פְּקֻדֵיהֶ֖ם לְמַטֵּ֣ה רְאוּבֵ֑ן שִׁשָּׁ֧ה וְאַרְבָּעִ֛ים אֶ֖לֶף וַחֲמֵ֥שׁ מֵאֽוֹת׃ (פ)
מדרש לקח טוב
פס'. ראובן בכור ישראל. אלה משפחות הראובני ויהיו פקודיהם שלשה וארבעים אלף שבע מאות ושלשים. ובמדבר כתיב (במדבר א׳:כ״א) פקודיהם למטה ראובן ששה וארבעים אלף וחמש מאות חסרו מן ראובן אלפים שבע מאות ושבעים:
מדרש תהילים
מזמור לאסף אלקים באו גוים בנחלתך. וכי מזמור היה לו לומר אינו אלא בכיה. וכיוצא בו אתה אומר (שמואל-ב טו ל) ודוד עולה במעלה הר הזיתים עולה ובוכה. וכתיב מזמור. זה שאמר הכתוב (משלי כא טו) שמחה לצדיק עשות משפט. הצדיקים פורעין חובו ומזמרין להקב"ה. וכן אסף אומר מזמור לאסף אלקים. משל למלך שהיה לו בן והיה קשה ולא היה שומע לאביו מה עשה המלך כיון שכעס נכנס לחופתו של בנו והיה מחתך ומקרע ומשליך לאשפה עד שנקרע כולו והשליך הבן משם. אמר המלך לא יפה עשיתי שקרעתי חופתו של בני שאני יכול לעשות יותר יפה הימנה ולא הרגתיו בחמתי שאם הרגתיו בחמתי בן אחי יורש אותי ומוטב שיירשני בני. כך אמר אסף לא יפה עשה הקב"ה שהפיג את חמתו בעצים ובאבנים ולא בבניו. וכן הוא אומר (איכה ד יא) כלה ה' חמתו. במה ויצת אש בציון. לכך אמר אסף הנחת אותם ליכנס ולא כתבת בתורה (במדבר א כא) והזר הקרב יומת. ולא הזר בלבד אלא בני אהרן קדושים נכנסו להקריב ונשרפו. וכן עוזיה לא נכנס אלא לכבודך להקטיר קטרת לפניך ויצא מצורע ולא עוד אלא שרעשה הארץ. ואלו הערלים הנחתם שיכנסו. אמר לו הקב"ה הללו נכנסו שלא ברשות לפיכך פגעתי בהם. אבל אלו נכנסו ברשות ואני צויתי אותם שיכנסו שנאמר (ירמיה א טו) הנני קורא לכל משפחות הארץ. אמר הקב"ה מה עשו שמו את ירושלים לעיים ואני מחדשה שנאמר (ישעיה ס יז) תחת הנחשת אביא זהב. אמר לפניו רבונו של עולם הרי את מחדש את אלו בניך שנהרגו מה תעשה שנאמר נתנו את נבלת עבדיך מאכל לעוף השמים בשר חסידיך. וכי חסידים היו והלא כתיב (ירמיה ה ח) סוסים מזוינים משכים היו איש אל רעהו ילצהו. אמר אסף כיון שנעשה בהן דין חסידים היו. וכן הוא אומר (דברים כה ב) והיה אם בן הכות הרשע. בתחלה נקרא רשע ואחר שנקלה נקרא אחיך שנאמר (שם) ונקלה אחיך לעיניך: