מוסר על איוב יז:ו

והנה תיבת אהי"ה לשון עתיד, וגם לשון עבר. אהיה לשון עתיד וזהו נודע, גם לשון עבר כמו שכתוב באיוב י"ז (ו) והציגני למשל עמים ותופת לפנים אהיה, ופירש הרלב"ג עתה העמידני למשל ולשנינה, ולפנים תופס פירוש לשון שררה הייתי, ועיין בתרגום יונתן בביאור אהי"ה ותמצא כן. והנה אהי"ה שפירש עבר, מורה על בחינה עליונה כמה שדבוק בו בידו"ד, ואז נאמר אהי"ה עולה כ"א כמנין שם ידו"ד בלי כפילות ה' אחרונה. ומצד הבחינה העומד להתגלות, אז אהי"ה פירוש לשון עתיד:

וכגון דא צריך להודיע, דע כי כמו ששם ההויה עולה ע"ב במילואו כמו שכתבתי לעיל, כן עולה בגלגולו כזה, ידו"ד יד"ו י"ה י' עולה הכל ביחד ע"ב. הנה השם המיוחד שהוא ידו"ד, מורה על ההויה הקדמוניות, שהוא סוד הוייתו יתברך. והשם השני שהוא יה"ו, מורה על חידוש העולם ועל הוייתו, ועל זה יורה שם אהיה שהוא מנין שם יה"ו, כי אהי"ה לשון עתיד המורה שעתיד להתגלות. גם מצינו אהיה לשון עבר ותופ' לפנים אהיה. כי שם יד"ו שהוא אהיה, יוצא מהויה קדמונית כדי להתגלות ולהוות. ושם י"ה, מורה על הנהגות יותר את ההויה, שיהווה להנהיגה בשכר ועונש. בעונש כמו שכתוב (תהלים קל, ג) אם עונות תשמר י"ה, יסור יסרני י"ה (שם קיח, יח). וכן להנהגת השכר, כתיב (שמות טו, ב) עזי וזמרת י"ה, מן המיצר קראתי י"ה (תהלים קיח, ה):