מדרש על במדבר 18:30: בראשית רבה ומקורות קלאסיים

רַבִּי יוּדָן בְּשֵׁם רַבִּי חָמָא בְּרַבִּי חֲנִינָא וְרַבִּי בְּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי אַבָּהוּ כְּתִיב (ויקרא כ, כו): וָאַבְדִּל אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים וגו', אִלּוּ נֶאֱמַר וָאַבְדִּיל אֶת הָעַמִּים מִכֶּם, לֹא הָיְתָה תְּקוּמָה לְשׂוֹנְאֵי יִשְׂרָאֵל, אֶלָּא וָאַבְדִּל אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים, כָּזֶה שֶׁהוּא מְבָרֵר הָרָעָה מֵהַיָּפֶה שׁוּב אֵינוֹ חוֹזֵר וּמְבָרֵר, אֲבָל הַמְבָרֵר הַיָּפֶה מִן הָרָעָה, שׁוּב חוֹזֵר וּמְבָרֵר. כָּךְ אִלּוּ נֶאֱמַר וָאַבְדִּיל אֶת הָעַמִּים מִכֶּם, לֹא הָיְתָה תְּקוּמָה לְשׂוֹנְאֵי יִשְׂרָאֵל, אֶלָּא נֶאֱמַר וָאַבְדִּל אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים לִהְיוֹת לִי לִשְׁמִי לְעוֹלָם. אָמַר רַבִּי אַחָא מִכָּאן שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאֻמּוֹת הָעוֹלָם שֶׁיַּעֲשׂוּ תְּשׁוּבָה וִיקָרְבֵם תַּחַת כְּנָפָיו. אָמַר רַבִּי לֵוִי, כָּל מַעֲשֵׂיהֶן שֶׁל יִשְׂרָאֵל מְשֻׁנִּין מֵאֻמּוֹת הָעוֹלָם, בַּחֲרִישָׁתָן, בִּזְרִיעָתָן, בִּנְטִיעָתָן, בִּקְצִירָתָן, בְּעִמּוּרָן, בְּדִישָׁן, בְּגָרְנֵיהֶן, בְּיִקְבֵיהֶן, בְּגַגּוֹתֵיהֶן, בִּבְכוֹרוֹתֵיהֶן, בִּבְשָׂרָן, בְּתִגְלַחְתָּן, בְּמִנְיָנָן. בַּחֲרִישָׁתָן, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כב, י): לֹא תַחֲרשׁ בְּשׁוֹר וּבַחֲמֹר. בִּזְרִיעָתָן, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כב, ט): לֹא תִזְרַע כַּרְמְךָ כִּלְאָיִם. בִּנְטִיעָתָן, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יט, כג): וַעֲרַלְתֶּם עָרְלָתוֹ אֶת פִּרְיוֹ. בִּקְצִירָתָן, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יט, ט): וּבְקֻצְרְכֶם אֶת קְצִיר אַרְצְכֶם. בְּעִמּוּרָן, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כד, יט): וְשָׁכַחְתָּ עֹמֶר בַּשָֹּׂדֶה. בְּדִישָׁן, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כה, ד): לֹא תַחְסֹם שׁוֹר בְּדִישׁוֹ. בְּגָרְנֵיהֶם בְּיִקְבֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כב, כח): מְלֵאָתְךָ וְדִמְעֲךָ לֹא תְאַחֵר, וּכְתִיב (במדבר יח, ל): כִּתְבוּאַת גֹּרֶן וְכִתְבוּאַת יָקֶב. בְּגַגּוֹתֵיהֶן, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כב, ח): וְעָשִׂיתָ מַּעֲקֶה לְגַגֶּךָ. בְּתִגְלַחְתֵּיהֶן, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יט, כז): וְלֹא תַשְׁחִית אֵת פְּאַת זְקָנֶךָ. בְּמִנְיָנָם, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ל, יב): כִּי תִשָֹּׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וגו'. יִשְׂרָאֵל מוֹנִין לַלְּבָנָה וְאֻמּוֹת הָעוֹלָם לַחַמָּה.

ונחשב ללוים. אחר שמפרישין מן המעשר תרומתו התשעה החלקים האחרים אין בהם שום קדושה שהרי הם כתבואת גורן ויקב הנשאר לישראל אחר שהפריש ממנה מעשרותיה:

אמרת אליהם בהרימכם את חלבו ממנו ונחשב ללוים כתבואת גורן וכתבואת יקב – הרי זה אזהרה לב"ד, שלא יהיו תורמים אותו אלא מן המחובר: ונחשב ללוים. למה נאמר? לפי שהוא אומר "והרמותם ממנו תרומת ה'", שומע אני: הואיל וקראו הכתוב "תרומה", תהא בקדושה עולמית? – ת"ל ונחשב ללוים: מה תרומת גורן מפריש תרומה, ושאר חולין – אף מעשר ראשון, מפריש תרומה, ושאר חולין. ואכלתם אותו בכל מקום – אפילו בקבר. שהיה בדין: הואיל ותרומה קרויה תרומה, ומעשר ראשון קרוי תרומה – אם למדתי לתרומה, שאין נאכלת אלא במקום אחד טהור – אף מעשר ראשון לא יהיה נאכל אלא במקום טהור! – ת"ל ואכלתם אותו בכל מקום – אף בקבר: אתם וביתכם. להביא את בת ישראל המאורסת ללוי, שנותנת רשות: כי שכר הוא לכם. אם עבד – יטול אם לא עבד – לא יטול. מכאן אמרו: בן לוי שקיבל עליו כל עבודת לויה חוץ מדבר אחד – אין לו חלק בלויה. ולא תשאו עליו חטא. מנין אתה אומר, שאם הפרשת אותו שלא מן המחובר – שאתם בנשיאות עון? תלמוד לומר "ולא תשאו עליו חטא". אין לי אלא בן לוי, ישראל שנטל רשות מלוי מנין? ת"ל "ולא תשאו עליו חטא": בהרימכם את חלבו. למה נאמר? לפי שהוא אומר והרמותם ממנו תרומת ה' מעשר מן המעשר, אין לי אלא תרומה טהורה. תרומה טמאה מנין? ת"ל בהרימכם את חלבו ממנו. [ואת סדשי בני ישראל לא תהללו] הרי זו אזהרה לכהנים וללוים, דברי ר' יונתן. ר' יאשיה אומר: ואת קדשי בני ישראל לא תחללו ולא תמותו: