מדרש על תהילים 150:1

פֵּרְשָׂה צִיּוֹן בְּיָדֶיהָ. כְּתִיב (ירמיה ח, כג): מִי יִתֵּן רֹאשִׁי מַיִם וְעֵינִי מְקוֹר דִּמְעָה, מִי אָמַר הַפָּסוּק הַזֶּה, אִם תֹּאמַר יִרְמְיָה, אֶפְשָׁר לוֹ שֶׁלֹא לֶאֱכֹל, אֶפְשָׁר לוֹ שֶׁלֹא לִישֹּׁן, אֶלָּא מִי אֲמָרוֹ מִי שֶׁאֵין לְפָנָיו לֹא אֲכִילָה וְלֹא שֵׁנָה, דִּכְתִיב (תהלים קכא, ד): הִנֵּה לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל. רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר, כְּתִיב (בראשית א, ט): וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יִקָּווּ הַמַּיִם, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יְקַוּוּ לִי הַמַּיִם מַה שֶּׁאֲנִי עָתִיד לַעֲשׂוֹת בָּהֶן. רַבִּי חַגַּי בְּשֵׁם רַבִּי יִצְחָק אָמַר מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁבָּנָה לוֹ פַּלְטֵירִין, וְהוֹשִׁיב בָּהֶן דָּיוֹרִין אִלְמִים, וּבְכָל יוֹם וָיוֹם הָיוּ מַשְׁכִּימִין וְשׁוֹאֲלִין בִּשְׁלוֹם הַמֶּלֶךְ וּמְקַלְּסִין אוֹתוֹ בִּרְמִיזָה וּבְאֶצְבַּע, אָמַר הַמֶּלֶךְ וּמָה אֵלּוּ שֶׁהֵן אִלְּמִים כָּךְ מְקַלְּסִין אוֹתִי, אִם הָיוּ פִּקְחִין עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה, מֶה עָשָׂה הוֹשִׁיב בָּהֶן דָּיוֹרִין פִּקְחִין, עָמְדוּ וְהֶחֱזִיקוּ בַּפָּלָטִין שֶׁל מֶלֶךְ וְאָמְרוּ אֵין זוֹ פָּלָטִין אֶלָּא שֶׁלָּנוּ, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר הַמֶּלֶךְ תַּחֲזֹר פָּלָטִין לִכְמוֹת שֶׁהָיְתָה. כָּךְ מִתְּחִלַּת בְּרִיָּתוֹ שֶׁל עוֹלָם לֹא הָיָה קִלּוּסוֹ עוֹלֶה אֶלָּא מִן הַמַּיִם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים צג, ד): מִקֹּלוֹת מַיִם רַבִּים אַדִּירִים מִשְׁבְּרֵי יָם, וּמָה הָיוּ אוֹמְרִים: אַדִּיר בַּמָּרוֹם ה', בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּמָה אִם אֵלּוּ שֶׁאֵין לָהֶם לֹא פֶּה וְלֹא לָשׁוֹן, לֹא אֲמִירָה וְלֹא דִּבּוּר כָּךְ מְקַלְּסִין אוֹתִי, לִכְשֶׁאֶבְרָא בְּנֵי אָדָם עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה, וְכֵיוָן שֶׁבָּרָא בְּנֵי אָדָם עָמְדוּ דּוֹר אֱנוֹשׁ וְדוֹר הַמַּבּוּל וּמָרְדוּ בוֹ, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יַחֲזֹר הָעוֹלָם לִכְמוֹת שֶׁהָיָה, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ז, יב): וַיְהִי הַגֶּשֶׁם עַל הָאָרֶץ. רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן אָמַר לְאֶחָד שֶׁהָיָה לוֹ מַקֵּל וְצִנִּית, עָמַד וְסִגֵּל וְקָנָה לוֹ צֹאן, וְנִכְנְסוּ זְאֵבִין וּבְקָעוּם, אָמַר אוֹתוֹ הָרוֹעֶה אֶחְזֹר לְאוֹתוֹ מַקֵּל וּלְאוֹתָהּ צִנִּית. כָּךְ רוֹעֶה זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים פ, ב): רֹעֵה יִשְרָאֵל הַאֲזִינָה נֹהֵג כַּצֹּאן יוֹסֵף ישֵׁב הַכְּרוּבִים הוֹפִיעָה. צֹאן אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל לד, לא): וְאַתֵּן צֹאנִי צֹאן מַרְעִיתִי. נִכְנְסוּ זְאֵבִין לְתוֹךְ עֶדְרוֹ וּבְקָעוּם, אֵלּוּ הַשֹּׂוֹנְאִים שֶׁנִּכְנְסוּ לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: מִי יִתֵּן רֹאשִׁי מַיִם. כְּתִיב (תהלים מב, ה): אֵלֶּה אֶזְכְּרָה וְאֶשְׁפְּכָה עָלַי נַפְשִׁי, כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל אוֹמֶרֶת לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, לְשֶׁעָבַר הָיִיתִי עוֹלָה לִירוּשָׁלַיִם וּדְרָכִים מְתֻקָּנִים, וְעַכְשָׁיו בַּשָֹּׂךְ, שֶׁנֶּאֱמַר (הושע ב, ח): לָכֵן הִנְנִי שָׂךְ אֶת דַּרְכֵּךְ בַּסִּירִים. דָּבָר אַחֵר, אֵלֶּה אֶזְכְּרָה, לְשֶׁעָבַר הָיִיתִי עוֹלָה וְאִילָנוֹת מְסַכְּכוֹת עַל רֹאשִׁי, וְעַכְשָׁיו תְּלוּיָה לַשֶּׁמֶשׁ. אֵלֶּה אֶזְכְּרָה, לְשֶׁעָבַר הָיִיתִי עוֹלָה בְּצִלּוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְעַכְשָׁיו בְּצִלָּן שֶׁל מַלְכֻיּוֹת. אֵלֶּה אֶזְכְּרָה וגו', אַסְפַּסְיָאנוּס קֵיסָר הוֹשִׁיב שׁוֹמְרִים רָחוֹק מִפּוּמְעִים שְׁמוֹנָה עָשָׂר מִיל, וְהָיוּ שׁוֹאֲלִים לְעוֹלֵי רְגָלִים וְאוֹמְרִים לָהֶם לְמִי אַתֶּם, וְהָיוּ אוֹמְרִים לָהֶם אַסְפַּסְיָאנִי, טְרָכִינִי, אַדְרִיָּינִי. אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה אָמְרָה כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, לְשֶׁעָבַר הָיִיתִי עוֹלָה וְסַלֵּי בִּכּוּרִים עַל רֹאשִׁי בָּהַשְׁכָּמָה, שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים (ירמיה לא, ה): קוּמוּ וְנַעֲלֶה צִיּוֹן, וּבַדְּרָכִים הָיוּ אוֹמְרִים (תהלים קכב, ב): עֹמְדוֹת הָיוּ רַגְלֵינוּ בִּשְׁעָרַיִךְ יְרוּשָׁלָיִם. בְּהַר הַבַּיִת מָה הָיוּ אוֹמְרִים (תהלים קנ, א): הַלְלוּיָהּ הַלְלוּ אֵל בְּקָדְשׁוֹ. בָּעֲזָרָה הָיוּ אוֹמְרִים (תהלים קנ, ו): כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ, וְעַכְשָׁיו אֶדַּדֵּם, דְּמוּמָה סָלְקָא, דְּמוּמָה נָחֲתָא. אֵלֶּה אֶזְכְּרָה, לְשֶׁעָבַר הָיִיתִי עוֹלָה בְּשִׁירוֹת וּבִזְמִירוֹת לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (תהלים מב, ה): בְּקוֹל רִנָּה וְתוֹדָה, וְעַכְשָׁיו בָּכְיָה סָלְקָא בָּכְיָה נָחֲתָא. אֵלֶּה אֶזְכְּרָה, לְשֶׁעָבַר הָיִיתִי עוֹלָה הֲמוֹנִיּוֹת הֲמוֹנִיּוֹת שֶׁל חֲגִיגָה, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (תהלים מב, ה): הָמוֹן חוֹגֵג. אָמַר רַבִּי לֵוִי כַּהֲדֵין גַּעְגְּעָא דְּלָא פָּסֵיק לָא בִּימָמָא וְלָא בְּלֵילְיָא, וְעַכְשָׁיו טָמְשָׁא סָלְקִין וְטָמְשָׁא נָחֲתִין, אֵלֶּה אֶזְכְּרָה וְאֶשְׁפְּכָה עָלַי נַפְשִׁי וגו'. דָּבָר אַחֵר, פֵּרְשָׂה צִיּוֹן בְּיָדֶיהָ, רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה לוֹ בֵּן, הֲוֵי מָחֵי לֵיהּ וַאֲמַר חֲטֵית, הֲוָה מָחֵי לֵיהּ וַאֲמַר חֲטֵית וְסִיכַּלְתְּ, וְעוֹד הֲוֵי מָחֵי לֵיהּ עַד דְּפָשַׁט עֲשַׂר אֶצְבְּעוֹי קוֹדָמוֹי, כָּךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הֲוָה מְיַיסֵּר לִירוּשָׁלַיִם וַהֲוַת אָמְרָה חֲטֵית, עַד פֵּרְשָׂה צִיּוֹן בְּיָדֶיהָ. אֵין מְנַחֵם לָהּ, אָמַר רַבִּי לֵוִי כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר: אֵין, הֲוָה לָהּ, (בראשית יא, ל): וַתְּהִי שָׂרַי עֲקָרָה אֵין לָהּ וָלָד, וַהֲוָה לָהּ, דִּכְתִיב (בראשית כא, א): וַה' פָּקַד אֶת שָׂרָה. וְדִכְוָתָהּ (שמואל א א, ב): וּלְחַנָּה אֵין יְלָדִים, וַהֲוָה לָהּ, דִּכְתִיב (שמואל א ב, כא): כִּי פָקַד ה' אֶת חַנָּה. וְדִכְוָתָהּ (ירמיה ל, יז): צִיּוֹן הִיא דֹּרֵשׁ אֵין לָהּ, וַהֲוָה לָהּ. דִּכְתִיב (ישעיה נט, כ): וּבָא לְצִיּוֹן גּוֹאֵל, אַף כָּאן אֵין מְנַחֵם לָהּ, וַהֲוָה לָהּ, דִּכְתִיב (ישעיה נא, יב): אָנֹכִי אָנֹכִי הוּא מְנַחֶמְכֶם. צִוָּה ה' לְיַעֲקֹב סְבִיבָיו צָרָיו, כְּגוֹן חַלְּמִישׁ, לְנָוֶה. קַסְטְרָא, לְחֵיפָה. סוּסִיתָא, לִטְבֶרְיָה. יְרִיחוֹ, לִנְוֵעֵדֶן. לוּד, לְאוֹנוֹ. הָיְתָה יְרוּשָׁלָיִם לְנִדָּה בֵּינֵיהֶם, לְרִחוּק הָיְתָה.

וּלְקַחְתֶּם אֲגֻדַּת אֵזוֹב, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (משלי טז, ד): כֹּל פָּעַל ה' לַמַּעֲנֵהוּ, אַתָּה מוֹצֵא שֶׁכָּל מַה שֶּׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּשֵׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית לֹא בָרָא אֶלָּא לִכְבוֹדוֹ וְלַעֲשׂוֹת בָּהֶן רְצוֹנוֹ. בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן בָּרָא שָׁמַיִם וָאָרֶץ אַף הֵם לִכְבוֹדוֹ בְּרָאָם, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה סו, א): כֹּה אָמַר ה' הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי, וְאוֹמֵר (תהלים יט, ב): הַשָּׁמַיִם מְסַפְּרִים כְּבוֹד אֵל. וְכֵן הָאוֹר שֶׁבָּרָא לִכְבוֹדוֹ הוּא, דִּכְתִיב (תהלים קד, ב): עֹטֶה אוֹר כַּשַֹּׂלְמָה. מַה נִּבְרָא בְּיוֹם שֵׁנִי, רָקִיעַ, לִכְבוֹדוֹ בְּרָאוֹ שֶׁיַּעַמְדוּ שָׁם הַמַּלְאָכִים וְיִהְיוּ מְקַלְסִין אוֹתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קנ, א): הַלְלוּהוּ בִּרְקִיעַ עֻזּוֹ. מַה בָּרָא בְּיוֹם שְׁלִישִׁי, דְּשָׁאִים וְאִילָנוֹת, וּמָצִינוּ שֶׁהַדְּשָׁאִין מְקַלְּסִין לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים סה, יד): יִתְרוֹעֲעוּ אַף יָשִׁירוּ, וּמִנַּיִן אַף הָאִילָנוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים א טז, לג): אָז יְרַנְּנוּ עֲצֵי הַיָּעַר מִלִּפְנֵי ה'. אַתָּה מוֹצֵא שֶׁצִּוָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִן הָאִילָנוֹת לַעֲשׂוֹת מֵהֶן מִצְווֹת. בְּפָרָה אֲדֻמָּה צִוָּה לְהַשְׁלִיךְ בִּשְׂרֵפָתָהּ עֵץ אֶרֶז וְאֵזוֹב, וְהַזָּאַת מֵי נִדָּה צִוָּה לַעֲשׂוֹת בָּאֵזוֹב, וְטַהֲרַת הַמְצֹרָע צִוָּה לַעֲשׂוֹת בְּעֵץ אֶרֶז וְאֵזוֹב. וְכֵן בְּמִצְרַיִם צִוָּה לְהַגִּיעַ הַדָּם אֶל הַמַּשְׁקוֹף וְאֶל שְׁתֵּי הַמְּזוּזוֹת בָּאֵזוֹב, שֶׁנֶּאֱמַר: וּלְקַחְתֶּם אֲגֻדַּת אֵזוֹב. וְכֵן בָּרָא הַמַּיִם בְּיוֹם שְׁלִישִׁי, שֶׁכִּנְּסָן מֵעַל הָאָרֶץ, וּמִשָּׁם קִלּוּסוֹ עוֹלֶה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים צג, ד): מִקֹּלוֹת מַיִם רַבִּים אַדִּירִים מִשְׁבְּרֵי יָם. מַה נִּבְרָא בְּיוֹם רְבִיעִי מְאוֹרוֹת, לִכְבוֹדוֹ בְּרָאָם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קמח, ג): הַלְּלוּהוּ שֶׁמֶשׁ וְיָרֵחַ. בְּיוֹם חֲמִישִׁי בָּרָא עוֹפוֹת לִכְבוֹדוֹ לְהַקְרִיב מֵהֶן קָרְבָּן, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא א, יד): אִם מִן הָעוֹף עֹלָה קָרְבָּנוֹ. מַה נִּבְרָא בְּיוֹם שִׁשִּׁי בְּהֵמוֹת, לִכְבוֹדוֹ, וְצִוָּה לְהַקְרִיב מֵהֶם קָרְבָּן, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא א, ב): אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן לַה' מִן הַבְּהֵמָה מִן הַבָּקָר, וּבָרָא בוֹ אָדָם לִכְבוֹדוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קמח, ז יג): הַלְלוּ אֶת ה' מִן הָאָרֶץ תַּנִּינִים וגו', הֱוֵי: כֹּל פָּעַל ה' לַמַּעֲנֵהוּ.

אלקי צורי אחסה בו. רבנן אמרי כלפי שנפלו לפני דוד עשרה שונאים. שאול דואג ואחיתופל שבע בן בכרי ושמעי בן גרא שובך וגלית ושלשת אחיו. שנאמר (שמואל-ב כא כב) את ארבעת אלה יולדו להרפה. חמשה מישראל וחמשה מאומות העכו"ם. וכנגדן אמר דוד עשרה מיני קלוסין ואלו הן - חזקי וסלעי ומצודתי ומפלטי. אלקי צורי אחסה בו. מגני וקרן ישעי משגבי ומנוסי. רבי יהודה אומר לפי שקלסו בעשרה קלוסין לפיכך קלסו בסוף הספר בעשרה הלולין. (תהלים קנ א) הללו אל בקדשו. וכל הפרשה שהן עשרה. וקרן ישעי. מה שמן המשחה מבעבע ויורד עליו. מהולל אקרא ה'. משובח אקרא יתך. ומאויבי אושע. רבי יודן אמר סרס המקרא ודרשהו. אושע מן אויבי אקרא ה' משובח. כשתושיעני מאויבי אהלל יתך. ר' הונא בשם רבי אחא אמר כלפי יהושפט אמרו (דברי הימים-ב כ כב) ובעת החלו ברנה ותהלה נתן ה' מארבים. שעד שלא היו שונאים באין עליו היה אומר שירה והיו השונאים נופלים לפניו: