וַיֻּכּ֗וּ שֹֽׁטְרֵי֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁר־שָׂ֣מוּ עֲלֵהֶ֔ם נֹגְשֵׂ֥י פַרְעֹ֖ה לֵאמֹ֑ר מַדּ֡וּעַ לֹא֩ כִלִּיתֶ֨ם חָקְכֶ֤ם לִלְבֹּן֙ כִּתְמ֣וֹל שִׁלְשֹׁ֔ם גַּם־תְּמ֖וֹל גַּם־הַיּֽוֹם׃
תנחומא בובר
ואתה מרבבות קדש (דברים לג ב). מלמד שהקב"ה גדול ומהולל שמו, בכל צבא שלו, שאין מדותיו כמדת בשר ודם, מדת בשר ודם אם המלך יצא בפמליא שלו הוא נאה, ויש בצבאותיו נאים ממנו, הוא גבור ויש בצבאותיו גבורים ממנו, אבל הקב"ה אין בכל רבבותיו כמוהו, שנאמר אין כמוך באלהים ה' (תהלים פו ח), ואומר מי כמוכה באלים ה' וגו' (שמות טו יא)].
מדרש תנחומא
וְאָתָה מֵרִבְבֹת קֹדֶשׁ. מְלַמֵּד שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא גָּדוֹל וּמְהֻלָּל שְׁמוֹ בְּכָל צָבָא שֶׁלּוֹ, שֶׁאֵין מִדּוֹתָיו כְּמִדַּת בָּשָׂר וָדָם. מִדַּת בָּשָׂר וָדָם, אִם הַמֶּלֶךְ יוֹצֵא בְּפָמַלְיָא שֶׁלּוֹ, הוּא נָאֶה וְיֵשׁ בְּצִבְאוֹתָיו נָאִים מִמֶּנּוּ, הוּא גִּבּוֹר וְיֵשׁ בְּצִבְאוֹתָיו גִּבּוֹרִים מִמֶּנּוּ. אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אֵין בְּכָל רִבְבוֹתָיו כָּמוֹהוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: אֵין כָּמוֹךָ בָּאֱלֹהִים, ה' (תהלים פו, ח). וְאוֹמֵר: מִי כָמֹכָה בָּאֵלִים ה' וְגוֹ' (שמות טו, יא). מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ, מְלַמֵּד, שֶׁהַתּוֹרָה נְתוּנָה בִּימִין. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, כָּל מִי שֶׁרוֹצֶה לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה, יִרְאֶה עַצְמוֹ כְּאִלּוּ עוֹמֵד בָּאֵשׁ. לְכָךְ נֶאֱמַר: אֵשׁ דָּת לָמוֹ. אַף חֹבֵב עַמִּים, אָמַר מֹשֶׁה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, שְׁנֵי עֻלִּין אַתָּה מֵטִיל עַל בָּנֶיךָ, עֹל תּוֹרָה וְעֹל שִׁעְבּוּד מַלְכֻיּוֹת. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה, נִצֹּל מִשִּׁעְבּוּד מַלְכֻיּוֹת וְכָל קְדֹשָׁיו בְּיָדֶךָ. וְהֵם תֻּכּוּ לְרַגְלֶךָ, תַּנֵּי רַב יוֹסֵף, אֵלּוּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁעוֹסְקִין בַּתּוֹרָה וּמְכַתְּתִין אֶת רַגְלֵיהֶם מֵעִיר לְעִיר וּמִמְּדִינָה לִמְדִינָה לִלְמֹד תּוֹרָה, וּפוֹרְקִין מֵעַצְמָם עֹל מַלְכוּת. דָּבָר אַחֵר, וְהֵם תֻּכּוּ לְרַגְלֶךָ, אַף עַל פִּי שֶׁהֵן לוֹקִין בַּהֲלִיכָתָן, אֵין זָזִין מִמִּשְׁכְּנוֹתֶיךָ, אֶלָּא יִשָּׂא מִדַּבְּרֹתֶיךָ שָׂכָר מְרֻבֶּה, שֶׁנּוֹשְׂאִין וְנוֹתְנִין בְּמִלְחַמְתָּהּ שֶׁל תּוֹרָה. תּוֹרָהּ צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה וְגוֹ', מַהוּ מוֹרָשָׁה קְהִלַּת יַעֲקֹב. יְרֻשָּׁה הִיא לִקְהִלַּת יַעֲקֹב, שֶׁכָּל הָעוֹסֵק בָּהּ לִשְׁמָהּ, זוֹכֶה לְנַחֲלַת יַעֲקֹב, שֶׁנֶּאֱמַר: אָז תִּתְעַנֵּג עַל ה' וְגוֹ' וְהַאֲכַלְתִּיךָ נַחֲלַת יַעֲקֹב אָבִיךְ (ישעיה נח, יד).
מדרש שכל טוב
וגם אני שמעתי. אעפ"י שנפטרו האבות מן העולם בריתי נאמנת לזרעם וכבר שמעתי את נאקת בני ישראל. אין נאקת אלא מתוך ייסורין ומכות, וכה"א מעיר מתים ינאקו ונפש חללים תשוע (איוב כד יב), וה"ה לאנקה, דכתיב אנקת אסיר (תהלים עט יא), וכתיב יאנק חלל (ירמיה נא נב), הכא נמי דכתיב אשר מצרים מעבידים אותם, במכות וייסורין, דכתיב ויכו שוטרי בני ישראל (שמות ה יד), לפיכך נכמרו נחומי ואזכור את בריתי שעם אבותיהם: