מוסר על איוב לב:ו

פָּתַח וְאָמַר הַאי רַבְיָא: רַבּוֹתַי, אֵימָא חַד מִלָּה. פָּתַח וְאָמַר (אִיּוֹב לב, ו): "צָעִיר אָנֹכִי לְיָמִים, וְאַתֶּם יְשִׁישִׁים, עַל כֵּן זָחַלְתִּי וָאִירָא מֵחַוּוֹת דֵּעִי אֶתְכֶם". הַאי קְרָא אַתְעֲרוּ בֵּיהּ עַמּוּדֵי עוֹלָם, אֲבָל אֱלִיהוּא, דִּכְתִיב בֵּיהּ מִמִּשְׁפַּחַת רָם, וּכְתִיב בֵּיהּ: בֶּן בַּרְכְאֵל הַבּוּזִי, דְּנִקְרָא כֵּן בִּשְׁבִיל דִּמְבַזֶּה עַצְמוֹ לְמָאן דְּגָדוֹל מִנֵּיהּ. וְזֶה שֶׁאָמַר: צָעִיר אָנֹכִי לְיָמִים — אַף אֲנִי מַקְטִין עַצְמִי לְגַבֵּי בַּר נָשׁ, דְְּאִית לֵיהּ יוֹמִין סַגִּיאִין, וְעַל כֵּן בְּגִין דַּאֲנָא רַבְיָא, וּבַמָּקוֹם הַזֶּה יֵשׁ יְשִׁישִׁים בְּחָכְמָה, עָלָה בְּדַעְתִּי דְּלָא לְמַלָּלָא עַד יוֹמָא דָּא. וְהַשְׁתָּא דְאַתּוּן הָכָא, אִית שַׁעְתָּא לְמִפְתַּחַ פּוּמִי.