מדרש על תהילים 119:80: בראשית רבה ומקורות קלאסיים

דָּבָר אַחֵר, זֹאת חֻקַּת הַפָּסַח, זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (תהלים קיט, פ): יְהִי לִבִּי תָמִים בְּחֻקֶּיךָ, אָמַר דָּוִד רִבּוֹן הָעוֹלָם כְּשֶׁאֲנִי עוֹסֵק בְּחֻקֶּיךָ לֹא יְהֵא רְשׁוּת לַיֵּצֶר הָרָע לְהָצִיץ בִּי, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים פו, יא): הוֹרֵנִי ה' דַּרְכֶּךָ אֲהַלֵּךְ בַּאֲמִתֶּךָ, שֶׁלֹא יַטְעֶה אוֹתִי יֵצֶר הָרָע וַאֲנִי מִתְבַּיֵּשׁ מִן הַצַּדִּיקִים, וְעוֹד שֶׁמִּתּוֹךְ שֶׁהוּא מַטְעֶה אוֹתִי אֲנִי מוֹנֵעַ עַצְמִי מִדִּבְרֵי תוֹרָה, וַאֲנִי בָּא לְהַשְׁמִיעַ תַּלְמוּדִי לְפָנֶיךָ וּקְטַנִּים מִמֶּנִּי, הֵם מְשִׁיבִין וְאוֹמְרִין אֵינוֹ כָךְ, וַאֲנִי מִתְבַּיֵּשׁ, אֶלָּא עֲשֵׂה לִבִּי אֶחָד כְּדֵי שֶׁיְּהֵא עוֹסֵק בַּתּוֹרָה בְּתַמּוּת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: יְהִי לִבִּי תָמִים בְּחֻקֶּיךָ לְמַעַן לֹא אֵבוֹשׁ. דָּבָר אַחֵר, יְהִי לִבִּי תָמִים בְּחֻקֶּיךָ, זֶה חֻקַּת הַפֶּסַח וְחֻקַּת פָּרָה אֲדֻמָּה, לָמָּה, שֶׁשְּׁנֵיהֶן דּוֹמִין זֶה לָזֶה, בָּזֶה נֶאֱמַר: זֹאת חֻקַּת הַפָּסַח, וּבָזֶה נֶאֱמַר (במדבר יט, ב): זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה, וְאִי אַתָּה יוֹדֵעַ אֵיזוֹ חֻקָּה גְּדוֹלָה מִזּוֹ. מָשָׁל לִשְׁתֵּי מַטְרוֹנוֹת דּוֹמוֹת שֶׁהָיוּ מְהַלְּכוֹת שְׁתֵּיהֶן כְּאַחַת נִרְאוֹת שָׁווֹת, מִי גְדוֹלָה מִזּוֹ אוֹתָהּ שֶׁחֲבֶרְתָּהּ מְלַוָּה אוֹתָהּ עַד בֵּיתָהּ וְהוֹלֶכֶת אַחֲרֶיהָ. כָּךְ בַּפֶּסַח נֶאֱמַר בּוֹ: חֻקָּה, וּבְפָרָה נֶאֱמַר בָּהּ: חֻקָּה, וּמִי גְדוֹלָה, הַפָּרָה, שֶׁאוֹכְלֵי פֶּסַח צְרִיכִין לָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יט, יז): וְלָקְחוּ לַטָּמֵא מֵעֲפַר שְׂרֵפַת הַחַטָּאת, הֱוֵי: כָּל בֶּן נֵכָר לֹא יֹאכַל בּוֹ.