בראשית טו:יב מדרש: תנחומא בובר, פסיקתא דרב כהנא, מדרש תנחומא וויקרא רבה

[אלה פקודי המשכן משכן העדות]. מהו העדות, זו התורה שהיו יגעים בה, אמר להם הקב"ה בזכות התורה ובזכות הקרבנות אני מציל אתכם מגיהנם, אפילו אברהם אביהם הראה לו הקב"ה התורה והקרבנות וגיהנם ומלכיות, תורה, ולפיד אש (בראשית טו יז), וקרבנות, ויאמר אליו קחה לי עגלה משולשת (שם שם ט), גיהנם תנור עשן (שם שם יז), מלכיות והנה אימה חשכה גדולה (שם שם יב), אמר לו הקב"ה כל זמן שבניך מתעסקין הם בשתים הם ניצולים משתים, כל זמן שמתעסקין בתורה ובקרבנות, ניצולים מגיהנם וממלכיות, ועתיד בית המקד ליחרב, והקרבנות בטלין, אלא מה אתה אומר שישתעבדו בניך בגיהנם או במלכיות, אברהם בירר את המלכיות, א"ל רבונו של עולם ישתעבדו במלכיות ולא ירד אחד מהם לגיהנם, שנאמר אם לא כי צורם מכרם (דברים לב ל), ואין צורם אלא אברהם אבינו, שנאמר הביטו אל צור חוצבתם (ישעיה נא א), וה' הסגירם (דברים שם), שהסכים עמו הקב"ה, אמר ר' חנינא היה עומד אברהם ותמיה ולא היה יודע מה לברור אמר לו הקב"ה חתוך את הדבר, באותה שעה רמז לו הקב"ה לברור את המלכיות, הוי אלה פקודי משכן העדות, כל ימים שישראל עוסקים בתורה ובקרבנות, אינן יורדין לגיהנם, אמר הקב"ה לישראל בעולם הזה הייתם משועבדים בידי מלכיות ולעולם הבא אציל אתכם מגיהנם, בזכות התורה שנקראת אש, שנאמר מימינו אש דת למו (דברים לג ב), והאש מכבה את האש, שנאמר כי תעבור במים אתך אני ובנהרות לא ישטפוך כי תלך במו אש לא תכוה ולהבה לא תבער בך (ישעיה מג ב).

[ב] רבות עשיתה י"י אלהי נפלאתיך ומחשבתיך וג' (תהלים מ:ו). ר' חננה בר פפא או' תרתי. כל נפלאות ומחשבות שחשבתה כדי שיקבל אבינו אברהם את המלכיות. אלינו (שם), בשבילנו, כדי שנעמוד בעולם. שמעון בר אבא בשם ר' יוחנן ארבעה דברים הראה הקב"ה לאבינו אברהם, תורה, וקרבנות, גיהנם, ומלכיות. תורה, ולפיד אש (בראשית טו:יז). קרבנות, ויאמר אליו קחה לי עגלה משלשת וג' (שם טו:ט). גיהנם, תנור עשן (שם טו:יז). מלכיות, והנה אימה חשכה גדולה וג' (שם טו:יב). א' לו הקב"ה לאבינו אברהם כל זמן שבניך מתעסקין בשתי' הן ניצולין משתים, כל זמן שבניך מתעסקין בתורה ובקרבנות הם ניצולין מגיהנם וממלכיות. ועתיד בית המקדש ליחרב וקרבנות ליבטל, במה את רוצה שירדו בניך, בגיהנם או במלכיות, ר' חננא בר פפא אברהם בירר לו את המלכיות. ומה טעמא, אם לא כי צורם מכרם וי"י הסגירם (דברים לב:ל), ואין צורם אלא אברהם שנ' הביטו אל צור חוצבתם (ישעיה נא:א). וי"י הסגירם (דברים שם), שהסכים הקב"ה עמו. ר' ברכיה בשם ר' לוי כל אותו היום היה אברהם יושב ותמה בלבו ואומר לאיזו מהם גבור, לגיהנם או למלכיות, זו קשה מזו. א"ל הקב"ה, אברהם עד מתי את יושב ותמה בלבך, פסוק הדה מלכיא מליבך. הד' דכת' ביום ההוא כרת י"י את אברהם ברית לאמר (בראשית טו:יח), מה הוא לאמר, ר' חננא בר פפא א' אברהם בירר לו את המלכיות. באנו למחלוקת ר' יודן ור' אידי, ר' חמא בר חנינא זקן אחד או' בשם ר', הקב"ה בירר לו את המלכיות. הד' היא דכת' הרכבת אנוש לראשינו באנו באש ובמים (תהלים סו:יב), כאלו באנו באש ובמים. ר' חננא בר פפא א' חורי. ר' חננא א' כל נפלאות ומחשב' שחשבתה כדי שיהא אדם ניזקק לביתו, מה טעמ', וידע אדם עוד את אשתו וג' (בראשית ד:כה), מה הוא עוד, שניתוסף לו תאוה על תאותו. לשעבר אם לא היה אדם רואה לא היה מתאוה, ועכשו בין הוא רואה ובין שאינו רואה הוא מתאוה. ר' אבא בר יודן בשם ר' אחא רמז לפרגמטיוטין ולמפרשי הים שיהיו נזכרין ובאין לבתיהן. ר' סימון א' כל נפלאות ומחשבות שחשבת כדי שלא יקבלו אומות העו' את תורתך. והלא כבר גלוי וידוע לפני' שאין מקבלין אומות העולם את תורתך, ולמה נראית כמחזיר עליהם, בשביל לכפול לנו מתן שכרינו. דא' ר' סימון בחשבונותיך אלינו, שכל אותן שני אלפים וארבע מאות וארבעים ושמנה שנה עד שלא יצאו ישר' ממצרים היה הקב"ה יושב ומחשב חשבונות ומעבר עיבורין ומקדש את השנים ומחדש חדשים, וכיון שיצאו ישר' ממצרים מסרן להם, הד"ה דכת' ויאמ' י"י אל משה ואל אהרן בארץ מצרים לאמר (שמות יב:א), מהו לאמר, אמר להם מיכן והלך הרי הן מסורין לכם, החדש הזה לכם (שם יב:ב).

‎מִשְׁכַּן הָעֵדֻת. זוֹ תוֹרָה, שֶׁהָיוּ יְגֵעִים בָּהּ. בִּזְכוּת הַתּוֹרָה וְהַקָּרְבָּנוֹת, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אֲנִי מַצִּיל אֶתְכֶם מִן גֵּיהִנָּם. תֵּדַע לְךָ, שֶׁהֲרֵי לְאַבְרָהָם הֶרְאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הַתּוֹרָה וְהַקָּרְבָּנוֹת וְגֵיהִנָּם וְשִׁעְבּוּד מַלְכֻיּוֹת. תּוֹרָה, לַפִּיד אֵשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ (דברים לג, ב). וּכְתִיב: וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת וְאֶת הַלַּפִּידִם (שמות כ, טו). קָרְבָּנוֹת, קְחָה לִי עֶגְלָה מְשֻׁלֶּשֶׁת (בראשית טו, ט). גֵּיהִנָּם, תַּנּוּר עָשָׁן וְלַפִּיד אֵשׁ (בראשית טו, יח). מַלְכֻיּוֹת, וְהִנֵּה אֵימָה חֲשֵׁכָה (בראשית טו, יב).