יְהוָה֮ זְכָרָ֪נוּ יְבָ֫רֵ֥ךְ יְ֭בָרֵךְ אֶת־בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֑ל יְ֝בָרֵ֗ךְ אֶת־בֵּ֥ית אַהֲרֹֽן׃
מדרש שמואל
זכר צדיק לברכה ושם רשעים ירקב (משלי י' ז'). אמר רבי יצחק כל מי שהוא מזכיר צדיק ואינו מברכו עובר בעשה, דכתיב זכר צדיק לברכה, וכל מי שהוא מזכיר רשע ואינו מקללו עובר בעשה, דכתיב ושם רשעים ירקב. אמר ר' יצחק הרשעים דומין לכלי קוריס, אם אין אדם משתמש בהן מרקיבין הן, כך ראית מימיך אדם קורא לבנו פרעה סיסרא סנחריב, מהו קורא אותו, אברהם יצחק יעקב. רבי ברכיה ורבי חלבו בשם רבי שמואל בר נחמן, רבי יונתן כשהיה מגיע לפסוק הזה, אשר הגלה מירושלים עם הגולה אשר הגלתה עם יכניה מלך יהודה אשר הגלה נבוכדנצר מלך בבל (אסתר ב' ו'), הוה אמר נבוכדנצר מלך בבל שחיק עצמות, ולמה לא הוה אמר כן בירמיהו, אלא כל נבוכדנצר שבירמיהו חי, ברם הכא מת היה, רב אמר ארור המן ארורים בניו. רבי פנחס אמר חרבונה זכור לטוב. רבי ברכיה בשם ר' לוי מצינו כשהקב"ה מזכיר את ישראל מברכן, ומה טעמיה ה' זכרנו יברך (תהלים קט"ו י"ב), אין לי אלא כל ישראל, כל אחד ואחד מנין, אמר רב הונא בשם רבי אבין וה' אמר המכסה אני מאברהם וגו' (בראשית י"ח י"ז), לא הוה צריך קרייא למימרא, אלא ויאמר ה' זעקת סדום ועמורה כי רבה וגו' (שם שם כ'), אלא אמר הקב"ה מה אני מזכיר את הצדיק ואיני מברכו, אלא אברכו ואחר כך אודיעו, הדא הוא דכתיב ואברהם היו יהיה לגוי גדול ועצום ונברכו בו וגו' (שם שם י"ח), מה כתיב אחריו ויאמר ה' זעקת סדום ועמורה וגו'.
מדרש שכל טוב
ואברהם היו יהי' וגו', מכאן שכל המזכיר את הצדיק חייב לברכו, שנאמר זכר צדיק לברכה (משלי י ז), וכן כשהקב"ה זוכר מעשיהן של ישראל ותורתן הוא מברכן, שנא' ה' זכרנו יברך יברך את בית ישראל וגו' (תהלים קטו יב), ולמה הוצרך להודיע, שהרי קראו אב המון גוים (בראשית יז ה), ואין דנין את הבן אלא מודיעין את האב תחלה:
בראשית רבה
"וַה' אָמַר הַמְכַסֶּה אֲנִי מֵאַבְרָהָם" רבי יצחק פתח (משלי י, ז ): "זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה וְשֵׁם רְשָׁעִים יִרְקָב" אמר רבי יצחק כל מי שהוא מזכיר את הצדיק ואינו מברכו עובר בעשה מה טעמיה "זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה" וכל מי שהוא מזכיר את הרשע ואינו מקללו עובר בעשה מה טעמיה "וְשֵׁם רְשָׁעִים יִרְקָב". א"ר שמואל בר נחמן שמותן של רשעים דומים לכלי קורייס מה כלי קורייס כל מה שאת משתמש בהם הם עומדים הנחתם הם מתרפים כך שמעת מימיך אדם קורא שם בנו פרעה סיסרא סנחריב אלא אברהם יצחק יעקב ראובן שמעון. רבי ברכיה ורבי חלבו משום רבי שמואל בר נחמן ור' יונתן כשהיה מגיע לפסוק הזה (אסתר ב, ו ): "אֲשֶׁר הָגְלָה מִיְּרוּשָׁלַיִם עִם הַגֹּלָה וְגוֹ'" הוה אמר נבוכדנצר שחיק עצמות ולמה לא הוה אמר כן בירמיה אלא שכל נבוכדנצר שכתוב בירמיה חי הוי ברם הכא מת הוי. רב כי הוי מטי להמן בפורים אמר ארור המן וארורים בניו לקיים מה שנאמר "וְשֵׁם רְשָׁעִים יִרְקָב" א"ר פנחס חרבונה זכור לטוב. א"ר שמואל בר נחמן מצינו שהקב"ה מזכיר שמן של ישראל ומברכן שנאמר (תהלים קטו, יב ): "ה' זכרנו יברך" ר' הונא בשם רבי אחא אמר אין לי אלא ס' רבוא מנין שכל אחד ואחד מישראל שהקדוש ברוך הוא מזכיר שמו ומברכו שנאמר "וַה' אָמַר הַמְכַסֶּה אֲנִי מֵאַבְרָהָם אֲשֶׁר אֲנִי עוֹשֶׂה וְאַבְרָהָם הָיוֹ יִהְיֶה לְגוֹי גָּדוֹל וְעָצוּם" לא היה צריך קרא למימר אלא "וַיֹּאמֶר ה' זַעֲקַת סְדוֹם וַעֲמוֹרָה כִּי רָבָּה" אלא אמר הקב"ה הזכרתי את הצדיק ואיני מברכו "וְאַבְרָהָם הָיוֹ יִהְיֶה לְגוֹי גָּדוֹל":