מדרש תנחומא
וַיַּעַשׂ קַרְנֹתָיו עַל אַרְבַּע פִּנֹּתָיו (שמות לח, ב). לְכַפֵּר עַל אֻמָּה שֶׁרוֹמַמְתִּיהָ בְּאַרְבַּע קְרָנוֹת בְּסִינַי. קֶרֶן שֶׁלָּהֶן, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיָּרֶם קֶרֶן לְעַמּוֹ (תהלים קמח, יד). קֶרֶן תּוֹרָה, קַרְנַיִם מִיָּדוֹ לוֹ וְשָׁם חֶבְיוֹן עֻזּוֹ (חבקוק ג, ד). וְקֶרֶן כְּהֻנָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: וַתָּרֶם כִּרְאֵים קַרְנִי (תהלים צב, יא). וְקֶרֶן מַלְכוּת, שֶׁנֶּאֱמַר: וּמֹשֶׁה לֹא יָדַע כִּי קָרַן עוֹר פָּנָיו (שמות לד, כט). וּכְתִיב: וַיְהִי בִישֻׁרוּן מֶלֶךְ וְגוֹ' (דברים לג, ד).
עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק)
אמר רב קטינא שית אלפי שני הוי עלמא וחד חרוב שנאמר (ישעיה ב יא) ונשגב ה׳ לבדו ביום ההוא אביי אמר תרי חרוב שנאמר (הושע ו ב) יחיינו מיומים ביום השלישי יקימנו ונחיה לפניו תניא כותיה דרב קטינא כשם שהשביעית משמטת שנה אחת לז׳ שנים כך העולם משמט אלף שנים לז׳ אלפים שנה שנא' ונשגב ה׳ לבדו ביום ההוא ואומר (תהלים צב א) מזמור שיר ליום השבת יום שכלו שבת ואומר (שם צ ד) כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול תנא דבי אליהו ששת אלפים שנה הוי עלמא ב׳ אלפים תהו ב׳ אלפים תורה ב׳ אלפים ימות המשיח (ע״ב) ובעונותינו שרבו יצאו מהם מה שיצאו א״ל אליהו לרב יהודה אחוה דרב סלא חסידא אין העולם פחות מפ״ה יובלות וביובל האחרון בן דוד בא א״ל בתחלתו או בסופו א״ל איני יודע כלה או אינו כלה א״ל איני יודע רב אשי אמר הכי א״ל עד הכא לא תסתכי ליה מכאן ואילך איסתכי ליה שלה רב חנן בר תחליפא לרב מצאתי אדם אחד ובידו מגלה אחת כתובה אשורית ובלשון הקדש אמרתי לו זו מנין לך אמר לי לחיילות של רומי נשכרתי ובין גנזי רומי מצאתיה וכתוב בה לאחר ארבעת אלפים ומאתים וצ״א שנה לאחר בריאתו של עולם עולם יתום מהם מלחמות תנינים ומהם מלחמת גוג ומגוג והשאר ימות המשיח ואין הקב״ה מחדש עולמו אלא לאחר ז׳ אלפים שנה רב אחא בריה דרבא אמר לאחר חמשת אלפים שנה איתמר:
פרקי דרבי אליעזר
"וַתָּרֶם כִּרְאֵים קַרְנִי" (תהלים צב, יא): מה ראם קרנותיו גבוהות מכל בהמה והוא מנגח לימינו ולשמאלו, כך מנחם בן עמיאל בן יוסף קרנותיו גבוהות מכל בהמה ומנגח לד' רוחות העולם ועליו אמר משה (דברים לג, יז): "בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ וְקַרְנֵי רְאֵם קַרְנָיו" ועמו רבבות אפרים ואלפי מנשה, שנאמר (דברים לג, יז): "וְהֵם רִבְבוֹת אֶפְרַיִם וְהֵם אַלְפֵי מְנַשֶּׁה", ועליו יתיצבו מלכים להרגו, שנאמר (תהלים ב, ב): "יִתְיַצְּבוּ מַלְכֵי-אֶרֶץ" וישראל שבארץ בצרה גדולה אבל צרתה כזית רענן, שנאמר (תהלים צב, יא): "בַּלֹּתִי בְּשֶׁמֶן רַעֲנָן".