מוסר על איוב טו:לד

אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן חֲלַפְתָּא: מִיּוֹם שֶׁגָּבְרָה אֶגְרוֹפָהּ שֶׁל חֲנֻפָּה, נִתְעַוְּתוּ הַדִּינִים וְנִתְקַלְקְלוּ הַמַּעֲשִׂים, וְאֵין אָדָם יָכוֹל לוֹמַר לַחֲבֵרוֹ ״מַעֲשַׂי גְּדוֹלִים מִמַּעֲשֶׂיךָ״. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: כָּל אָדָם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חֲנֻפָּה מֵבִיא חֲרוֹן אַף לָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב לו יג): ״וְחַנְפֵי לֵב יָשִׂימוּ אָף״. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁאֵין תְּפִלָּתוֹ נִשְׁמַעַת, שֶׁנֶּאֱמַר (שם): ״לֹא יְשַׁוְּעוּ כִּי אֲסָרָם״. וַאֲפִלּוּ עֻבָּרִים שֶׁבִּמְעֵי אִמָּן מְקַלְּלִים אוֹתוֹ, וְהוּא נוֹפֵל בְּגֵיהִנָּם. וְכָל הַמַּחֲנִיף לָרָשָׁע – נוֹפֵל בְּיָדוֹ. וְאִם אֵינוֹ נוֹפֵל בְּיָדוֹ – נוֹפֵל בְּיַד בְּנוֹ. וְאִם אֵינוֹ נוֹפֵל בְּיַד בְּנוֹ – נוֹפֵל בְּיַד בֶּן בְּנוֹ (סוטה מא ב). כָּל עֵדָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ חֲנֻפָּה מְאוּסָה כַּנִּדָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב טו לד): ״כִּי עֲדַת חָנֵף גַּלְמוּד״. וּלְבַסּוֹף גּוֹלָה (סוטה מב א).