יְלַחֲכ֤וּ עָפָר֙ כַּנָּחָ֔שׁ כְּזֹחֲלֵ֣י אֶ֔רֶץ יִרְגְּז֖וּ מִמִּסְגְּרֹֽתֵיהֶ֑ם אֶל־יְהוָ֤ה אֱלֹהֵ֙ינוּ֙ יִפְחָ֔דוּ וְיִֽרְא֖וּ מִמֶּֽךָּ׃
מדרש שכל טוב
תפול עליהם. עד כאן דברה השירה בלשון עבר סיפור דברים על ניסי הים, מכאן ואילך התחילו מתפללין על העתידות, תפול עליהם אימתה ופחד, אימתה הת' יתירה, ועיקר המלה אימה, כדכתיב והנה אימה חשיכה גדולה (בראשית טו יב), ששומע האדם דבר הקשה ואינו רואהו ונופלת אימה עליו ואומר אימה הוא. ופחד שהדבר קרוב לו ומפחד ממנו, וכה"א פחדו בציון חטאים (ישעי' לג יד), ששכינה מצויה שם, ופחד (אביו) יצחק (בראשית לא מב), שנתקרב לפניו לעקידה, אל ה' אלהינו יפחדו (מיכה ז יז), שמשפטיו קרובין להם באותה שעה, והכא נמי תני תפול עליהם אימתה ופחד, אימה על הרחוקים, ופחד על הקרובים, כענין שנא' ויהי כשמוע כל מלכי האמורי וגו' (יהושע ה א), וכן רחב אומרת לשלוחי יהושע ונשמע וימס לבבינו ולא קמה עוד רוח באיש מפניכם (שם ב יא):