אֲדֹנִ֣י הַמֶּ֗לֶךְ הֵרֵ֜עוּ הָאֲנָשִׁ֤ים הָאֵ֙לֶּה֙ אֵ֣ת כָּל־אֲשֶׁ֤ר עָשׂוּ֙ לְיִרְמְיָ֣הוּ הַנָּבִ֔יא אֵ֥ת אֲשֶׁר־הִשְׁלִ֖יכוּ אֶל־הַבּ֑וֹר וַיָּ֤מָת תַּחְתָּיו֙ מִפְּנֵ֣י הָֽרָעָ֔ב כִּ֣י אֵ֥ין הַלֶּ֛חֶם ע֖וֹד בָּעִֽיר׃
אוצר מדרשים
י״ד) ולא ימות מכל לבני ישראל דבר (שמות ט׳ ה׳) כמה פלאות עשה לנו הקב״ה במכת דבר, שנאמר ולא ימות מכל לבני ישראל דבר, דבר אחד לא נאמר אלא דבר, שלא הוזק להם דבר מנכסיהם שלא נשברו כליהם, שהשבר קרוי מיתה שנאמר נשברו לפני ה׳ ולפני מחנהו (דהי״ב י״ד י״ב), ולא כמשו אילנותיהם, שהכמישה קרויה מיתה שנאמר אם יזקין בארץ שרשו ובעפר ימות גזעו (איוב י״ד ח׳), ולא נפלה אבן מבתיהם, שההריסה קרויה מיתה שנאמר היחיו את האבנים מערמות העפר (נחמיה ג׳ ל״ד), אף לא רעב בא עליהם שהרעב קרוי מיתה שכן הוא אומר וימת תחתיו מפני הרעב (ירמיה ל״ח ט׳) והוא לא מת אלא רעב, אף לא דאג אחד מהם שהדאגה קרויה מיתה שנאמר וימת לבו בקרבו (ש״א כ״ה ל״ז) והוא לא מת אלא דאג, לכך נאמר ולא ימות מכל לבני ישראל דבר.
משנת רבי אליעזר
[מכה] חמישית. מכת דבר. מפני מה הביא עליהן הקב"ה מכת דבר. מפני, שכשאבדו תינוקות שלהן, אמרו, הואיל ואין להן מלאכה, ירעו את בהמתינו, שנ' ובכל עבודה בשדה. אמ' ר' נחמיה, כל מכה ומכה שהביא הקב"ה על המצרים היתה מכת דבר בכל אחת ואחת, שנ' את כל מגפתי, ואומ' ואשלח את משה ואת אהרן ואגף את מצרים. קרא הכת' המכות מגפות. הא כיצד. בדם, מפני המים המלוחין. בצפרדעים, מפני החיות המשכלות. בכנים, מפני האצטגנינין. ערוב כמשמעו. דבר, אין לי אלא בבהמה בלבד. מנין אף לאדם. ת"ל בסוסים בחמורים בגמלים בבקר ובצאן. היה הסוס נופל ורכבו עמו, החמור וחמרו, הגמל וגמלו, הבקר ואכרו, הצאן ורעיהן. ראיה לדבר מן העתידות, שנ' וכן תהיה מגפת הסוס. אין לי אלא בבהמות המפורשות בלבד, ומנ' אף החיות שאינן ברשותו שמתו, שנ' וחיתם לדבר הסגיר. ד"א וחיתם, אלו נפשותיהן, שנ' ותקרב לשחת נפשו וחיתו לממיתים. נמצאת אומר, נרמזה להן בכורות ממכת דם, שהיא גם היא דבר, שנ' הנה יד ייי הויה במקנך, פעם שנייה. כמה פלאות עשה הקב"ה במכת דבר, שנ' ולא ימות מכל לבני ישראל, דבר אחד לא נאמר, אלא דבר, שלא הוזק להם דבר מנכסיהן. שלא נשברו כליהן. שהשבר קרוי מיתה, שנ' כי נשברו לפני מחניהו. לא כמשו אילנותיהן. שהכמישה קרויה מיתה, שנ' אם יזקין בארץ שרשו ובעפר ימות גזעו. לא נפלה אבן מבתיהן. שההריסה קרויה מיתה, שנ' היחיו את האבנים מערמות העפר. אף לא רעב בא עליהן. שהרעב קרוי מיתה, שכן הוא אומר בירמיה, וימת תחתיו מפני הרעב. ולא מת אלא רעב. אף לא דאג אחד מהן. שהדאגה קרויה מיתה, שנ' וימת לבו בקרבו. ולא מת אלא דאג. אף כאן הוא אומ' ולא מת מכל לבני ישראל דבר.