מדרש על במדבר 35:30

פס'. ושכב איש אותה. פרט לקטן שאינו איש. אותה. ולא אחותה כלומר אם שכב איש אותה נאסרה על בעלה אבל אם בא הוא עצמו על אחות אשתו לא נאסרה אשתו על עצמו. ואע״פ שהיה בדין שתהא אשתו אסורה עליו כשבא הוא על אחות אשתו מדין ק״ו שאם כשבא איסור הקל על איסור הקלה זה הנואף שבא על הנואפת. ולמה קוראהו איסור הקל לפי שאינו איסור כל ימיו שאם מגרשה בעלה מותרת לזה. מה שאין כן באחות אשתו שאם דרש את אשתו אחותה אסורה. ויהא איסור הקל אוסר אף אוסריו כלומר אסר הנואף את הבעל באשתו שהוא אוסריו מתחלה שכיון שקדש אדם את האשה אסורה היא על כל העולם אסר הבועל את הבעל שהוא אוסריו. כשבא איסור חמור האיש שהוא איסור חמור מתחלה שכיון שקידש אדם את האשה אסורה היא אסור חמור. אחות אשתו שאינה ניתרת בגט. אינו דין שתהא אשתו אסורה עליו בביאת אחותה שיהא אוסר את אוסריו כלומר האשה תהא אוסרת את אחותה בבעל עצמה שמחמת קידושיה נאסרה אחותה על הבעל והיה הדין שתאסר אשתו עליו מחמת ביאת אחותה ת״ל אותה. ולא את אחותה. וכן ולא את חמותה (ולא את הערוה של עולם) לא אסר את אשתו אפילו בא על חמותו. ונעלם מעיני אישה. הא אם ידע בה בעלה אינו רשאי להערים עליה להשקותה. ונסתרה והיא נטמאה. כמה שיעור סתירה כדי טומאה כלומר כדי ביאה וכמה כדי הקפת דקל. ונסתרה והיא נטמאה ועד אין בה. אין עדים לטומאה אבל יש עדים לסתירה. ועד אין בה. עדות אין בה שכל מקום שנאמר ועד אין בה הרי שנים אמור עד שיפרוט לך הכתוב אחד כגון (במדבר ל״ה:ל׳) ועד אחד לא יענה בנפש למות. למדנו דעדות שלימה אין בה. והיא לא נתפשה. הא אם נתפשה כלומר אם נאנסה לא נאסרה על בעלה. אבל בכהנת דין אחר בין נתפשה בין שלא נתפשה שהרי הגרושה אסורה לכהונה ומותרת לישראל. סוטה חמורה לא כל שכן. ד״א ועד אין בה אע״פ שהצריכה תורה שני עדים לכל דבר כאן די בעד אחד שאם קנא לה ונסתרה משקה על פי עד אחד מפני שרגלים לדבר. ואם יש בה עד אחד שנטמאה אין משקה אותה: