משלי כד:ז מדרש: מדרש שמואל, דברים רבה, שיר השירים רבה וויקרא רבה

רבי חנן פתר לה בתלילות זו של עפר, [מי שהוא טפש אומר מי יכול לקצות את זו], מי שהוא פקח מהו אומר, הרי אני קוצה שתי משפלות היום ושתי משפלות למחר, עד שאני קוצה את כולה, [כך] מי שהוא טפש אומר מי יכול לעמוד ללמוד כל התורה, נזיקין תלתין פרקי, כלים תלתין פרקי, מי שהוא פקח מהו אומר (אחרים לא למדו תורה) הרני למד שתי הלכות היום ושתי הלכות למחר עד שאני למד תורה כולה, אמר רבי יוחנן ראמות לאויל חכמות (משלי כ"ד ז'), אמר רבי יניי לככר נקוב ותלוי באוירו של בית, מי שהוא טפש אומר איך אני נוטלו, פקח מהו אומר לא אחר תלאו, הריני מביא שתי קנים ומספקן זה בזה ומורידו, כך מי שהוא טפש מהו אומר מי יכול ללמוד תורה שבלבו של חכם, מי שהוא פקח מהו אומר, והוא לא מאחר למד, הריני לומד שתי הלכות היום ושתי הלכות למחר עד שאני לומד כמוהו. (ואמר) [אמר] רבי לוי לקרסטל נקוב ושכרו הבעלים פועלים למלאתו, מי שהוא טפש מהו אומר, מה אני מועיל שאני מכניס בזו ומוציא בזו, מי שהוא פקח מהו אומר, לא שכר כל חבית וחבית אני נוטל, כך מי שהוא טפש מהו אומר, מה אני מועיל שאני למד תורה ומשכחה, מי שהוא פקח מהו אומר, לא שכר יגיעה הקב"ה נותן, אמר ר' זעירא אפי' דברים שאתה רואה אותן קוצים בתורה תל תלתלים תלים הן, ויכולים הם מחריבין את העולם ולעשות אותו תל, הה"ד והיתה תל עולם (דברים י"ג י"ז).

זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (משלי כד, ז): רָאמוֹת לֶאֱוִיל חָכְמוֹת בַּשַּׁעַר לֹא יִפְתַּח פִּיהוּ, מַהוּ רָאמוֹת לֶאֱוִיל חָכְמוֹת, אָמַר רַבִּי תַּנְחוּמָא הַטִּפֵּשׁ הַזֶּה נִכְנַס לְבֵית הַכְּנֶסֶת וְהוּא רוֹאֶה אוֹתָן שֶׁנּוֹשְׂאִים וְנוֹתְנִים בַּתַּלְמוּד וְהוּא אֵינוֹ יוֹדֵעַ מָה הֵן אוֹמְרִין, הוּא מִתְבַּיֵּשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: בַּשַּׁעַר לֹא יִפְתַּח פִּיהוּ, וְאֵין שַׁעַר אֶלָּא סַנְהֶדְרִין, דִּכְתִיב (דברים כה, ז): וְעָלְתָה יְבִמְתּוֹ הַשַּׁעֲרָה אֶל הַזְּקֵנִים. דָּבָר אַחֵר, רַבָּנָן אָמְרֵי הַטִּפֵּשׁ הַזֶּה נִכְנַס לְבֵית הַכְּנֶסֶת וְרוֹאֶה אוֹתָן עוֹסְקִים בַּתּוֹרָה, וְהוּא אוֹמֵר לָהֶן הֵיאַךְ אָדָם לָמֵד תּוֹרָה תְּחִלָּה, אוֹמְרִים לוֹ תְּחִלָּה קוֹרֵא בַּמְגִלָּה, וְאַחַר כָּךְ בַּסֵּפֶר, וְאַחַר כָּךְ בַּנְּבִיאִים, וְאַחַר כָּךְ בַּכְּתוּבִים, מִשֶּׁהוּא גּוֹמֵר אֶת הַמִּקְרָא שׁוֹנֶה אֶת הַתַּלְמוּד, וְאַחַר כָּךְ בַּהֲלָכוֹת, וְאַחַר כָּךְ בַּאַגָּדוֹת, כֵּיוָן שֶׁשּׁוֹמֵעַ כָּךְ אוֹמֵר בְּלִבּוֹ אֵימָתַי אֲנִי לָמֵד כָּל זֹאת וְחוֹזֵר מִן הַשַּׁעַר, הֱוֵי בַּשַּׁעַר לֹא יִפְתַּח פִּיהוּ. אָמַר רַבִּי יַנַּאי לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְכִכָּר שֶׁהָיָה תָּלוּי בָּאֲוִיר, טִפֵּשׁ אוֹמֵר מִי יוּכַל לַהֲבִיאוֹ, וּפִקֵּחַ אוֹמֵר לֹא אֶחָד תָּלָה אוֹתוֹ, מֵבִיא סֻלָּם אוֹ קָנֶה וּמוֹרִיד אוֹתוֹ. כָּךְ כָּל מִי שֶׁהוּא טִפֵּשׁ אוֹמֵר אֵימָתַי אֶקְרָא כָּל הַתּוֹרָה, וּמִי שֶׁהוּא פִּקֵּחַ מַהוּ עוֹשֶׂה, שׁוֹנֶה פֶּרֶק אֶחָד בְּכָל יוֹם וָיוֹם עַד שֶׁמְסַיֵּם כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: לֹא נִפְלֵאת הִוא, וְאִם נִפְלֵאת הִיא, מִמְּךָ, שֶׁאֵין אַתָּה עָסוּק בָּהּ, הֱוֵי כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת.

רַבִּי יוֹחָנָן דְּצִפָּרִין פְּתַר קְרָא בִּתְלוּלִיּוֹת שֶׁל עָפָר, מִי שֶׁהוּא טִפֵּשׁ מַהוּ אוֹמֵר מִי יָכוֹל לִקְצוֹת אֶת זֶה, מִי שֶׁהוּא פִּקֵּחַ מַהוּ אוֹמֵר, הֲרֵינִי קוֹצֶה שְׁתֵּי מַשְׁפֵּלוֹת בַּיּוֹם וּשְׁתֵּי מַשְׁפֵּלוֹת בַּלַּיְלָה וּלְמָחָר כֵּן, עַד שֶׁאֲנִי קוֹצֶה אֶת כֻּלָּהּ. כָּךְ מִי שֶׁהוּא טִפֵּשׁ אוֹמֵר מִי הוּא יָכוֹל לִלְמֹד כָּל הַתּוֹרָה, נְזִיקִין שְׁלשִׁים פְּרָקִים, כֵּלִים שְׁלשִׁים פְּרָקִים. וְהֶחָכָם אוֹמֵר הֲרֵינִי לוֹמֵד שְׁתֵּי הֲלָכוֹת הַיּוֹם וּשְׁתַּיִם לְמָחָר עַד שֶׁאֲנִי לוֹמְדָהּ כֻּלָּהּ. אָמַר רַבִּי יַנַּאי (משלי כד, ז): רָאמוֹת לֶאֱוִיל חָכְמוֹת, לְכִכָּר נָקוּב שֶׁתָּלוּי בַּאֲוִירוֹ שֶׁל בַּיִת, הַטִּפֵּשׁ אוֹמֵר מִי יָכוֹל לְהוֹרִיד לָזֶה, וְהַפִּקֵּחַ אוֹמֵר וְלֹא אַחֵר תְּלָאוֹ, אֶלָּא הֲרֵינִי מֵבִיא שְׁנֵי קָנִים וּמְחַבְּרָן זֶה עִם זֶה עַד שֶׁאֲנִי מוֹרִידוֹ. כָּךְ הַטִּפֵּשׁ אוֹמֵר מִי יָכוֹל לִלְמֹד הַתּוֹרָה שֶׁבְּלֵב רַבִּי, וְהַפִּקֵּחַ אוֹמֵר וְהוּא לֹא מֵאַחֵר לְמָדָהּ, הֲרֵינִי לוֹמֵד הַיּוֹם שְׁתֵּי הֲלָכוֹת וּשְׁתַּיִם לְמָחָר, עַד שֶׁאֲנִי לוֹמֵד הַתּוֹרָה שֶׁל חָכָם זֶה. אָמַר רַבִּי לֵוִי לִקְרַסְטָל נָקוּב שֶׁשָֹּׂכְרוּ בְּעָלָיו פּוֹעֲלִים לְמַלְּאוֹתוֹ מַיִם, אוֹמֵר הַטִּפֵּשׁ מָה אֲנִי מוֹעִיל, מַכְנִיס בְּזוֹ וּמוֹצִיא בְּזוֹ, וְהַפִּקֵּחַ אוֹמֵר וְלֹא שְׂכָרִי אֲנִי נוֹטֵל, וְלֹא שְׂכַר כָּל חָבִית וְחָבִית אֲנִי נוֹטֵל מִבַּעַל הַבַּיִת. כָּךְ הַטִּפֵּשׁ אוֹמֵר הֲרֵינִי לוֹמֵד תּוֹרָה וּמְשַׁכְּחָהּ מָה אֲנִי מוֹעִיל, וְהַפִּקֵּחַ אוֹמֵר וְלֹא שְׂכַר יְגִיעָה נוֹתֵן לִי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. דְּאָמַר רַבִּי לֵוִי אֲפִלּוּ דְּבָרִים שֶׁאַתְּ רוֹאֶה קוֹצִין בַּתּוֹרָה, תִּלֵּי תִּלִּים הֵן, יְכוֹלוֹת הֵן לְהַחְרִיב אֶת הָעוֹלָם וְלַעֲשׂוֹתוֹ תֵּל, הָאֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (דברים יג, יז): תֵּל עוֹלָם. כְּתִיב (דברים ו, ז): שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד, אִם תַּעֲשֶׂה מִן הַדל"ת רי"ש, תַּחֲרִיב לְכָל הָעוֹלָם, (שמות לד, יד): לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לְאֵל אַחֵר, אִם תַּחֲלִיף רי"ש בְּדל"ת, תַּחֲרִיב הָעוֹלָם. כְּתִיב (ויקרא כב, ב): וְלֹא יְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קָדְשִׁי, אִם תַּחֲלִיף חי"ת לְה"א תַּחֲרִיב הָעוֹלָם, כְּתִיב (ישעיה ח, יז): וְחִכִּיתִי לַה', אִם תַּחֲלִיף חי"ת לְה"א תַּחֲרִיב הָעוֹלָם, כְּתִיב (תהלים קנ, ו): כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ, אִם תַּחֲלִיף ה"א לְחי"ת תַּחֲרִיב הָעוֹלָם, כְּתִיב (ירמיה ה, יב): כִּחֲשׁוּ בַּה', אִם תַּחֲלִיף בי"ת לְכ"ף תַּחֲרִיב הָעוֹלָם, כְּתִיב (הושע ה, ז): בַּה' בָּגָדוּ כִּי בָנִים זָרִים יָלָדוּ, אִם תַּחֲלִיף בי"ת, לְכ"ף תַּחֲרִיב הָעוֹלָם, כְּתִיב (שמואל א ב, ב): אֵין קָדוֹשׁ כַּה' כִּי אֵין בִּלְתֶּךָ, אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ בַּר כַּהֲנָא הַכֹּל בָּלֶה וְאַתְּ לָא בָּלֶה, כִּי אֵין בִּלְתֶּךָ, אֵין לְבַלּוֹתֶיךָ.