מדרש על במדבר 29:35: בראשית רבה ומקורות קלאסיים

תֶּן חֵלֶק לְשִׁבְעָה וְגַם לִשְׁמוֹנָה, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר תֶּן חֵלֶק לְשִׁבְעָה, אֵלּוּ שִׁבְעַת יְמֵי שַׁבָּת, הֵיאַךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (מלכים א יח, מד): וַיְהִי בַּשְּׁבִעִית, בְּיוֹם הַשַּׁבָּת. וְגַם לִשְׁמוֹנָה, אֵלּוּ שְׁמוֹנַת יְמֵי הַמִּילָה, דִּכְתִיב (מלכים א יח, מב): וַיָּשֶׂם פָּנָיו בֵּין בִּרְכָּו וגו', וְלָמָּה בֵּין בִּרְכָּו, אֶלָּא אָמַר לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם אֲפִלּוּ אֵין בְּיַד בָּנֶיךָ אֶלָּא זְכוּת שְׁתֵּי מִצְווֹת הַלָּלוּ, שַׁבָּת וּמִילָה, כְּדַאי שֶׁתְּרַחֵם עֲלֵיהֶם. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, תֶּן חֵלֶק לְשִׁבְעָה, אֵלּוּ שִׁבְעַת יְמֵי הַפֶּסַח. וְגַם לִשְׁמוֹנָה, אֵלּוּ שְׁמוֹנַת יְמֵי הֶחָג. וּמִנַּיִן לְרַבּוֹת עֲצֶרֶת וְרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים, תַּלְמוּד לוֹמַר: גַּם וְגַם, רִבּוּיִין. רַבִּי עֲזַרְיָה אוֹמֵר, תֶּן חֵלֶק לְשִׁבְעָה, זֶה דּוֹר שֶׁמָּל משֶׁה לְשִׁבְעָה, וְגַם לִשְׁמוֹנָה, זֶה דּוֹר שֶׁמָּל יְהוֹשֻׁעַ לִשְׁמוֹנָה, דִּכְתִיב (יהושע ה, ב): בָּעֵת הַהִיא אָמַר ה' אֶל יְהוֹשֻׁעַ וגו' מֹל אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֵׁנִית, מִכְּלַל שֶׁמָּלָן בָּרִאשׁוֹנָה, וַיַּעַשׂ לוֹ יְהוֹשֻׁעַ, שֶׁעָשׂוּ אוֹתָה גִּבְעָה בָּעֲרָלוֹת. רַבִּי נְחֶמְיָה פָּתַר קְרָיָיא בַּנְּשִׂיאִים, תֶּן חֵלֶק לְשִׁבְעָה, דִּכְתִיב (במדבר ז, מח): בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי נָשִׂיא לִבְנֵי אֶפְרָיִם, וְגַם לִשְׁמוֹנָה, דִּכְתִיב (במדבר ז, נד): בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי נָשִׂיא לִבְנֵי מְנַשֶּׁה. רַבִּי יְהוּדָה פָּתַר קְרָיָיא בַּמִּלּוּאִים, תֶּן חֵלֶק לְשִׁבְעָה, אֵלּוּ שִׁבְעַת יְמֵי הַמִּלּוּאִים, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ח, לג): כִּי שִׁבְעַת יָמִים יְמַלֵּא אֶת יֶדְכֶם. וְגַם לִשְׁמוֹנָה, דִּכְתִיב (ויקרא ט, א): וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי. רַבִּי הוּנָא אָמַר: תֶּן חֵלֶק לְשִׁבְעָה, אֵלּוּ שִׁבְעַת יְמֵי הַנִּדָּה. וְגַם לִשְׁמוֹנָה, אֵלּוּ שְׁמוֹנַת יְמֵי הַמִּילָה, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יב, ג): וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל. רַבִּי לֵוִי אָמַר: תֶּן חֵלֶק לְשִׁבְעָה, אֵלּוּ שִׁבְעַת יְמֵי הַסֻּכָּה. וְגַם לִשְׁמוֹנָה (במדבר כט, לה): בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי עֲצֶרֶת. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אִיתְּשֵׁישׁ וְאִיתַּגְלִיאַת אֶדְרְעֵיהּ, חֲמִיתֵּיהּ אִתְּתֵיהּ וְחַיְּיכַת וּבְכֵית, וַאֲמָרַת טוּבוֹי מָה הֲוָה חֶלְקִי בַּהֲדֵין עָלְמָא, טוּבוֹי דְּאִידְּבַקְתְּ לַהֲדֵין גּוּפָא צַדִּיקָא, וּבְכֵית וַאֲמָרַת וַוי דְּהָדֵין גּוּפָא צַדִיקָא לָאֲדָמָה. וְכַד הֲוָה מִידְמַךְ, אָמַר לָהּ אֲנָא מִידְמֵיךְ בְּרַם רִמָּה לֵית לֵיהּ מִשְׁלֵיט בִּי, אֶלָּא תּוֹלַעְתָּא דַּעֲתִידָא נַקָּרָא אֲחוֹרֵי אוּדְנִי. דְּחַד זְמַן הֲוֵינָא עָלֵיל וּשְׁמָעִית קָלֵיהּ דְּחַד בַּר נָשׁ מְחָרֵף וַהֲוַת סְפֵיקָא בְּיָדִי לְמֶיעֱבַד בֵּיהּ דִּינָא וְלָא עֲבַדִּית. וְכֵיוָן דִּדְמַךְ אִתְיְהֵב בַּהֲדָא גּוּשׁ חָלָב, וַהֲוָה רַבִּי שִׁמְעוֹן מִיתְגְּלֵי עַל מָרוֹנָאֵי וַאֲמַר לוֹן חַד עַיִן דִּיְמִין דַּהֲוַת לִי וְלֵית אַתּוּן יָהֲבֵיהּ יָתֵיהּ גַּבִּי. וַהֲווֹן מָרוֹנָאֵי אָזְלוּן בָּעְיָין מַיְיתוּנֵיהּ וְגוּשׁ חָלָב אַנְפְּקוּן בַּתְרֵיהוֹן בְּחוּטְרֵי וּבְמוּרְנְיָתָא. חַד זְמַן קְרַב צוֹמָא רַבָּה אָמְרִין הָא עָנְתָא מַיְיתִין יָתֵיהּ, עַד דְּאִינוּן בָּקְיָין, אָזְלוּן בָּעְיָין מַיְתוּנֵיהּ וְנָפְקִין תְּרֵין חֵיוָואן דְּנוּר שָׁרָן מְהַלְּכִין קֳדָמֵיהוֹן, אָמְרוּן הַהוּא שַׁעְתָּא דַּאֲנַן מַיְיתִין, וְכֵיוָן דִּמְטוֹן לִמְעַרְתָּא קָמוּן לוֹן תְּרֵין חֵיוָן לִיסְטָר, אָמְרוּן מַאן עָלֵיל מַיְיתֵי לֵיהּ, אָמְרָה אֲנָא עָלְלָה וּמַיְיתֵי לֵיהּ, דְּאִית לִי סִימָן בֵּיהּ, עֲלֵלַת לְאַיְיתֵיהּ וְאַשְׁכַּח הַהוּא תּוֹלַעְתָּא יְתִיבָא וְנָקְרָה אֲחוֹרֵי אוּדְנֵיהּ, בָּעֵית מְרִים יָתֵיהּ שְׁמָעַת בְּרַת קָלָה אָמְרַת שְׁבַקוּ לְמָרֵי חוֹבָא דְּיִגְבֵי חוֹבֵיהּ. אַיְיתוּנֵיהּ וְיַהֲבוּנֵיהּ גַּבֵּי אֲבוּי, מִן הַהוּא שַׁעְתָּא לָא אִתְגְּלֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן עַל מָרוֹנָאֵי. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן כְּשֶׁהָיָה נִכְנַס לְבֵית הַוַּעַד הָיוּ פָּנָיו שֶׁל רַבִּי מַקְדִּירוֹת, וַהֲוָה אֲבוּי אָמַר לֵיהּ בְּרִי יָאוּת זֶה אֲרִי בֶּן אֲרִי וְאַתָּה אֲרִי בֶּן שׁוּעָל. מִן דִּדְמַךְ שְׁלַח תָּבַע בְּאִיתְּתֵיהּ, שְׁלָחַת וַאֲמָרַת לֵיהּ כְּלִי שֶׁנִּשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ קֹדֶשׁ יִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ חֹל. אָמַר לָהּ וּמָה עֲבַד דַּאֲנָא לָא עָבֵיד דִּכְוָותֵיהּ, אָמְרָה לֵיהּ כַּד יָתֵיב מִלְעֵי בְּאוֹרָיְיתָא הֲוָה לָעֵי כָּל צָרְכֵּיהּ, וַהֲוָה אָמַר דְּכָל יִסּוּרֵיהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל יֵיתוּן עֲלַי וְהַיְינוּן אַתְיָין, וְכַד הֲוַת עָנְתָה דְּמִלְעֵי הֲוָה אָמַר כָּל חַד וְחַד יֵיזֵל לֵיהּ לְאַתְרֵיהּ. אֲמַר לָהּ אוֹף אֲנָא עָבֵיד כֵּן, קְרָא לוֹן דְּיֵיתוּן וַאֲתוֹן, בְּעָא דְּיֵזְלוּן וְלָא אֲזַלוּן, וְאִית דְּאַמְרֵי תְּלַת עֲשַׂר שְׁנִין דְּיוֹמִין עֲבֵיד חֲשַׁשׁ שִׁנֵּיהּ, שְׁלַח וַאֲמַר לָהּ, אָמְרָה לֵיהּ שָׁמַעְתִּי שֶׁמַּעֲלִין בַּקֹּדֶשׁ וְלֹא מוֹרִידִין. וְגַם לִשְׁמוֹנָה, (במדבר כט, לה): בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי עֲצֶרֶת.

דָּבָר אַחֵר, מַה יָּפוּ פְעָמַיִךְ בַּנְּעָלִים, בִּשְׁנֵי נְעָלִים, אָמַר רַבִּי חָמָא בְּרַבִּי חֲנִינָא לִשְׁנֵי פְּרַגְמָטִיטִין שֶׁנִּכְנְסוּ לִמְדִינָה, עָנָה אֶחָד מֵהֶם וְאָמַר לַחֲבֵרוֹ אִם פּוֹתְחִין אָנוּ שְׁנֵינוּ כְּאֶחָד בַּמְּדִינָה, אָנוּ עוֹשִׂין אַפְרַגְיֵיס בַּמְּדִינָה, אֶלָּא פְּתַח אַתָּה שַׁבַּתְּךָ וַאֲנִי שַׁבַּתִּי. רַבִּי חֲנַנְיָא בְּרֵיהּ דְּרַבִּי אַיְּבִי אָמַר מַה יָּפוּ פְעָמַיִךְ בַּנַּעַל, אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא בַּנְּעָלִים, שְׁתֵּי נְעָלִים, נְעִילָה בְּפֶסַח וּנְעִילָה בֶּחָג, אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, אַתֶּם נוֹעֲלִים לְפָנַי בַּחַג וַאֲנִי נוֹעֵל לִפְנֵיכֶם בַּפֶּסַח. אַתֶּם נוֹעֲלִים לְפָנַי בַּחַג, וַאֲנִי פּוֹתֵחַ וּמַשִּׁיב רוּחוֹת וּמַעֲלֶה עֲנָנִים וּמוֹרִיד גְּשָׁמִים וּמַזְרִיחַ חַמָּה וּמְגַדֵּל צְמָחִים וּמְדַשֵּׁן פֵּרוֹת וְעוֹרֵךְ שֻׁלְחָן לִפְנֵי כָל אֶחָד וְאֶחָד צְרָכָיו, וּלְכָל גְּוִיָּה וּגְוִיָּה כְּדֵי מַחְסוֹרָהּ, וַאֲנִי נוֹעֵל לִפְנֵיכֶם בְּפֶסַח, וְאַתֶּם יוֹצְאִים וְקוֹצְרִים וְדָשִׁין וְזוֹרִים וְעוֹשִׂים כָּל צָרְכֵיכֶם בַּשָֹּׂדֶה וּמוֹצְאִין אוֹתָהּ מְלֵאָה בְּרָכוֹת. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי רְאוּיָה הָיְתָה הָעֲצֶרֶת שֶׁל חַג שֶׁתְּהֵא רְחוֹקָה חֲמִשִּׁים יוֹם כְּנֶגֶד הָעֲצֶרֶת שֶׁל פֶּסַח, אֶלָּא עֲצֶרֶת שֶׁל חַג עַל יְדֵי שֶׁהֵן יוֹצְאִים מִן הַקַּיִץ לַחֹרֶף לֵית בְּיוֹמַיְהוּ דְּיֵיזְלוּן וְיֵיתוּן, מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה לְמֶלֶךְ שֶׁהָיוּ לוֹ בָּנוֹת הַרְבֵּה, מֵהֶן נְשׂוּאוֹת בְּמָקוֹם קָרוֹב, וּמֵהֶן נְשׂוּאוֹת לְמָקוֹם רָחוֹק, יוֹם אֶחָד בָּאוּ כֻּלָּם לִשְׁאֹל שְׁלוֹם הַמֶּלֶךְ אֲבִיהֶם, אָמַר הַמֶּלֶךְ אֵלּוּ שֶׁנְּשׂוּאוֹת בְּמָקוֹם קָרוֹב אִית בְּעוֹנָתָהּ לְמֵיזַל וּלְמֵיתֵי, וְאִלֵּין שֶׁנְּשׂוּאוֹת בְּמָקוֹם רָחוֹק לֵית בְּעוֹנָתָהּ לֵיזֵיל וּלְמֵיתֵי, אֶלָּא עַד דְּאִינוּן כֻּלְּהוֹן אֶצְלִי הָכָא נַעֲבֵד כֻּלָּן חַד יוֹם טַב וְנֶחְדֵּי עִמָּן. כָּךְ עֲצֶרֶת שֶׁל פֶּסַח עַד דְּאִינוּן נָפְקִין מֵהַחֹרֶף לַקַּיִץ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אִית בְּיוֹמָא לְמֵיזַל וּלְמֵיתֵי, אֲבָל עֲצֶרֶת שֶׁל חַג עַל יְדֵי שֶׁהֵן יוֹצְאִין מֵהַקַּיִץ לַחֹרֶף, וַאֲבַק דְּרָכִים קָשֶׁה, וְיָדוֹת דְּרָכִים קָשׁוֹת, לְפִיכָךְ אֵינָהּ רְחוֹקָה חֲמִשִּׁים יוֹם, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֵית בְּיוֹמַיָא לְמֵיזַל וּלְמֵיתֵי, אֶלָּא עַד דְּאִינוּן הָכָא נַעֲבֵד כֻּלָּן חַד יוֹם טַב וְנֶחְדֵּי, לְכָךְ משֶׁה מַזְהִיר לְיִשְׂרָאֵל וְאוֹמֵר לָהֶם (במדבר כט, לה): בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי עֲצֶרֶת תִּהְיֶה לָכֶם, הֱוֵי אוֹמֵר: מַה יָּפוּ פְעָמַיִךְ בַּנְּעָלִים.

אמר מר שמניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה והא שמחת יו״ט מצוה היא. רבי אליעזר לטעמיה דאמר שמחת יום טוב רשות דתניא רבי אליעזר אומר אין לו לאדם ביום טוב אלא או אוכל ושותה או יושב ושונה רבי יהושע אומר חלקוהו חציו לה׳ וחציו לכם אמר רבי יוחנן ושניהם מקרא אחד דרשו כתוב אחד אומר (דברים טז ח) עצרת לה׳ אלהיך וכתוב אחד אומר (במדבר כט לה) עצרת תהיה לכם הא כיצד רבי אליעזר סבר או כולו לה׳ או כולו לכם ורבי יהושע סבר חלקוהו חציו לה׳ וחציו לכם מאי לאין נכון לו אר״ח למי שלא הניח עירובי תבשילין אבל מי שהיה לו להניח ולא הניח פושע הוא. מאי כי חדות ה׳ היא מעוזכם אמר רבי יוחנן משום רבי אליעזר ברבי שמעון אמר להו הקדוש ברוך הוא לישראל בני לוו עלי וקדשו קדושת היום והאמינו בי ואני פורע: