מדרש על תהילים 79:1: בראשית רבה ומקורות קלאסיים

כי אתא רב דימי אמר פעם אחת היה לבוש סירקון של זהב והיה יושב בין גדולי רומי ובאתה אמו וקרעתו ממנו וטפחה לו על ראשו וירקה לו בפניו ולא הכלימה ונפל קורדקסין שלה והושיטו לה שלא תצטער. תני אבימי בריה דר׳ אבהו יש מאכיל לאביו פסיוני וטורדו מן העולם ויש מטחינו בריחים (ע״ב) ומביאו לעוה״ב א״ר אבהו כגון אבימי ברי קיים מצות כבוד חמשה בני סמכי הוו ליה לאבימי בחיי אביו וכי הוה אתי ר׳ אבהו קרי אבבא רהיט ואזל ופתח לית ואמר אין אין אדמטאי התם יומא חד א״ל אשקיין מיא אדאייתי ליה נמנם גחין קאי עלית עד דאיתער אסתייעא מלתיה ודרש אבימי (תהלים עט א) מזמור לאסף אלהים באו גוים בנחלתך א״ל רב יעקב בר אבוה לאביי כגון אנא דעד דאתינא מבי רב אבא מדלא לי כסא ואמא מזגא לי היכי אעביד א״ל מאמך קביל ומאבוך לא תקבל דכיון דבר תורה הוא חלשא דעתיה. ר׳ טרפון הוה ליה ההיא אימא דכל אימת דהות בעיא למיסק לפוריא גחין וסליקה וכל אימת דהות נחית נחתא עלויה אתא וקא משתבח בי מדרשא אמרי ליה עדיין לא הגעת לחצי כבוד כלום זרקה ארנקי בפניך לים ולא הכלמתה. רב יוסף כי הוה שמע קל כרעא דאימיה אמר איקום מקמי שכינה דאתיא אמר רבי יוחנן אשרי מי שלא חמאן ר׳ יוחנן עברתו אמו מת אביו ילדתו מתה אמו. וכן אביי:

יז כִּי אָתָא רַב דִּימִי אָמַר: פַּעַם אַחַת הָיָה לָבוּשׁ סִירָקוֹן שֶׁל זָהָב, וְהָיָה יוֹשֵׁב בֵּין גְּדוֹלֵי רוֹמִי, וּבָאתָה אִמּוֹ וּקְרָעַתּוֹ מִמֶּנּוּ וְטָפְחָה לוֹ עַל רֹאשׁוֹ וְיָרְקָה לוֹ בְּפָנָיו, וְלֹא הִכְלִימָהּ. (וְנָפַל קוֹרְדַקְסִין שֶׁלָּהּ, וְהוֹשִׁיט לָהּ, שֶׁלֹא תִּצְטַעֵר.) תָּנִי אֲבִימִי בְּרֵיהּ דְּרַבִּי אַבָּהוּ: יֵשׁ מַאֲכִיל לְאָבִיו פַּסְיוֹנִי וְטוֹרְדוֹ מִן הָעוֹלָם. וְיֵשׁ מַטְחִינוֹ בְּרֵחַיִם וּמְבִיאוֹ לָעוֹלָם הַבָּא. אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ: כְּגוֹן אֲבִימִי בְּרִי, קִיֵּם מִצְוַת כִּבּוּד. חֲמִשָּׁה בְּנֵי סַמְכֵי הֲווּ לֵיהּ לַאֲבִימִי בְּחַיֵּי אָבִיו, וְכִי הֲוָה אַתִּי רַבִּי אַבָּהוּ, קָרִי אַבָּבָא, רָהִיט וְאָזַל וּפָתַח לֵיהּ, וְאָמַר: 'אִין אִין', עַד דְּמָטָא הָתָם. יוֹמָא חַד אָמַר לֵיהּ: אַשְׁקְיָין מַיָּא, אַדְאַיְתִּי לֵיהּ, נִמְנֵם, גָּחִין קָאִי לֵיהּ עַד דְּאִיתְּעַר. אִיסְתַּיְעָא מִלְּתֵיהּ וְדָרִישׁ אֲבִימִי: (תהילים ע״ט:א׳) "מִזְמוֹר לְאָסָף, אֱלֹהִים, בָּאוּ גּוֹיִם בְּנַחֲלָתֶךָ". אָמַר לוֹ רַב יַעֲקֹב בַּר אֲבוּהָ לְאַבַּיֵי: כְּגוֹן אֲנָא, דְּעַד דַּאֲתִינָא מִבֵּי רַב. אַבָּא מַדְלִי לִי כַּסָּא, וְאִמָּא מַזְגָא לִי, הֵיכִי אִיעָבִיד? אָמַר לֵיהּ: מֵאִמְּךָ קַבִּיל, וּמֵאָבִיךָ לָא תְּקַבֵּל, דְּכֵיוָן דְּ'בַר־תּוֹרָה' הוּא, חָלְשָׁה דַּעְתֵּיהּ. רַבִּי טַרְפוֹן הֲוָה לֵיהּ הַהִיא אִמָּא, דְּכָל אֵימַת דַּהֲוָת בַּעְיָא לְמֵיסַק לְפוּרְיָא, גָּחִין וְסָלִיק [לָהּ, וְכָל אֵימַת דַּהֲוָת נָחִית, נָחְתַּת עִלוּיֵהּ], אָתָא וְקָא מִשְׁתַּבַּח בֵּי מִדְרָשָׁא. אַמְרֵי לֵיהּ: עֲדַיִן לֹא הִגַעְתָּ לַחֲצִי כִּבּוּד. כְּלוּם זָרְקָה אַרְנְקִי בְּפָנֶיךָ לַיָּם, וְלֹא הִכְלַמְתָּהּ? רַב יוֹסֵף, כִּי הֲוָה שָׁמַע קָל כַּרְעָא דְּאִמֵּיהּ, אָמַר: אֵיקוּם מִקַּמֵּי שְׁכִינָה דְּאַתְּיָא. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אַשְׁרֵי מִי שֶׁלֹּא חֲמָאָן. רַבִּי יוֹחָנָן, עִבְּרַתּוֹ אִמּוֹ, מֵת אָבִיו. יְלָדַתּוֹ, מֵתָה אִמּוֹ. וְכֵן אַבַּיֵי. [אֵינִי, וְהָאָמַר אַבַּיֵי: "אָמְרָה לִי אֵם"? הַהִיא, מַרְבִּינִיתֵּיהּ הֲוָאִי].

נחלתינו נהפכה לזרים. כמו שאמ' יאסף (תהלים עט א) אלהים באו גוים בנחלתיך וירמיח קראה נחלתינו. בתינו זה מקדש ראשון ומקדש שני. לנכרים שהיו קדש קדשים ועתה לשקוצים ביד נכרים.