מדרש שכל טוב
הפעם אודה את ה'. ר' ברכיה בשם ר' לוי לכהן שירד לגורן ובא אחד ונתן לו כור של מעשר ולא החזיק לו טובה, ובא אחד ונתן לו קומץ של חולין והחזיק לו טובה, כך האמהות היו סבורות כל חדא להעמיד שלשה בנים, כיון שילדה לאה בן רביעי, אמרה אודה את ה'. הה"ד וקח מאתם מטה מטה (במדבר יז יז), ר' לוי אומר עלו מהן שני שבטים, שבט כהונה ושבט מלכות, מה שכתוב בזה כתוב בזה, משיחה בזה ובזה, ברית מלח בזה ובזה, פעם בזה ובזה, נזר, קריבה, שלשלת יוחסין, וציץ, בזה ובזה, א"ר לוי לא יגרע מצדיק עינו (איוב לו ז), רגימר דידיה. לאה תפשה פלך הודאה, ועמדו מבניה בעלי הודאה, יהודה הודה במעשה תמר, דוד אמר הודו לה' כי טוב (תהלים קו א), דניאל אמר [אלה אבהתי מהודא ומשבח אנה] (דניאל ב כג). רחל תפשה פלך שתיקה, ועמדו מבניה בעלי מסטורין, וסימן לדבר בנימין ישפה יש פה שיודה במכירתו של יוסף אחיו ושותק. שאול, ואת דבר המלוכה לא הגיד לו (ש"א י טז). אסתר, אין אסתר מגדת מולדתה (אסתר ב כ):
מדרש תהילים
ה' אהבתי וגו'. זה שקול כנגד בריאת עולמך. בראשון כתיב (בראשית א א) בראשית ברא אלקים את השמים. ובמשכן כתיב (שמות כו ז) ועשית יריעות עזים. בשני יהי רקיע ויהי מבדיל. במשכן והבדילה הפרכת. בשלישי יקוו המים. ובמשכן (שמות ל יח) ועשית כיור נחשת וגו' לרחצה. ונתת שמה מים. ברביעי יהי מארות. במשכן (שמות כה לא) ועשית מנורת זהב. בחמישי ישרצו המים נפש חיה. ובמשכן (שם כ) והיו הכרובים. בששי נעשה אדם. ובמשכן (שמות כח א) ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך. בשביעי ויכלו ויקדש אותו. ובמשכן (במדבר ז א) וימשחם ויקדש אותם. הדא הוא דכתיב (דברים ד כו) העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ. לשמיע בקול תודה. אמר רבי אבין זה הלל שיש בו לשעבר ויש בו לעתיד לבוא. (תהלים קו א) הודו לה' כי טוב:
מדרש תהילים
הללויה הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו. מי ימלל גבורות ה'. זה שאמר הכתוב (תהלים מ ו) רבות עשית אתה ה' אלקי נפלאותיך ומחשבותיך אלינו. הרבה נסים ונפלאות אתה עשית עמנו ואתה עושה גם כן בכל יום ויום ואין אדם יודע. ומי יודע אתה ה'. אמר רבי אלעזר בן פדת ראה מה כתיב (שם קלו ד) לעושה נפלאות גדולות לבדו. מה כתיב לגוזר ים סוף לגזרים נותן לחם לכל בשר. הפרנסה הזו שקולה כנגד הים שנקרע ללמדך מה הפרנסה הזו אי אפשר לעולם בלא היא. כך אי אפשר לעולם בלא ניסין ובלא פלאין. כיצד אדם נתון על גבי המטה והנחש בארץ לפניו ובא לעמוד והרגיש בו הנחש כיון שבא ליתן רגלו עליו ברח הנחש מפניו. ואינו יודע מה פלאי עשה הקב"ה עמו. ומי יודע הקב"ה. שנאמר לעושה נפלאות גדולות לבדו. הוא לבדו יודע ניסים ונפלאות שעושה עמנו לפיכך הוא אומר רבות עשית אתה ה' אין ערוך לשבחו. משל למה הדבר דומה לשני אנשים האחד היה גבור והאחד חלש. וכי החלש יכול לספר שבחו של גבור לאו. למה שאינו יודע מה שבחו וכחו. אבל הגבור שהוא יודע מה כחו הוא יכול לספר שבחו של גבור. הוי אומר מי ימלל גבורות ה'. אמר רבי שמואל ומי ימלל כגון אנו. שאנו עסוקין בתורה כל צרכנו: