בראשית 38:24 מדרש: עין יעקב, במדבר רבה, תנחומא בובר ומדרש אגדה

נדה פרק א - כַּמָּה הַכָּרַת הָעֻבָּר? סוּמְכוּס אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי מֵאִיר: ג' חֳדָשִׁים, וְאַעַ"פִּ שֶׁאֵין רְאָיָה לַדָּבָר, זֵכֶר לַדָּבָר, שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית ל״ח:כ״ד) "וַיְהִי כְּמִשְׁלֹשׁ חֳדָשִׁים" וְגוֹ'. זֵכֶר לַדָּבָר? קְרָא כְּתִיב, וּרְאָיָה גְּדוֹלָה הִיא! מִשׁוּם דְּאִיכָּא דְּיָלְדָה לְתִשְׁעָה, וְאִיכָּא דְּיָלְדָה לְשִׁבְעָה.

הַמַּקְרִיב וגו', הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים עו, ב): נוֹדָע בִּיהוּדָה אֱלֹהִים וגו', זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (איוב טו, יח): אֲשֶׁר חֲכָמִים יַגִּידוּ וגו', זֶה יְהוּדָה שֶׁהוֹדָה וְאָמַר (בראשית לח, כו): צָדְקָה מִמֶּנִּי, וְלֹא כִחֵד מִיַּעֲקֹב, וּלְפִי שֶׁהִצִּיל תָּמָר וּשְׁנֵי בָנֶיהָ מִן הַשְֹּׂרֵפָה, דִּכְתִיב (בראשית לח, כד): וַיֹּאמֶר יְהוּדָה הוֹצִיאוּהָ וְתִשָֹּׂרֵף, לְכָךְ הֻצְּלוּ חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה מִכִּבְשַׁן הָאֵשׁ, דִּכְתִיב (דניאל ג, כח כט): עָנֵה נְבוּכַדְנֶצַּר וְאָמַר בְּרִיךְ אֱלָהֲהוֹן דִּי שַׁדְרַךְ מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ וגו', וּמִנִּי שִׂים טְעֵם דִּי כָל עַם אֻמָּה וְלִשָּׁן וגו', וּלְכָךְ אָמַר נוֹדָע בִּיהוּדָה אֱלֹהִים וגו'. דָּבָר אַחֵר נוֹדָע בִּיהוּדָה אֱלֹהִים, כְּשֶׁיָּרַד דָּנִיֵּאל לְגוֹב אֲרָיוֹת וְהֻצָּל, דִּכְתִיב (דניאל ו, כו כח): בֵּאדַיִן דָּרְיָוֶשׁ מַלְכָּא כְּתַב לְכָל עַמְמַיָא וגו' מִן קֳדָמַי שִׂים טְעֵם דִּי בְּכָל שָׁלְטָן מַלְכוּתִי לֶהֱוֹן זָיְעִין וגו' מְשֵׁיזִב וּמַצִּל וְעָבֵד אָתִין וְתִמְהִין וגו'. הֱוֵי: נוֹדָע בִּיהוּדָה אֱלֹהִים, מִפְּנֵי מָה הֻצַּל דָּנִיֵּאל מִן הָאֲרָיוֹת, לְפִי שֶׁהִתְפַּלֵּל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁנִּקְרָא אַרְיֵה, דִּכְתִיב (הושע יא, י): אַחֲרֵי ה' יֵלְכוּ כְּאַרְיֵה יִשְׁאָג, וְדָנִיֵּאל מִשֵּׁבֶט יְהוּדָה שֶׁנִּקְרָא אַרְיֵה, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית מט, ג): גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה, וּכְתִיב (דניאל א, ו): וַיְהִי בָהֶם מִבְּנֵי יְהוּדָה דָנִיֵּאל וגו', יָבוֹא אַרְיֵה וְיַצִּיל אַרְיֵה מִפִּי אַרְיֵה. דָּבָר אַחֵר, מִפְּנֵי שֶׁנִּדְמָה לַאֲרָיוֹת, שֶׁהוּא אַרְיֵה, לְכָךְ לֹא הִזִּיקוּהוּ. מִפְּנֵי מָה לֹא הֻשְׁלַךְ לַכִּבְשָׁן, מִפְּנֵי שֶׁהָיָה