מדרש על תהילים 73:5: בראשית רבה ומקורות קלאסיים

כתוב אך טוב לישראל אלהים לברי לבב: (תהילים ע״ג:א׳) כל מקום שנאמר אך מיעוט. אמר אסף המשורר אך טוב לישראל אלהים. כלומר ואפי' בזמן שהוא יושב עליהם בדין לפי שנאמר אלהים זו מדת הדין שמביא עליהן יסורין ומתבררין ומצטרפין ומתלבנים (חוכים) לחיי העולם הבא. וכן הוא אומר והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה ושמרתם ועשיתם אותם ושמר ה' אלהיך לך את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבותיך. אמר להם משה לישראל אברהם אבינו לא שבחו הקב״ה אלא בעקב השמיעה שנאמר (בראשית כ״ו:ה׳) עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמור משמרתי כך אתם והיה עקב תשמעון. ושמר ה' אלהיך לך את הברית זו בריתו של אברהם אבינו. ואת החסד זו חסדו של יעקב שנאמר (שם ל״ב) קטנתי מכל החסדים ומכל האמת. אשר נשבע לאבותיך. זה יצחק שנא' (שם כ״ב) ויאמר בי נשבעתי נאם ה' כי יען אשר עשית את הדבר הזה ולא חשכת את בנך יחידך כי ברך אברכך והרבה ארבה את זרעך ככוכבי השמים. למדנו שהיסורין מביאין את האדם לחיי העולם הבא. מה כתוב למעלה מן פרשה זו ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו. משל לרופא שבא לראות את החולה ראה בו סימני מיתה. אמר לו כל מה שאתה רוצה אכול ושתה לפי שאין רפואה לחליך. כך הרשעים אין להם תקנה וכל מה שהם רוצים עושין בעוה״ז. וכן אסף אומר (תהילים ע״ג:ה׳-ו׳) בעמל אנוש אינימו ועם אדם לא ינוגעו לכן ענקתמו גאוה. ואיוב אמר (איוב כ״א:ט׳) בתיהם שלום מפחד ולא שבט אלוה עליהם, וכל העניה כולה בשלות רשעים וביסודי הצדיקים לכך נאמר אך טוב לישראל אלהים. תנן התם ר' ינאי אומר אין בידינו לא משלות הרשעים ולא מיסורי הצדיקים, לברי לבב. יכול לכל ת״ל לברי לבב. (תהילים ע״ג:א׳-ב׳) ואני כמעט נטיו רגלי כשראיתי שלותם של רשעים כמעט נטיו רגלי מן הדרך עד שהבנתי כי לא לטובתם הקב״ה נותן להם שכר בעולם הזה. כי אין היצובות למותם ובריא אולם. (שם) (ג) אין מאחר צביונם ורצונם בעולם הזה משלם להם שכרם כדי לטרדן מן העולם הבא. מלמד שהכתובים דברו אחר תורת משה כדרך שאמר משה (דברים ז׳:י׳) ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו. כך אמר אסף כי אין חרצובות למותם וכשם שאמר משה והיה עקב תשמעון כך אמר אסף אך טוב לישראל אלהים. ד״א והיה עקב תשמעון. זה שאמר דוד (תהלים קיט) הבינני ואשמרה תורתיך ואצרנה עקב, ד״א והיה עקב תשמעון. דקדוקי המצות.האי דאמר ריש לקיש מאי דכתיב (שם מט) עון עקבי יסובני עונות שאדם דש בעוה״ז מביאין אותו ליום הדין לפיכך צריך אדם להיות זהיר בדקדוקי המצות:

כִּי תָבֹאוּ אֶל אֶרֶץ כְּנַעַן וְנָתַתִּי נֶגַע צָרַעַת בְּבֵית אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם (ויקרא יד, לד), הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים עג, א): אַךְ טוֹב לְיִשְׂרָאֵל אֱלֹהִים לְבָרֵי לֵבָב, יָכוֹל לַכֹּל, תַּלְמוּד לוֹמַר לְבָרֵי לֵבָב, אֵלּוּ שֶׁלִּבָּן בָּרִי בַּמִּצְוֹת, (תהלים פד, ו): אַשְׁרֵי אָדָם עֹז לוֹ בָךְ, יָכוֹל לַכֹּל תַּלְמוּד לוֹמַר (תהלים פד, ו): מְסִלּוֹת בִּלְבָבָם, אֵלּוּ דִּשְׁבִילִין דְּאוֹרַיְתָא כְּבִישִׁין בְּלִבְּהוֹן, (תהלים קכה, ד): הֵטִיבָה ה' לַטּוֹבִים, יָכוֹל לַכֹּל, תַּלְמוּד לוֹמַר (תהלים קכה, ד): וְלִישָׁרִים בְּלִבּוֹתָם. (נחום א, ז): טוֹב ה' לְמָעוֹז בְּיוֹם צָרָה, יָכוֹל לַכֹּל, תַּלְמוּד לוֹמַר (נחום א, ז): וְיֹדֵעַ חֹסֵי בוֹ. (איכה ג, כה): טוֹב ה' לְקֹוָו, יָכוֹל לַכֹּל, תַּלְמוּד לוֹמַר (איכה ג, כה): לְנֶפֶשׁ תִּדְרְשֶׁנּוּ. (תהלים קמה, יח): קָרוֹב ה' לְכָל קֹרְאָיו, יָכוֹל לַכֹּל, תַּלְמוּד לוֹמַר (תהלים קמה, יח): לְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָאֻהוּ בֶּאֱמֶת. (תהלים עג, ב): וַאֲנִי כִּמְעַט נָטָיוּ רַגְלָי, רַב וְלֵוִי חַד אָמַר אָסָף בֶּן קֹרַח הָיָה וְחַד אָמַר אָסָף אַחֵר הָיָה, מַאן דְּאָמַר אָסָף בֶּן קֹרַח הָיָה כְּבָר הָיִיתִי שׁוֹרֶה עִם אַבָּא בַּגֵּיהִנֹּם, וְחַד אָמַר אָסָף אַחֵר הָיָה כְּבָר הָיִיתִי שׁוֹרֶה עִם הָרְשָׁעִים בַּגֵּיהִנֹּם, לָמָּה (תהלים עג, ג): כִּי קִנֵּאתִי בַּהוֹלְלִים, בְּמַעֲרָבָא אוֹמְרִים אֵלּוּ שֶׁלִּבָּם מָלֵא הוֹלֵלוֹת רָעוֹת. רַבִּי לֵוִי קָרֵי לְהוֹן זְהוֹנַיָא, אֵלּוּ שֶׁמְבִיאִין אַלְלַי לָעוֹלָם, (תהלים עג, ג): שְׁלוֹם רְשָׁעִים אֶרְאֶה, כְּתִיב (ישעיה נז, כא): אֵין שָׁלוֹם לָרְשָׁעִים, וְאַתָּה אוֹמֵר שְׁלוֹם רְשָׁעִים, אֶלָּא בְּשִׁלּוּמִים שֶׁל רְשָׁעִים אֶרְאֶה. (תהלים עג, ד): כִּי אֵין חַרְצֻבּוֹת לְמוֹתָם וּבָרִיא אוּלָם, לֹא הִרְהַרְתִּים בָּחֳלָאִים וְלֹא צְבִיתִים בְּעוֹנוֹת, אֶלָּא וּבָרִיא אוּלָם, עֲשִׂיתִים בְּרִיאִים כְּאוּלָם, כְּדִתְנַן פִּתְחוֹ שֶׁל אוּלָם אָרְכּוֹ אַרְבָּעִים אַמָּה וְרָחְבּוֹ עֶשְׂרִים אַמָּה וְחָמֵשׁ מַלְתְּרָיּוֹת שֶׁל מֵילָא הָיוּ עַל גַּבָּיו. רַבִּי דּוֹסְתָּאי בְּרַבִּי יַנַּאי בְּשֵׁם רַבִּי מֵאִיר וְרַבָּנָן, רַבִּי דּוֹסְתָּאי אָמַר בְּשֵׁם רַבִּי מֵאִיר הָאִשָּׁה הַזֹּאת הִיא טָוָה מָעָה אַחַת עָבָה וּמָעָה אַחַת דַּקָּה, אֵלּוּ הַצִּיבִים לְעוֹנוֹת וְאֵלּוּ לְאִיסְפְּלִיטוֹן. רַבָּנָן אָמְרֵי, אֵין לָהֶם צִיבִים שֶׁל עֲוֹנוֹת שֶׁיָּמוּתוּ בָּהֶם, אֶלָּא אֵלוּ הַבְּרִיאִים לְיוֹם הַדִּין, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (מלכים א ז, ז): וְאוּלָם הַכִּסֵּא אֲשֶׁר יִשְׁפָּט שָׁם אֻלָם הַמִּשְׁפָּט. (תהלים עג, ה): בַּעֲמַל אֱנוֹשׁ אֵינֵמוֹ, לֹא לַחֲרשׁ וְלֹא לִזְרֹעַ וְלֹא לִקְצֹר, (תהלים עג, ה): וְעִם אָדָם לֹא יְנֻגָּעוּ, אָמַר רַב הַמְנוּנָא אֲפִלּוּ בְּאוֹתָם שֶׁכָּתוּב בָּהֶם (יחזקאל לד, לא): וְאַתֵּן צֹאנִי צֹאן מַרְעִיתִי אָדָם אַתֶּם, לֹא יְנוּגָעוּ, לְפִיכָךְ משֶׁה מַזְהִיר לְיִשְׂרָאֵל: כִּי תָבֹאוּ אֶל אֶרֶץ כְּנַעַן.

בעמל אנוש אינמו. וכן אמר איוב (איוב כא ט) בתיהם שלום מפחד. אין אחד מהם חש לא בעינו ולא בשינו. אלא הקב"ה מיחל לפניהם את הדרכים שנאמר (תהלים י ה) יחילו דרכיו בכל עת הייסורין שהוא מביא על ישראל אינם נוגעין בהם שנאמר (שם) מרום משפטיך מנגדו ולא עוד אלא שרואים בשונאיהם שנאמר (שם) כל צורריו יפיח בהם. בעמל אנוש אינמו. ובשביל שאינן מתייסרין מתגברין ומולידין כשדים שנאמר לכן ענקתמו גאוה יעטוף ואין יעטוף אלא ילוד כמה דאמר (בראשית ל מב) ובהעטיף הצאן. יצא מחלב עינימו. עיניהם יוצאין מן השמנים שהם אוכלים ויושבות תחת עיניהם והם בולטות מפניהם שכן את למד שמן העניות ומן הדמעות עיניו של אדם מעמיקות וכן בני קרח אומרים (תהלים פב י) עיני דאבה מני עוני. וכן דוד אומר (שם ו ח) עששה מכעס עיני. עברו משכיות לבב. הרבה נתת להם יותר ממה שהם מבקשים יש שהיה מסכים להיות בעל זמורה עשיתו דוכוס ומי שהיה מסכים להיות שלטון עשיתו שר צבא על כל מה שהיו מסכימים העברת עליהם. הוי עברו משכיות לבב ובשביל כן יביעו ידברו עתק: