אוצר מדרשים
ו׳) פוקד עון אבות על בנים (כ' ה') זה שאמר הכתוב יספת לגוי וגו' (ישעיה כ״ו ט״ו), עכו״ם אתה נותן לו בן זכר הוא מושך לו ערלה ומגדל לו בלורית, הגדיל מוליכו לבית ע״ז ומכעיסך, אבל ישראל אתה נותן לו בן זכר מל אותו לשמונה ימים ואם הוא בכור פודה אותו לשלשים יום, הגדיל מוליכו לבית הכנסת ולבית המדרש לברך שמך בכל יום ואומר ברכו את ה׳. קטנים כיצד [מכפרים]? באסיפתם כשהם קטנים. גדולה הצלת קטנים לאבותם, שהצלת גדולים פעמים היא ממתנת עד ארבעה דורות אבל הצלת קטנים מכפרת מיד. ומנין שהצלת גדולים עד ד׳ דורות? שנאמר פוקד עון אבות על בנים וגו׳ אין אתה יכול לומר שאם היה האב רשע והבנים צדיקים שהוא פוקד רשעת האב עליהם, שאין זו מדת הדין, ואין אתה יכול לומר שהוא נתפס בחובו שאין זו מדה״ד. ואיזו מדת הרחמים? תולה לאב עד ד׳ דורות, אם נמצא אחד מהם צדיק הרי האב ניצול, לא נמצא אחד מהם צדיק כל אחד נתפס על מעשיו. שמא תאמר פוקד עון אבות על בנים לשון קצף הוא, צא ולמד מי"ג מדות ה׳ ה׳ אל רחום וגו׳ פוקד עון אבות על בנים וגו׳ (ל״ד ו׳ ב׳) אף כשהוא אומר פוקד עון אבות על בנים לשון רחמים הוא שהוא תולה לאבות ד' דורות, שאם יהיה אחד מהדורות צדיק הוא מצילם מדינה של גיהנם. ועוד משה רבינו בשעה שבא לבקש רחמים מהו אומר, ועתה יגדל נא כח ה' וגו׳ ארך אפים וגו׳ פוקד עון אבות וגו׳ (במדבר י״ד י״ב—י״ח) ואלו היה לשון קצף לא היה אומר זה. ושלמה המלך ע״ה אמר יסר בנך ויניחך וגו׳ (משלי כ״ט י״ז), למד בנך תורה ויניחך מדינה של גיהנם, ויתן מעדנים לנפשך (שם) בגן עדן עם הצדיקים. ואם תאמר האב צדיק כבר זכה לעצמו ואין צריך לבנו, והרי נדב ואביהוא מתים ומאי ת״ל ובנים לא היו להם (במדבר ג׳ ד׳), שאם בנים צדיקים היה להם היו נצולים בזכותם. מפני שמשה רע״ה בקש מהקב״ה שאל יתנהג עם קרח במדת הרחמים כדרך שהוא נוהג עם בני אדם, אלא במדת הדין שנאמר אם כמות כל האדם וגו' (במדבר ט״ז:כ״ט), ומנין שהיה לקרח בנים ונצולו, שנאמר ובני קרח לא מתו (שם כ"ו). ומנין שהיו צדיקים, שנאמר למנצח לבני קרח על עלמות שיר אלהים לנו מחסה וגו' (תהילים מ״ו:א׳-ב׳), מזמור זה מדבר ששמו באלהים כסלם ושהיו בוטחים שלא יהיו נבלעים עם אביהם, הרי שהיו צדיקים. ר' יהושע אומר וכי איזו מדה מרובה מדת הטובה או מדת הפורענות? ומה אם מדת הפורענות שהיא מועטה נמשכו בה הבנים אחר האבות בעון האבות, מדת הטובה שהיא מרובה אינו דין שימשכו בה האבות אחר הבנים לחיי העוה״ב. וכן הוא אומר ובניהם יראו וישמחו וגו' (זכריה י' ז'), מלמד שהקב״ה מקרבן אלו אל אלו האבות אצל הבנים למחיצתו בג״ע, לכן כתיב וכאב את בן ירצה (משלי ג׳:י״ב). ר' חנינא אומר הרי הוא אומר כי יקרא קן צפור וגו' (דברים כ״ב:ו׳) וכי מי הם גדולים רחמי הבריות או רחמי מי שאמר והיה העולם? אם הבריות שרחמיהם מועטין נצטוו שאם יקחו הבנים ישלחו את האם חפשי, הקב״ה שרחמיו מרובין עאכו״כ שאם נטל את הבנים שישלח אבותיהם חפשי מדינה של גיהנם. ר"מ אומר הרי ה"א כבד את אביך וגו' היכן מצותו של מלך ביותר בפלטרין שלו או חוץ לפלטרין? הוי אומר בפלטרין, ומה אם חוץ לפלטרין צוה הקב״ה כבד את אביך וגו' בפלטרין של מלך מה״מ הקב"ה שהוא גן עדן עאכו״כ, ואם יושבין הבנים במחיצת הצדיקים והאבות במחיצת הרשעים אין זה כבוד. הא למדת שהם מכפרין עליהם. וכה״א בדוד ויאמר דוד אל נתן חטאתי לה' ויאמר נתן אל דוד גם ה' העביר חטאתך לא תמות (שמואל ב י״ב:י״ג) יכול בלא דבר, ת״ל אפס כי נאץ נאצת את אויבי ה׳ בדבר הזה גם הבן הילוד לך מות ימות (שם), לפיכך היה מתודה כל אותם הז' ימים, שמא יחיה הילד שמא ימחול לו הקב״ה ולא יהיה צריך שיתכפר במיתת הילד והיה מתענה, וכשבשרוהו שמת ידע שניצול מדינה של גיהנם. וכה"א ויאמרו עבדיו אליו וגו' [כי אמרתי מי יודע יחנני ה' וגו'] (שם). קטני ישראל שהם מתים מאימתי הם באים לחיי העוה״ב ר״מ אומר משידעו לענות אמן, שנאמר פתחו שערים ויבא גוי צדיק שומר אמונים (ישעיה כ״ו) זה העונה אמן, יש אומרים משעה שימולו שנאמר עני אני וגוע מנוער נשאתי אימך (תהלים פ״ח ט"ז) זה אימת המילה, והלכה כי״א. ר״ע אומר קטני ישראל אע״פ שאבותיהם רשעים באים לחיי עוה״ב שנאמר שומר פתאים ה', אבל קטנים עכו״ם אינם באים לחיי עוה״ב.