אֱלוֹהוֹ שֶׁל נְבוּכַדְנֶצַּר, דִּכְתִיב (דניאל ב, מו): וּלְדָנִיֵּאל סְגִד וּמִנְחָה וְנִיחֹחִין אֲמַר לְנַסָּכָה לֵהּ. דָּבָר אַחֵר, מִפְּנֵי שֶׁהָיָה נִשְׂרָף, דִּכְתִיב (דברים ז, כה): פְּסִילֵי אֱלֹהֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ, לְכָךְ זִמֵּן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּלִבּוֹ שֶׁל דָּרְיָוֶשׁ שֶׁלֹא יַטִּילֶנּוּ לְכִבְשַׁן הָאֵשׁ לְהוֹדִיעַ גְּבוּרָתוֹ. דָּבָר אַחֵר נוֹדָע בִּיהוּדָה אֱלֹהִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (הושע ה, ט): אֶפְרַיִם לְשַׁמָּה תִהְיֶה וגו', אֶפְרַיִם לְשַׁמָּה תִהְיֶה, כְּמַשְׁמָעוֹ, (הושע ה, ט): בְּיוֹם תּוֹכֵחָה, כְּמָה דְתֵימָא (ישעיה לז, ג): יוֹם צָרָה וְתוֹכֵחָה וּנְאָצָה. (הושע ה, ג): בְּשִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל, בְּשִׁבְתִּי בְּתוֹכָם, בְּשָׁכְנִי בְּתוֹכָם. (הושע ה, ג): הוֹדַעְתִּי נֶאֱמָנָה, כְּמָה דְתֵימָא (תהלים יט, ח): עֵדוּת ה' נֶאֱמָנָה, בְּשָׁעָה שֶׁגָּלוּ הַשְּׁבָטִים וְלֹא גָּלוּ יְהוּדָה וּבִנְיָמִין, הִתְחִילוּ אֻמּוֹת הָעוֹלָם אוֹמְרִים נָשָׂא לָהֶם פָּנִים בִּשְׁבִיל שֶׁהָיוּ בְּנֵי אַכְסַנְיָא שֶׁלּוֹ וְלֹא הִגְלָם, וּכְשֶׁגָּלוּ הוֹדִיעַ הָאֱלֹהִים אוֹתוֹ עָוֹן בָּעוֹלָם, (הושע ה, י): הָיוּ שָׂרֵי יְהוּדָה כְּמַסִּיגֵי גְבוּל עֲלֵיהֶם אֶשְׁפּוֹךְ כַּמַּיִם עֶבְרָתִי, הֱוֵי: נוֹדָע בִּיהוּדָה אֱלֹהִים, דָּבָר אַחֵר נוֹדָע בִּיהוּדָה, כְּמָה דְתֵימָא (תהלים כז, ג): אִם תַּחֲנֶה עָלַי מַחֲנֶה לֹא יִירָא לִבִּי וגו', מַהוּ אִם תָּקוּם עָלַי מִלְחָמָה בְּזֹאת אֲנִי בוֹטֵחַ, בְּאֵיזֶה זֹאת, בַּמֶּה שֶׁאָמַר משֶׁה (דברים לג, ז): וְזֹאת לִיהוּדָה וַיֹּאמַר וגו'. (תהלים עו, ב): בְּיִשְׂרָאֵל גָּדוֹל שְׁמוֹ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (משלי יט, כט): נָכוֹנוּ לַלֵּצִים שְׁפָטִים וגו', נָכוֹנוּ לְעוֹבְרֵי עֲבֵרוֹת דִּינִין, מָשָׁל לְאֶחָד שֶׁהָיָה רוֹכֵב עַל הַבְּהֵמָה אִם אֵינָהּ סוֹחֶרֶת אֵינוֹ מַלְקָהּ, וְאִם סוֹחֶרֶת מַלְקָהּ, כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: נָכוֹנוּ לַלֵּצִים שְׁפָטִים, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַד שֶׁלֹא בָּרָאתִי אֶת הָאָדָם הִתְקַנְתִּי לוֹ חֲמִשָּׁה מַגְלְבִין, שְׂאֵת, סַפַּחַת, בַּהֶרֶת, שְׁחִין, מִכְוָה. וְאִית דְּאָמְרֵי: צָרַעַת, וָנָתֶק. כְּנֶגֶד חֲמִשָּׁה תּוֹרוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יד, נד נו): זֹאת הַתּוֹרָה לְכָל נֶגַע הַצָּרַעַת וְלַנָּתֶק וגו' וְלַשֵֹּׂאת וְלַסַּפַּחַת וְלַבֶּהָרֶת. לְעֶבֶד רַע שֶׁהָיָה נִמְכַּר, וְהָלַךְ אֶחָד לִקְנוֹתוֹ, יָדַע בּוֹ שֶׁהוּא רַע לָקַח עִמּוֹ כְּבָלִים וּמַגְלְבִים שֶׁאִם יִסְרַח יְהֵא רוֹדֶה אוֹתוֹ בָּהֶן, כְּשֶׁסָּרַח הֵבִיא כְּבָלִים וּכְבָלוֹ וְהִכָּהוּ בַּמַּגְלְבִין, אָמַר לוֹ הָעֶבֶד אֲדוֹנִי, יוֹדֵעַ הָיִיתָ תְּחִלָּה שֶׁאֲנִי עֶבֶד רַע לָמָּה קָנִיתָ אוֹתִי, אָמַר לוֹ לְפִי שֶׁהָיִיתִי יוֹדֵעַ שֶׁאַתָּה רַע מַעֲלָלִים, לְכָךְ הִתְקַנְתִּי כְּמוֹ כֵן לְאָסְרְךָ וּלְהַלְקוֹתֶךָ, שֶׁאִם תִּסְרַח תִּלְקֶה בָּהֶם. כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַד שֶׁלֹא בָּרָאתִי אָדָם אֲנִי יְדַעְתִּיו (בראשית ח, כא): כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו, אוֹי לָהּ לָעִסָּה שֶׁהַנַּחְתּוֹם מֵעִיד עָלֶיהָ שֶׁהִיא רָעָה, וּלְכָךְ נֶאֱמַר: נָכוֹנוּ לַלֵּצִים שְׁפָטִים. מַהוּ (משלי יט, כט): מַהֲלֻמוֹת, שָׁלשׁ תֵּבוֹת, אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה, מַה לּוֹ מוֹת. אָמַר רַבִּי אָבִין מָשָׁל לְמַטְרוֹנָה שֶׁנִּכְנְסָה לַפָּלָטִין וַחֲמַת שׁוֹטַיָּא וּבוּרְדוּלַיָּא וְהִיא מִדְחֲלָא, אֲמָרוּ לָהּ בְּנֵי פָּלָטִין דִּידָהּ לָא תִדַּחֲלִי, אֵלּוּ לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָּחוֹת הֵם, אֲבָל אַתְּ לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת וּלְהִתְכַּבֵּד. כָּךְ כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל כְּשֶׁשָּׁמְעוּ פָּרָשַׁת אָלוֹת וּנְגָעִים הִתְחִילוּ מִתְיָרְאִין, אָמַר לָהֶם משֶׁה אֵלּוּ לְעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים, אֲבָל אַתֶּם לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת וְלַעֲסֹק בַּתּוֹרָה. (משלי לא, יד): הָיְתָה כָּאֳנִיּוֹת סוֹחֵר מִמֶּרְחָק תָּבִיא לַחְמָהּ, הֱוֵי: בְּיִשְׂרָאֵל גָּדוֹל שְׁמוֹ. דָּבָר אַחֵר בְּיִשְׂרָאֵל גָּדוֹל שְׁמוֹ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (מלאכי א, יא): כִּי מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ וְעַד מְבוֹאוֹ גָּדוֹל שְׁמִי בַּגּוֹיִם גו', וְכִי בְּכָל מָקוֹם מַקְרִיבִים קְטֹרֶת וּמִנְחָה לְשֵׁם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אֶלָּא בְּכָל מָקוֹם שֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹמְדִים וּמִתְפַּלְּלִים תְּפִלַּת מִנְחָה, עָלֶיהָ נֶאֱמַר מִנְחָה כְּמַשְׁמָעוֹ, וְאוֹמֵר (מלכים א יח, לו): וַיְהִי בַּעֲלוֹת הַמִּנְחָה וַיִּגַּשׁ אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא. מֻגָּשׁ, זוֹ תְּפִלַּת שַׁחֲרִית, כְּמָה דְתֵימָא (בראשית יח, כג): וַיִּגַּשׁ אַבְרָהָם וגו' בִּתְפִלָּה. מֻקְטָר, זוֹ תְּפִלַּת עַרְבִית, כְּמָה דְתֵימָא (תהלים קמא, ב): תִּכּוֹן תְּפִלָּתִי קְטֹרֶת לְפָנֶיךָ וגו', הֱוֵי: גָּדוֹל שְׁמִי בַּגּוֹיִם, בְּכָל מָקוֹם שֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹמְדִים שָׁם, לְכָךְ נֶאֱמַר: גָּדוֹל שְׁמִי בַּגּוֹיִם. דָּבָר אַחֵר נוֹדָע בִּיהוּדָה אֱלֹהִים, בִּזְּמַן שֶׁיִּנְקֹם מֵאוֹיְבֵיהֶם, כְּמָה דְתֵימָא (יואל ד, יט): מִצְרַיִם לִשְׁמָמָה תִהְיֶה וֶאֱדוֹם לְמִדְבַּר שְׁמָמָה תִּהְיֶה מֵחֲמַס בְּנֵי יְהוּדָה וגו', (יואל ד, כא): וְנִקֵּיתִי דָּמָם לֹא נִקֵּיתִי וגו', הֱוֵי: נוֹדָע בִּיהוּדָה אֱלֹהִים, כְּמָה דְתֵימָא (תהלים ט, יז): נוֹדַע ה' מִשְׁפָּט עָשָׂה בְּפֹעַל כַּפָּיו וגו'. נוֹדָע בִּיהוּדָה אֱלֹהִים. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי אִלְעָאי, כְּשֶׁעָמְדוּ יִשְׂרָאֵל עַל הַיָּם הָיוּ הַשְּׁבָטִים מִדַּיְּנִים אֵלֶּה עִם אֵלֶּה, זֶה אוֹמֵר אֲנִי יוֹרֵד תְּחִלָּה וְזֶה אוֹמֵר אֲנִי יוֹרֵד תְּחִלָּה, קָפַץ נַחְשׁוֹן לְתוֹךְ גַּלֵּי הַיָּם וְיָרַד, וְעָלָיו אָמַר דָּוִד (תהלים סט, ב): הוֹשִׁיעֵנִי אֱלֹהִים כִּי בָאוּ מַיִם עַד נָפֶשׁ, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה: יְדִידִי שׁוֹקֵעַ בַּיָּם וְאַתָּה מִתְפַּלֵּל, (שמות יד, טו): דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִסָּעוּ, הֱוֵי: נוֹדָע בִּיהוּדָה אֱלֹהִים, וּלְפִיכָךְ הִגְדִּיל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׁמוֹ שֶׁל נַחְשׁוֹן בְּיִשְׂרָאֵל שֶׁזָּכָה לְהַקְרִיב רִאשׁוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְהִי הַמַּקְרִיב בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן וגו', הֱוֵי: בְּיִשְׂרָאֵל גָּדוֹל שְׁמוֹ.

ויוגד ליהודה לאמר זנתה תמר כלתך וגם הרה לזנונים, מהו לזנונים, שהיתה נכנסת למרחץ ואומרת לחברותיה עברו מלפני שאני טעונה מלכים, והיה יושב בדין שם יצחק ויעקב ויהודה אמרו הוציאוה ותשרף, אמר ר' יוחנן דיני ממונות מתחילין מן הגדול, ודיני נפשות מתחילין מן הקטן, וגומרין בגדול, ולמה אומר בקטן, שכן תולין את הקלקלה בקטן, למה אמר תשרף ולא אמר תהרג, אפרים מקשאה בשם ר' מאיר אמר בתו של שם היתה, ושם כהן היה לפיכך אמר הוציאוה ותשרף, והיו גוררין בה ומוציאין אותה שלא בטובתה. שנאמר היא מוצאת, ועם שהיא יוצאת בקשה את הערבון ולא מצאה אותם, באותה שעה תלתה עיניה לשמים, מיד שלח לה הקב"ה אחרים.