שמות לה:ג מקורות במשנה: משנה סנהדרין ומשנת ארץ ישראל, מבוא

אֶחָד דִּינֵי מָמוֹנוֹת וְאֶחָד דִּינֵי נְפָשׁוֹת, בִּדְרִישָׁה וּבַחֲקִירָה, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כד) מִשְׁפַּט אֶחָד יִהְיֶה לָכֶם. מַה בֵּין דִּינֵי מָמוֹנוֹת לְדִינֵי נְפָשׁוֹת. דִּינֵי מָמוֹנוֹת בִּשְׁלֹשָׁה, וְדִינֵי נְפָשׁוֹת בְּעֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה. דִּינֵי מָמוֹנוֹת פּוֹתְחִין בֵּין לִזְכוּת בֵּין לְחוֹבָה, וְדִינֵי נְפָשׁוֹת פּוֹתְחִין לִזְכוּת וְאֵין פּוֹתְחִין לְחוֹבָה. דִּינֵי מָמוֹנוֹת מַטִּין עַל פִּי אֶחָד בֵּין לִזְכוּת בֵּין לְחוֹבָה, וְדִינֵי נְפָשׁוֹת מַטִּין עַל פִּי אֶחָד לִזְכוּת וְעַל פִּי שְׁנַיִם לְחוֹבָה. דִּינֵי מָמוֹנוֹת מַחֲזִירִין בֵּין לִזְכוּת בֵּין לְחוֹבָה, דִּינֵי נְפָשׁוֹת מַחֲזִירִין לִזְכוּת וְאֵין מַחֲזִירִין לְחוֹבָה. דִּינֵי מָמוֹנוֹת הַכֹּל מְלַמְּדִין זְכוּת וְחוֹבָה, דִּינֵי נְפָשׁוֹת הַכֹּל מְלַמְּדִין זְכוּת וְאֵין הַכֹּל מְלַמְּדִין חוֹבָה. דִּינֵי מָמוֹנוֹת הַמְלַמֵּד חוֹבָה מְלַמֵּד זְכוּת וְהַמְלַמֵּד זְכוּת מְלַמֵּד חוֹבָה, דִּינֵי נְפָשׁוֹת הַמְלַמֵּד חוֹבָה מְלַמֵּד זְכוּת, אֲבָל הַמְלַמֵּד זְכוּת אֵין יָכוֹל לַחֲזֹר וּלְלַמֵּד חוֹבָה. דִּינֵי מָמוֹנוֹת דָּנִין בַּיּוֹם וְגוֹמְרִין בַּלַּיְלָה, דִּינֵי נְפָשׁוֹת דָּנִין בַּיּוֹם וְגוֹמְרִין בַּיּוֹם. דִּינֵי מָמוֹנוֹת גּוֹמְרִין בּוֹ בַיּוֹם בֵּין לִזְכוּת בֵּין לְחוֹבָה, דִּינֵי נְפָשׁוֹת גּוֹמְרִין בּוֹ בַיּוֹם לִזְכוּת וּבְיוֹם שֶׁלְּאַחֲרָיו לְחוֹבָה, לְפִיכָךְ אֵין דָּנִין לֹא בְעֶרֶב שַׁבָּת וְלֹא בְעֶרֶב יוֹם טוֹב:

הברכות ברובן הגדול, על כל פרטיהן ופרטי פרטיהן, אינן נלמדות לא במישרין ולא בעקיפין מן המקראות. אומנם המקראות בתורה ובנביאים על השבת מרובים; הם מצווים על שמירת השבת, מדגישים את קדושת השבת ומבליטים את השבת כאות הברית בין ה' לישראל, אך מהלכות שבת לא נזכרו בתורה אלא איסור המלאכה בכללה, והאיסור "לא תבערו אש בכל מֹשבֹתיכם ביום השבת" (שמות ל"ה, ג). עוד נזכר בתורה ש"אל יצא איש ממקֹמו" (שם ט"ז, כט). ההלכות המרובות על המלאכות בשבת, טיבן, שיעורן ודרך ביצוען כמעט אינן נדרשות מן המקראות בכל צורה שהיא. במידה מסוימת כך הם פני הדברים בכל ההלכות במשנה, החל ממסכת ברכות וכלה במסכת עוקצין, וכך הם פני הדברים אף בהלכות שנאמר עליהן במשנה ש"יש להן על מי שיסמכו" (חגיגה פ"א מ"ח).¹⁷⁷"על מה שיסמכו" משמעו שבתחום זה יש הלכות רבות שיש להן בסיס בדרשת הכתובים. ראו דברינו בפירושנו לאותה משנה.