וַיִּמָּלֵ֖א שִׁבְעַ֣ת יָמִ֑ים אַחֲרֵ֥י הַכּוֹת־יְהוָ֖ה אֶת־הַיְאֹֽר׃ (פ)
שמות רבה
וימלא שבעת ימים אחרי הכות ה' את היאור - רבי יהודה ורבי נחמיה: אחד מהם אומר: עשרים וארבעה ימים היה מתרה בהם, עד שלא בא המכה, ושבעה ימים המכה משמשת בהם. ואחד מהם אומר: שבעה ימים מתרה בהם ועשרים וארבעה ימים היתה המכה משמשת בהם. על דעתיה דהאיך דאמר: עשרים וארבעה ימים היה מתרה בהם, וימלא שבעת ימים, להכאה. ועל דעתיה דמאן דאמר: שבעת ימים היה מתרה בהם, וימלא שבעת ימים אחרי הכות וגו', שהיה מתרה בהן על מכה אחרת:
שמות רבה
אמר רבי אלעזר בן פדת: כשם שהביא הקדוש ברוך הוא על המצריים, כך הוא עתיד להביא על צור, שנאמר (ישעיה כג, ה): כאשר שמע למצרים יחילו כשמע צור. אמר רבי אלעזר: כל צר שבמקרא חסר, במלכות הרשעה הכתוב מדבר. וכל צור מלא, בצור המדינה הכתוב מדבר. מצרים לקו בדם, אף כאן (שם לד, ט): ונהפכו נחליה לזפת. (שם שם, י): לילה ויומם לא תכבה, לפי שבטלה ישראל מן התורה, שכתוב בו (יהושע א, ח): והגית בו יומם ולילה. לפיכך, הקדוש ברוך הוא פורע ממנה באש, שלא תכבה לעולם, ביום ובלילה. ולפי ששרפה ביתו של הקדוש ברוך הוא, שכתוב בו ( ישעיה ו, ד): והבית ימלא עשן, לפיכך, (שם לד, שם): יעלה עשנה. וכן הוא אומר (שם סו, ו): קול שאון מעיר, קול מהיכל, קול ה' משלם גמול לאויביו, בשביל קול שאון מעיר, קול מהיכל, כמה דאת אמר (איכה ב, ז): קול נתנו בבית ה', כיום מועד. לפיכך, קול ה' משלם גמול לאויביו:
מדרש תנחומא
וְכַמָּה הָיְתָה הַמַּכָּה עוֹשָׂה בָּהֶם? רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה. אֶחָד מֵהֶם אוֹמֵר, עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה יָמִים הָיָה מַתְרֶה בָּהֶם עַד שֶׁלֹּא תָּבוֹא הַמַּכָּה, וְשִׁבְעָה יָמִים הַמַּכָּה מְשַׁמֶּשֶׁת בָּהֶן, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּמָּלֵא שִׁבְעַת יָמִים אַחֲרֵי הַכּוֹת ה' אֶת הַיְאֹר. וְהָאַחֵר אוֹמֵר: שִׁבְעָה יָמִים הָיָה מַתְרֶה בָּהֶן, וְעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה יָמִים הַמַּכָּה מְשַׁמֶּשֶׁת בָּהֶן