יונה ב:א מדרש: דברים רבה, מדרש שכל טוב, מדרש שמואל ועין יעקב

מַהוּ בְּכָל קָרְאֵנוּ אֵלָיו, אָמְרוּ רַבָּנָן יֵשׁ תְּפִלָּה שֶׁנַּעֲנֵית לְאַרְבָּעִים יוֹם, מִמִּי אַתְּ לָמֵד מִמּשֶׁה, דִּכְתִיב (דברים ט, יח): וָאֶתְנַפַּל לִפְנֵי ה' כָּרִאשֹׁנָה אַרְבָּעִים יוֹם וגו', וְיֵשׁ תְּפִלָּה שֶׁנַּעֲנֵית לְעֶשְׂרִים יוֹם, מִמִּי אַתְּ לָמֵד מִדָּנִיֵּאל, דִּכְתִיב (דניאל י, ג): לֶחֶם חֲמֻדוֹת לֹא אָכַלְתִּי וגו' עַד מְלֹאת שְׁלשֶׁת שָׁבֻעִים יָמִים, וְאַחַר כָּךְ אָמַר (דניאל ט, יט): ה' שְׁמָעָה ה' סְלָחָה וגו'. וְיֵשׁ תְּפִלָּה שֶׁנַּעֲנֵית לִשְׁלשָׁה יָמִים, מִמִּי אַתְּ לָמֵד, מִיּוֹנָה, דִּכְתִיב (יונה ב, א): וַיְהִי יוֹנָה בִּמְעֵי הַדָּג וגו', וְאַחַר כָּךְ (יונה ב, ב): וַיִּתְפַּלֵּל יוֹנָה אֶל ה' אֱלֹהָיו מִמְּעֵי הַדָּגָה. וְיֵשׁ תְּפִלָּה שֶׁנַּעֲנֵית לְיוֹם אֶחָד, מִמִּי אַתְּ לָמֵד, מֵאֵלִיָּהוּ, דִּכְתִיב (מלכים א יח, לו): וַיִּגַּשׁ אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא וַיֹּאמַר וגו'. וְיֵשׁ תְּפִלָּה שֶׁנַּעֲנֵית לְעוֹנָה, מִמִּי אַתְּ לָמֵד, מִדָּוִד, דִּכְתִיב (תהלים סט, יד): וַאֲנִי תְפִלָּתִי לְךָ ה' עֵת רָצוֹן. וְיֵשׁ תְּפִלָּה שֶׁעַד שֶׁלֹא יִתְפַּלֵּל אוֹתָהּ מִפִּיו, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יַעֲנֶה, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה סה, כד): וְהָיָה טֶרֶם יִקְרָאוּ וַאֲנִי אֶעֱנֶה.

ביום השלישי. היה השטן מבלבלו ואינו מניחו לראות כבוד השכינה עד ג' ימים, אמר הקב"ה איני מניח הצדיק בצער יותר מג' ימים, וכן אתה מוצא בשבטים, ויאמר אליהם יוסף ביום השלישי זאת עשו וחיו (בראשית מב יח), וכן במתן תורה ויהי ביום השלישי בהיות הבקר (שמות יט טז), וכן ונחבאתם שם (שלשה) [שלשת] ימים (יהושע ב טז), וכן באסתר ויהי ביום השלישי ותלבש אסתר מלכות (אסתר ה א), וכן ביונה ויהי יונה במעי הדגה שלשה ימים (יונה ב א), וכן בעולי הגולה, ונחנה שם (שלשה ימים) [ימים שלשה] (עזרא ח טו), וכן לעתיד לבא, דכתיב יחיינו מיומים ביום השלישי יקימנו ונחיה לפניו (הושע ו ב):

מצרף לכסף וכור לזהב ובוחן לבות ה' (משלי י"ז ג'). אמר (רבא) [רב] לא ניתנו מצות אלא לצרוף בהן את ישראל, מה הצורף הזה מכניס את הזהב לכור ומסננו פעם ראשונה שניה ושלישית עד שהוא מעמידו על בוריו, כך הקדוש ברוך הוא מיסר את הצדיקים כל אחד ואחד לפי כחו. יש תפלה שהיא נענית למאה שנה מאברהם, ואברהם בן מאת שנה (בראשית כ"א ה'). יש תפלה שהיא נענית לתשעים שנה משרה, ואם שרה הבת תשעים שנה תלד (שם י"ז י"ז), יש תפלה שהיא נענית לשמנים שנה ממשה, ומשה בן שמנים שנה (שמות ז' ז'), יש תפלה שהיא נענית לששים שנה מיצחק, ויצחק בן ששים שנה בלדת אותם (בראשית כ"ה כ"ו), יש תפלה שהיא נענית לחמשים שנה משמואל, שאמרה וישב שם עד עולם (שמואל א' א' כ"ב), ואין עולמן של לוים אלא חמשים שנה, דכתיב ומבן חמשים שנה וגו' (במדבר ח' כ"ה), והא אינון חמשין ותרתין, אמר רבי יוסי בר אבין שתים שגמלתו. (רבי עקיבה פתח אנוש כחציר ימיו (תהלים ק"ג ט"ו). מעשה ברבי ישמעאל ורבי עקיבה שהיו מהלכין בחוצות ירושלים והיה עמהן אדם אחד, פגע בהם אדם חולה, אמר להן רבותי אמרו לי במה אתרפא, אמרו לו קח לך כך וכך עד שתתרפא, אמר להן אותו האיש שהיה עמהן מי הכה אותו בחולי, אמרו לו הקדוש ברוך הוא, אמר להן ואתם הכנסתם עצמכם בדבר שאינו שלכם, הוא הכה ואתם מרפאין, אמרו לו מה מלאכתך, אמר להן עובד אדמה אני והרי המגל בידי, אמרו לו מי ברא את האדמה, מי ברא את הכרם, אמר להם הקדוש ברוך הוא, אמרו לו ואתה מכניס עצמך בדבר שאינו שלך, הוא ברא אותו ואת אוכל פריין שלו, אמר להן אין אתם רואין המגל בידי אלולי שאני יוצא וחורשו (ומכסתו) [ומכסחו] ומזבלו ומנכשו לא העלה מאומה, אמרו לו שוטה שבעולם ממלאכתך לא שמעת מה שכתוב אנוש כחציר ימיו, כשם שהעץ אם אינו נזבל ומתנכש ונחרש אינו עולה, ואם עלה ולא שתה מים (ולא נזבל) אינו חי והוא מת, כך הגוף הוא העץ, הזבל הוא הסם, איש אדמה הוא הרופא, אמר להם בבקשה אל תענישוני הגוף הזה, תולדותיו נתלין זה בזה, ואם אין זה אין זה, וכיון שהן מתפרקות אחד [מחברו, הגוף] נגוע ומת, כמות הבית הזה שיש לו ד' צדדין אם נתפרק אחד מהן הבית נפל). יש תפלה שהיא נענית לשלשים שנה מיוסף, ויוסף בן שלשים שנה (בראשית מ"א מ"ו), יש תפלה שהיא נענית לשלשה ימים מיונה, ויהי יונה במעי הדג שלשה ימים ושלשה לילות (יונה ב' א'), יש תפלה שלא הספיקה לצאת מפי אומרה עד שנענית ממשה, ויאמר ה' אל משה מה תצעק אלי וגו' (שמות י"ד ט"ו), אבל בחנה לא שמענוה, אמר רבי שמעון בן לקיש ממאה דכתיב באברהם, או תשעים דכתיב בשרה, רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יונתן בת מאה ושלשים נפקדה חנה, כשם שנפקדה יוכבד.