עין יעקב
מג אָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר שְׁמוּאֵל: אַרְבַּע מֵאוֹת עֲבָדִים, וְאַמְרֵי לָהּ: אַרְבַּעַת אֲלָפִים עֲבָדִים הָיוּ לוֹ לְפַשְׁחוּר בֶּן אִמֵּר וְכֻלָּם נִטְמְעוּ בִּכְהֻנָּה, וְכָל כֹּהֵן שֶׁיֵּשׁ בּוֹ עַזּוּת פָּנִים, אֵינוֹ אֶלָּא מֵהֶם. [אָמַר אַבַּיֵי: כּוּלְּהוּ יַתְבֵי בְּשׂוּרְיָא דְּבִנְהַרְדְּעָא]. וּפְלִיגָא דְּרַבִּי אֶלְעָזָר, דְּאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: אִם רָאִיתָ כֹּהֵן בְּעַזּוּת מֶצַח, אַל תְּהַרְהֵר אַחֲרָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: (הושע ד׳:ד׳) "וְעַמְּךָ כִּמְרִיבֵי כֹהֵן". אָמַר רַבִּי אַבִּין בַּר רַב אַדָא, אָמַר רַב: כָּל הַנּוֹשֵׂא אִשָּׁה שֶׁאֵינָהּ הוֹגֶנֶת לוֹ, כְּשֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַשְׁרֶה שְׁכִינָתוֹ, מֵעִיד עַל כָּל הַשְּׁבָטִים וְאֵין מֵעִיד עָלָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהילים קכ״ב:ד׳) "שֶׁשָּׁם עָלוּ שְׁבָטִים, שִׁבְטֵי יָהּ עֵדוּת לְיִשְׂרָאֵל". אֵימָתַי הֲוֵי "עֵדוּת לְיִשְׂרָאֵל"? בִּזְמַן שֶׁהַשְּׁבָטִים "שִׁבְטֵי יָהּ". אָמַר רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא: כְּשֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַשְׁרֶה שְׁכִינָתוֹ, אֵין מַשְׁרֶה אֶלָּא עַל מִשְׁפָּחוֹת מְיֻחָסוֹת שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: (ירמיהו ל׳:ח׳) "בָּעֵת הַהִיא, נְאֻם ה', אֶהְיֶה לֵאלֹהִים לְכֹל מִשְׁפְּחוֹת יִשְׂרָאֵל". 'לְכָל יִשְׂרָאֵל' לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא 'לְכָל מִשְׁפְּחוֹת', 'וְהֵמָּה יִהְיוּ לִי לְעָם'.
עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק)
אמר ר׳ אבין בר רב אדא אמר רב כל הנושא אשה שאינה הוגנת לו כשהקב״ה משרה שכינתו מעיד על כל השבטים ואין מעיד עליו שנאמר (תהלים קכב ד) ששם עלו שבטים שבטי יה עדות לישראל אימתי הוי עדות לישראל בזמן שהשבטים שבטי יה א״ר חמא בר חנינא כשהקב״ה משרה שכינתו אין משרה אלא על משפחות מיוחסות שבישראל שנאמר (ירמיה לא כה) בעת ההיא נאם ה׳ אהיה להם לאלהים לכל משפחות בית ישראל לכל ישראל לא נאמר אלא לכל משפחות והם יהיו לי לעם:
פסיקתא דרב כהנא
[ו] גן נעול אחתי כלה גל נעול מעיין חתום (שה"ש ד:יב). ר' יודה בר' סימון בשם ר' יהושע בן לוי למלך שהיו לו בנות בוגרות ולא הספיק להשיאן, והלך לו למדינת הים ועמדו הבנות ונתעסקו בעצמן ונישאו לאנשים, והיתה כל אחת ואחת מהן נוטלת חותמו של בעלה וסימנטירין שלו. לאחר ימים בא המלך ממדינת הים ושמע קול הבריות מליזות על בנותיו ואומרין שזינו בנותיו של מלך. מה עשה, הוציא כרוז ואמר כל עמה לקומפון. קרא לחתנו הראשון אמ' לו מי את, אמ' לו אני חתנך, הוציא חתמו אמ' לו של מי הוא זה, אמ' לו שלי, הוציא סימנטרין שלו אמ' לו של מי הוא זה, אמ' לו שלי. וכן לשיני וכן לשלישי. אמ' המלך בנותיי נתעסקו בעצמן ונישאו ואתם אומרים שזינו בנותיו של מלך. כך לפי שהיו אומות העול' מונים לישר' ואו' להם שהם בניהם של מצריים, בנפשותיהם של ישר' היו שולטין, לא כל שכן בנשותיהן, א"ר הושעיה באותה שעה קרא הקב"ה למלאך שהוא ממונה על ההריון אמ' לו לך וצייר לי צורת הולד בדמות אבותם, הד"ה דכת' לראובן משפחת הראובני, לשמ' משפחת השמעני (עיין במדבר כו:ז, יד). אמ' ר' מרינוס בר' הושעיה כאנש דאמ' ברוני סברוני סכיווני. א"ר אדי הי ברישי דתיבותא, ויוד בסופה, י"ה מעיד עליהן שהן בניהם של אבותיהם. ומה טעמא, ששם עלו שבטים שבטי יה עדות לישראל (תהלים קכב:ד), שהן בניהם של אבותיהם. ד"א גן נעול אחותי כלה גל נעול (שה"ש ד:יב), אילו הבתולות. גל נעול (שם), אילו הבעולות. מעין חתום (שם), אילו הזכרים, תני בשם ר' נתן גן נעול גל נעול שני פעמים, כדרכה ושלא כדרכה. ר' חוניא בשם ר' חייה בר בה שרה ירדה למצרים וגדרה עצמה מן הערווה ונגדרו כל הנשים בזכותה. א"ר חייא בר בה כדי הוא גדור ערוה לעצמו שיגאלו ישר' בזכותו. ר' חונא בשם בר קפרא בזכות ארבעה דברים נגאלו ישר' ממצרים. שלא שינו את שמם, שלא שינו את לשונם, שלא היה בהן לשון הרע, שלא היה בהן פרוץ ערייה. שלא שינו את שמם, ראובן שמעון מי נחתון, ראובן שמעון מי סלקון. שלא שינו את לשונם, כי פי המדבר אליכם (בראשית מה:יב), ובלשון הקודש היה מדבר. שלא היה בהם לשון הרע, דבר נא באזני העם וישאלו וג' (שמות יא:ב), את מוצא שהדבר מופקד אצלן כל שנים עשר חודש ולא נמצא אחד מהם שהלשין על חבירו. שלא היה בהם פרוץ ערייה, תדע לך שהוא כן, אחת היתה ופירסמה הכתוב, ושם אמו שלומית בת דברי למטה דן (ויקרא כד:יא). ר' פנחס בשם ר' חייא בר בא בזכות שירדו ישר' למצרים וגדרו עצמן מן הערייה בזכות כן, שלחיך (שה"ש ד:יג), שילוחיך. לכך נאמ' ויהי בשלח פרעה את העם.