נָחַ֣ר מַפֻּ֔חַ מאשתם [מֵאֵ֖שׁ] [תַּ֣ם] עֹפָ֑רֶת לַשָּׁוְא֙ צָרַ֣ף צָר֔וֹף וְרָעִ֖ים לֹ֥א נִתָּֽקוּ׃
מדרש שכל טוב
פיח כבשן. היינו אפר הלבנה שעל הגחלים כשהן עוממות שנוחה לינפח, כענין דכתיב נחר מפוח (ירמי' ו כט), ופחי בהרוגים (יחזקאל לז ט), וכל דומיהן: