מדרש תנחומא
וְנֶחְלְקוּ לְשָׁלֹש כִּתּוֹת, אַחַת אוֹמֶרֶת נַעֲלֶה וְנֵשֵׁב שָׁם, וְאַחַת אוֹמֶרֶת נַעֲשֶׂה עִמּוֹ מִלְחָמָה, וְאַחַת אוֹמֶרֶת נַעֲלֶה וְנַעֲבֹד שָׁם עֲבוֹדָה זָרָה. זוֹ שֶׁאָמְרוּ נַעֲלֶה וְנֵשֵׁב שָׁם, מִשָּׁם הֱפִיצָם ה'. וְזוֹ שֶׁאָמְרוּ נַעֲלֶה וְנַעֲשֶׂה עִמּוֹ מִלְחָמָה, נַעֲשׂוּ קוֹפִין רוּחִין וְשֵׁדִין. וְזוֹ שֶׁאוֹמֶרֶת נַעֲבֹד שָׁם עֲבוֹדָה זָרָה, בִּלַּע ה' פִּלֵּג לְשׁוֹנָם, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיָּפֶץ ה' אֹתָם מִשָּׁם.
פרקי דרבי אליעזר
ועבר אברם בן תרח וראה אותם בונים את העיר וקללם בשם אלהיו ואמר בלע יי' פלג לשונם ומאסו את דברו כאבן מושלך על גבי קרקע והלא כל אבן בחור וטוב אין נותני' אותו אלא על פנות הבית ועליו הכתוב אומר אבן מאסו הבונים וגומר.