אוצר מדרשים
ועוד שבתי לתפלתי וגם לתעניתי מ׳ יום עד שנגלה אלי זה המלאך ואמר לי שאל ממני דבר, אמרתי לו אדוני מה יהיה אחרית אלה? א״ל המלאך, אחר כל אלה מתגברים בני מערב בחיילים גדולים והם באים מעורבים ועורכים מלחמה עם בני מזרח שבארצם והורגים אותם, והנשארים בורחים מלפניהם ובאים לאלכסנדריא, וירדפו אחריהם מבני מערב ויבואו שם, ושם תהיה מלחמה גדולה, ויברחו משם בני מזרח ויבואו עד מצרים וישבו אותה ויקחו מלקוח ויעשו אותה שממה, לקיים מה שנאמר מצרים לשממה תהיה (יואל ד׳ ט׳). ויעברו בארץ הצבי ותכלה בידם וכל מי שהוא נשבה לא יחזור עד שיבא משיח, וכששמעתי הדבר הזה בכיתי עד מאד. א״ל המלאך, שמעון! מפני מה אתה בוכה? אמרתי לו, בני אברהם יצחק ויעקב לא תהיה להם פליטה בימיו. אמר לי, הדבר קשה עד מאד, אם תניח בשר על האש לא תוכל להנצל מריחו כך ישראל אינן נצולין, וכל מי שהוא בא בחדר ויברח ויחבא ינצל, שנאמר לֵךְ עַמִּי בֹּא בַחֲדָרֶיךָ (ישעיה כ״ו כ'), כָּל הַנִּמְצָא יִדָּקֵר וְכָל הַנִּסְפֶּה יִפּוֹל בֶּחָרֶב (שם י"ג ט"ו), והם עוברים בארץ הצבי ושוסים, שנאמר וּבָא בַאֲרָצוֹת וְשָׁטַף וְעָבָר (דניאל י״א מ׳), ובאים בנחלי הבתות והם באמצעיתא, ושם תהיה מלחמה גדולה שנתנבאו עליה כל הנביאים ויהפכו נחלים ומימי פרת לדם, ולא יוכלו הנשארים לשתות ממנו, ומשם תשבר מלכות מזרח. ואחר כל אלה יעמוד מלך עז פנים ויעשה שלש שנים ומחצה, ובתחלת מלכותו כשהוא עומד לוקח העשירים ומפנה (לשון חסרה, צפניה ג׳ ט״ו) ממונם והורג אותם, ולא ימלט כסף את בעליו, שנאמר כַּסְפָּם וּזְהָבָם לֹא יוּכַל לְהַצִּילָם (יחזקאל ז׳ י״ט), ולא תעמוד עליו עצתו ומחשבתו, וכל מי שמזכיר שמע ישראל ה׳ אלהינו ה׳ אחד יהרגו, וכל האומר אלהי אברהם יהורג, ואומרים נחזור כולנו לאומה אחת ונבטל את השבתות והמועדים וראשי חדשים מישראל, שנאמר וְיִסְבַּר לְהַשְׁנָיָה זִמְנִין וְדָת (דניאל ז׳ כ״ה), זמנין - הם המועדים, ודת - היא התורה, שנאמר אש דת למו (דברים ל״ג), ובימיו צרה גדולה תהיה על ישראל, וכל מי שהוא גולה לגליל העליון ימלט, שנאמר כי בהר ציון ובירושלם תהיה פלטה (יואל ג׳ ה׳) עד דמטי מדון והורג מישראל עד שמגיע לדמשק, וכשהוא מגיע לדמשק נותן הקב״ה עזרה והצלחה לישראל, ובימיו תהיה קטטה ומלחמה בעולם, ועיר נלחמה עם חברתה ומדינה עם מדינה ועם בעם וגוי בגוי, ואין שלום ליוצא ובא שנאמר וַהֲצֵרֹתִי לָאָדָם וְהָלְכוּ כַּעִוְרִים (צפניה א׳ י״ז). ועם ה׳ מטולטלין וצרה תהיה עליהם שלש שנים, וינתנו בידו עד סוף השלש שנים, שנאמר וְיִתְיַהֲבוּן בִּידֵהּ עַד עִדָּן וְעִדָּנִין וּפְלַג עִדָּן (דניאל ז' כ"ה), עִדָּן - שנה, עִדָּנִין - ב׳ שנים, פְלַג עִדָּן - חצי שנה, נמצא שלש שנים מבטלין הגזרה והתפלה, שנאמר וּמֵעֵת הוּסַר הַתָּמִיד וְלָתֵת שִׁקּוּץ שֹׁמֵם יָמִים אֶלֶף מָאתַיִם וְתִשְׁעִים (שם י"ב י"א), והן שלש שנים ומחצה. ויעמוד מלך שהוא משים אותם לכפור, שנאמר וְנָתְנוּ הַשִּׁקּוּץ מְשֹׁמֵם (שם י״א) והוא מולך שלשה חדשים, ואח״כ עושים בני ישמעאל מלחמה עם אדומיים בבקעת עכו, ומיד אשורים באים עליהם ושבים אותם שנאמר עַד מָה אַשּׁוּר תִּשְׁבֶּךָּ (במדבר כ"ד כ"ב), וְצִים מִיַּד כִּתִּים (שם כ"ד) - אלו אדומיים שהם עתידים לעמוד באחרית הימים, וכשהם יוצאים כגנבים הם יוצאים, שנאמר אִם גַּנָּבִים בָּאוּ לְךָ וגו׳ (עובדיה א' ה'), ועושים מלחמה עם בני ישמעאל והורגים מהם הרבה, ומתכנש למשריית דעכו ומהדק פרזלא לחספא ושקיה תברין לאצבעתא וערקין ערטלאין בלא סוסואן, ויצטרפו לגיונות עמם מאדום ויבואו ויעשו מלחמה בבקעת עכו עד שישקע הסוס עד ירכו בדם ויברחו בני ישראל עד שיבואו אל בקעת יריחו, ושם יעמדו ויאמרו אחד לחבירו אנה אנחנו בורחים ונניח טפינו ונשינו, וחוזרים ועושים מלחמה אחרת בבקעת מגדו, ויברחו אדומיים ועולים לספינות, ותצא רוח ותביאם לאשור והן מענים אשורים ועבר הנהר. ולקץ תשעה חדשים יצאו בני אשור ויאבדו בני ישראל ואת בני רומא, שנאמר עַד מָה אַשּׁוּר תִּשְׁבֶּךָּ (במדבר כ"ד כ"ב). וכשאתה רואה אשורים יוצאים ודורכים בארץ ישראל הם עושים שלום, ואליהו ז״ל יוצא ומבשר להם שלום שנאמר וְהָיָה זֶה שָׁלוֹם אַשּׁוּר כִּי יָבוֹא בְאַרְצֵנוּ (מיכה ה׳ ד׳), ובני איטליא מבקשים להלחם עמם ובני ישמעאל תחזור להם המלכות כמעט, ואין מספיקים להוציא את נשיהם עד שאשור שובים אותם, ומיד בת קול יוצאת ומכרזת בכל המקומות לבני ישראל: צאו ונקמו נקמת ה׳ באדום, שנאמר וְנָתַתִּי אֶת נִקְמָתִי בֶּאֱדוֹם בְּיַד עַמִּי יִשְׂרָאֵל (יחזקאל כ״ה י״ד), ומיד בחורי בני ישראל נקבצים ונשמעים והם ממליכים עליהם מלך מזרע דוד, ותפול מחלוקת בין אלו לאלו, ובני ארץ ישראל פושעים בזרע דוד לקיים מה שנאמר וַיִּפְשְׁעוּ יִשְׂרָאֵל בְּבֵית דָּוִד עַד הַיּוֹם הַזֶּה (דהי״ב י׳ י״ט).
עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק)
אמר עולא את ירושלים נפדית אלא בצדקה שנאמר (שם א כז) ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה. א״ר פפא אי בטלי יהירי בטלי אמגושי דכתיב (שם א כה) ואצרוף כבר סיגיך ואסירה כל בדיליך אי בטלי דייני בטלי גזירפטי דכתיב (צפניה ג טו) הסיר ה׳ משפטיך פנה אויבך. א״ר יוחנן אם ראית דור שנתמעט והולך חכה לו שנאמר (ש״ב כב כח) ואת עם עני תושיע ועיניך על רמים תשפיל. וא״ר יוחנן אם ראית דור שצרות רבות באות עליו כנהר חכה לו שנאמר (ישעיה נט יט) כי יבא בנהר צר רוח ה׳ נוססה בו וסמיך ליה (שם) ובא לציון גואל. וא״ר יוחנן אין בן דוד בא אלא בדור שכולו זכאי או בדור שכולו חייב בדור שכולו זכאי שנאמר (שם ס כא) ועמך כלם צדיקים לעולם יירשו ארץ בדור שכולו חייב דכתיב (שם נט טז) וירא כי אין איש וישתומם כי אין מפגיע וכתיב (שם מח יא) למעני אעשה:
תנא דבי אליהו רבה
ברוך המקום ברוך הוא שבחר בכם בישראל מתוך שבעים לשונות ונתן בכם חכמה בינה דעה והשכל שתהיו בוטחין בו בכל עת ובכל שעה. ד"א קומי רני בלילה וגו' אין רוני זו אלא הודאת היסורין כיצד עושה אדם כל מה שהוא עושה ובאו עליו יסורין יעמוד בחצי הלילה וישבח ויברך וירומם ויגדל ויקדש לשמו של מי שאמר והיה העולם ברוך הוא שנאמר (תהילים קי״ט:ס״ב) חצות לילה אקום להודות לך וגו'. והיכן היה דוד יודע לכוון חצות לילה אלא כך אמרו חכמים כנור היה תלוי למעלה ממטתו של דוד וכשהגיע חצות לילה רוח צפונית מנשבת בו והתחיל הכנור לנגן מאליו לכך נאמר חצות לילה וגו'. ואומר (משלי כ״ח:י״ג) מכסה פשעיו לא יצליח וגו' כדי להציל מידיו