם (במדבר יב, טו). כָּבוֹד זֶה חָלַק לָהּ הַמָּקוֹם בִּשְׁבִיל שָׁעָה אַחַת שֶׁנִּתְעַכְּבָה לְמֹשֶׁה כְּשֶׁהֻשְׁלַךְ לַיְּאוֹר, שֶׁנֶּאֱמַר: וַתֵּתַצַּב אֲחוֹתוֹ מֵרָחוֹק (שמות ב, ד). הִיא עִכְּבָה שָׁעָה אַחַת, וְכָל יִשְׂרָאֵל עִכְּבוּ בִּשְׁבִילָהּ שִׁבְעַת יָמִים. הֱוֵי, הַמְצֹרָע חָשׁוּב כַּמֵּת. וּמִי שֶׁאֵין לוֹ בָּנִים מִנַּיִן. מֵרָחֵל שֶׁאָמְרָה לְיַעֲקֹב, הָבָה לִי בָנִים וְאִם אַיִן מֵתָה אָנֹכִי (בראשית ל, א). וּמִנַּיִן הָעִוֵּר שֶׁחָשׁוּב כַּמֵּת. שֶׁנֶּאֱמַר: בַּמַּחְשַׁכִּים הוֹשִׁיבַנִי כְּמֵתֵי עוֹלָם (איכה ג, ו). וּמִנַּיִן הָאֶבְיוֹן. שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי מֵתוּ כָּל הָאֲנָשִׁים הַמְבַקְּשִׁים אֶת נַפְשֶׁךָ (שמות ד, יט). דָּבָר אַחֵר, זֹאת תּוֹרַת הָעוֹלָה וְגוֹ'. כָּךְ שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ, הָיְתָה עוֹלָה כֻּלָּהּ קְדוֹשָׁה, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הָיְתָה בָּאָה עַל עֲוֹנוֹת. אָשָׁם הָיְתָה בָּאָה עַל הַגְּזֵלוֹת. אֲבָל הָעוֹלָה, לֹא הָיְתָה בָּאָה לֹא עַל חַטָּאת וְלֹא עַל גֶּזֶל, אֶלָּא עַל הִרְהוּר הַלֵּב הִיא בָּאָה. וְכֵן מִי שֶׁהָיָה מְהַרְהֵר בְּלִבּוֹ דָּבָר, הָיָה מֵבִיא קָרְבַּן הָעוֹלָה לְשׁוּם דְּבָרִים הָעוֹלִים עַל הַלֵּב, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהָעוֹלָה עַל רוּחֲכֶם וְגוֹ' (יחזקאל כ, לב). וְתֵדַע לְךָ שֶׁקָּרְבַּן עוֹלָה לֹא בָּא אֶלָּא עַל הִרְהוּר הַלֵּב, מִן אִיּוֹב אַתָּה לָמֵד, שֶׁהָיָה מַקְרִיב עַל בָּנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְהִי כִּי הִקִּיפוּ יְמֵי הַמִּשְׁתֶּה וַיִּשְׁלַח אִיּוֹב וַיְקַדְּשֵׁם וְהִשְׁכִּים בַּבֹּקֶר וְהֶעֱלָה עוֹלוֹת (איוב א, ה). אָמְרוּ לוֹ: אִיּוֹב, לָמָּה אַתָּה עוֹשֶׂה כָּךְ. וְהוּא אוֹמֵר, אוּלַי חָטְאוּ בָנַי וּבֵרְכוּ אֱלֹהִים בִּלְבָבָם (שם). הֱוֵי, אַתָּה מוֹצֵא שֶׁעַל הִרְהוּר הַלֵּב הִתְקִין כַּפָּרָה לָהֶם. וְזֶהוּ קָרְבַּן עוֹלָה.