סָבִ֗יב רְשָׁעִ֥ים יִתְהַלָּכ֑וּן כְּרֻ֥ם זֻ֝לּ֗וּת לִבְנֵ֥י אָדָֽם׃
עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק)
אמר רב הונא כל המתפלל אחורי בית הכנסת נקרא רשע שנאמר (תהלים יב ט) סביב רשעים יתהלכון כרום זלות לבני אדם אמר אביי לא אמרן אלא דלא מהדר אפיה לבי כנשתא אבל מהדר אפיה לבי כנישתא לית לן בה. ההוא גברא דקא מצלי אחורי בי כנישתא ולא מהדר אפיה לבי כנישתא חלף אליהו אידמי ליה כטייעא א״ל כדו בר קיימת קמי מרך שלף ספסירא וקטליה:
עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק)
רבי יוחנן ורבי אליעזר דאמרי תרווייהו כיון שנצרך אדם לבריות פניו משתנות ככרוב שנא׳ כרום זלות לבני אדם מאי כרום כי אתא רב דימי אמר עוף אחד יש בכרכי הים ושמו כרום וכיון שחמה זורחת עליו מתהפך לכמה גוונין. רבי אמי ורבי אסי דאמרי תרווייהו כאילו נדון בשתי דינין אש ומים. שנאמר (שם סו יב) הרכבת אנוש לראשנו באנו באש ובמים:
עין יעקב
כב (אמר רבי חלבו) אָמַר רַב הוּנָא: [כָּל] הַמִּתְפַּלֵּל אֲחוֹרֵי בֵּית הַכְּנֶסֶת, נִקְרָא: 'רָשָׁע', שֶׁנֶּאֱמַר: (תהילים י״ב:ט׳) "סָבִיב רְשָׁעִים יִתְהַלָּכוּן, כְּרֻם זֻלֻּת לִבְנֵי אָדָם". אָמַר אַבַּיֵי: לָא אֲמָרָן אֶלָּא דְּלָא מִיהֲדָר אַפֵּיהּ לְבֵי כְּנִישְׁתָּא, אֲבָל מִיהֲדָר אַפֵּיהּ לְבֵי כְּנִישְׁתָּא, לֵית לָן בָּהּ. הַהוּא גַּבְרָא דְּקָא מַצְלִי אֲחוֹרֵי (בית הכנסת) [בֵּי כְּנִישְׁתָּא], וְלָא מִיהֲדָר אַפֵּיהּ לְבֵי כְּנִישְׁתָּא. חָלַף אֵלִיָּהוּ, אִידְמִי לֵיהּ כְּטַיְעָא. אָמַר לֵיהּ: כְּדוּ בַּר קַיְמַת קָמֵי מָרָךְ? שָׁלַף סַפְסִירָא וְקַטְלֵיהּ. אָמְרוּ לֵיהּ [הַהוּא מִ]רַבָּנָן לְרַב בֵּיבָי [בַּר אַבַּיֵי], וְאַמְרֵי לָהּ רַב בֵּיבָי לְרַב נַחְמָן [בַּר יִצְחָק]: מַאי "כְּרֻם זֻלֻּת לִבְנֵי אָדָם"? אָמַר לֵיהּ: אֵלּוּ דְּבָרִים הָעוֹמְדִים בְּרוּמוֹ שֶׁל עוֹלָם, וּבְנֵי אָדָם מְזַלְּזְלִים בָּהֶם. רַבִּי יוֹחָנָן וְרַבִּי אֶלְעָזָר דְּאַמְרֵי תַּרְוַיְהוּ: כֵּיוָן שֶׁנִּצְרָךְ אָדָם לַבְּרִיּוֹת, פָּנָיו מִשְׁתַּנּוֹת כִּכְרוּם, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהילים י״ב:ט׳) "כְּרֻם זֻלֻּת לִבְנֵי אָדָם". מַאי 'כְּרֻם'? כִּי אָתָא רַב דִּימִי, אָמַר: עוֹף אֶחָד יֵשׁ בִּכְרַכֵּי הַיָּם וּשְׁמוֹ 'כְּרוּם', וְכֵיוָן שֶׁחַמָּה זוֹרַחַת עָלָיו, מִתְהַפֵּךְ לְכַמָּה גְּוָנִין. רַבִּי אַמִי וְרַבִּי אַסִי דְּאַמְרֵי תַּרְוַיְהוּ: כְּאִלּוּ נִדּוֹן בִּשְׁנֵי דִּינִין, אֵשׁ וּמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם סו) "הִרְכַּבְתָּ אֱנוֹשׁ לְרֹאשֵׁנוּ, בָּאנוּ בָאֵשׁ וּבַמַּיִם".