כל מה שעשה וכן כשבאו עליו יסורין לטובתו (נ"י לטובת ישראל הם וכו') הם באים עליו כדי להציל מידיו כל מה שעשה לא יאמר בלבו אני צדיק אני ישר גומל חסדים אני עלי יבאו יסורין אל יכמרו דברים במקום כשאינו יכול לדבר ואל ידבר דברים אלא יסתכל אדם בעצמו ויודיע לעצמו שלא לשום אדם נושא הקב"ה פנים שנאמר (שמות ד׳:כ״ב) בני בכורי ישראל ולהלן הוא אומר (דברים י׳:י״ז׳:י״ז״ד:א׳) בנים אתם לה' אלקיכם כשהוא מייסרן אינו מייסרן אלא לאמיתן שנאמר (דברים ח׳:ה׳) וידעת עם לבבך כי כאשר ייסר איש את בנו וגו' וכי יש לך אדם בעולם שהוא רוצה שיחטא בנו ח"ו שנאמר (דברים י) כי ה' אלקיכם הוא אלקי האלקים ואדוני האדונים וגו': ד"א קומי רני בלילה אין רננה זו אלא שמחה שנאמר (ירמיהו ל״א:ז׳) רנו ליעקב שמחה ואומר (זכריה ב׳:י״ד) רני ושמחי בת ציון רני ברננות הרבה ושמחי בשמחות הרבה מפני מה כי הנני בא ושכנתי בתוכך וגו' ואומר (צפניה ג׳:ט״ו) רני בת ציון וגו' הסיר ה' משפטיך וגו' ואומר (זכריה ב׳:ג׳) ויראני ה' ארבעה חרשים וגו' ואלו הן בן דוד ובן יוסף ואליהו וכהן צדק. ברוך המקום ב"ה שבחר בחכמים ובתלמידיהם ומקיים עליהם במדה שאדם מודד מודדין לו כמו שהם יושבין בבתי כנסיות ובבתי מדרשות בכל יום וחוזרין ושונין לשם שמים ויראת שמים בלבבם ומחזיקין ד"ת על פיהם ומקבלין עליהם בשמחה עול מלכות שמים כך כביכול הקב"ה נותן להם שמחה לצדיקים בעל כרחם שלא בטובתן שנאמר (תהילים ד׳:ח׳) נתת שמחה בלבי מעת דגנם ותירושם רבו. משלו משל למה"ד למלך שהיה לו גן עצים סמוך לתוך ביתו וטובל הגינה ומעדרה ומשקה אותה מים מהשקוי (נהר) ונותן לה זבל בזויות כל עץ ועץ שיש בה ימי זקנותו יפים מימי בחרותו שנאמר (ישעיהו ס״ה:כ״ב) לא יבנו ואחר ישב לא יטעו ואחר יאכל כי כימי העץ ימי עמי וגו' (נ"י ואומר לא יגעו לריק ואומר וכו') ואומר (ישעיהו מ׳:ל״א) וקוי ה' יחליפו כח יעלו אבר כנשרים ירוצו ולא ייגעו ילכו ולא ייעפו. דבר זה עתיד להיות בסוף ונעשה מקצתו היום. דבר אחר קומי רני בלילה אין רנה זו אלא דרך שבח אבל כל זמן שישראל עושין רצון אביהם שבשמים אף הקב"ה בעצמו בא ומשבח את שמו הגדול בפניהם שנאמר רני עקרה לא ילדה פצחי רנה וצהלי וגו' ואומר (ירמיהו ל״א:י״ב) ובאו ורננו במרום ציון וגו' לפיכך הייתי אומר חייב אדם שיברך וישבח ויפאר וירומם ויגדל ויקדש לשמו של הקב"ה על כל מה שבאות לו לאדם בין טובות ובין רעות הא כיצד פגע בו ארי ולא אכלו יברך וישבח לשמו של הקב"ה שמא לארי היה מזומן וחס עליו הקב"ה ולא אכלו פגע בו דוב ולא אכלו יברך וישבח לשמו של הקב"ה שמא לדוב היה מזומן וחס עליו הקב"ה ולא אכלו פגע בו כלב ולא אכלו יברך וישבח לשמו של הקב"ה שמא לכלב היה מזומן וחס עליו הקב"ה ולא אכלו פגע בו זאב ולא אכלו יברך וישבח לשמו של הקב"ה שמא לזאב היה מזומן וחס עליו הקב"ה ולא אכלו פגע בו נחש או עקרב ולא עקצו יברך וישבח לשמו של הקב"ה שמא לאלו היה מזומן וחס עליו הקב"ה ולא עקצוהו הכהו קוץ במקום בשר ולא הכהו במקום גידים ועצמות יברך וישבח לשמו של הקב"ה שלא הכהו במקום גיד ועצם. וכל המתפלל ונותן הודאה על הקלות כאלו התפלל ונותן הודאה על החמורות שנאמר (תהילים ל״ב:ו׳) על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא וגו'.